00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סתם כי בא לי לדבר

הוא חזר

-"אבא, קטש חוזר."
-"מה זאת אומרת חוזר? לשחק?"
 
זה תפס אותי במשרד. אחד מאתרי האינטרנט הבזיק עם הכותרת החד משמעית: עודד קטש, השחקן הפלאי והאיש הפלאי, חוזר לשחק כדורסל. אמנם בליגה ב`, במדי אליצור חולון (שעד אז חשבתי שיש להם רק קבוצת נשים), אמנם במשחק חוץ בנס ציונה, אבל זה שוב הוא והכדור. חמש שנים אחרי שהודיע באותה מסיבת עיתונאים שטופת דמעות וקורעת לבבות שזה נגמר, בגיל 35 ואחרי פציעה קשה וטורדנית בברך, מס` 10 האגדי שוב על הפרקט. כבר הערב הוא משחק.
 
ההשוואה לקאמבק של ג`ורדן מאתגרת את הדמיון. לרגע שבו מייקל האגדי שולח פקס עם שתי מילים: "I`m Back". וכך זה גם היה הפעם. מהר מאוד הכותרות הראשיות דיווחו: הכותש חוזר.
 
מיד הרמתי לאבא טלפון. אבא מכביסט שרוף, 40 שנה פנאט של הקבוצה בצהוב, בכדורגל אבל בעיקר בכדורסל. "כן, אבא, לשחק" עניתי לו ולא האמנתי בעצמי. שוחחתי איתו בעודי קורא עוד ועוד מהידיעה הקצרה. נס ציונה מארחת את אליצור חולון למשחק העונה של ליגה ב` מחוז מרכז. לכאורה, משחק שלא שווה יותר משורה אחת בעיתון. אבל כשעודד קטש נכנס לסיפור, זה הופך למשחק ששווה ללכת אליו.
 
קטש הסתובב בילדותי הרבה. אבא חינך אותנו על אהדת מכבי, ובמכבי של שנות ה-90 לא היה הרבה יותר מ"קטשפר". הזרים היו בינוניים ומטה, כיאה לקבוצה הבינונית שרצה ביד אליהו באותן שנים. זכורה לי במיוחד השנה האחרונה שלו במכבי. זו שאותה הוא היה אמור להתחיל בכלל בניו יורק ניקס, אלמלא אותה שביתת שחקנים אומללה. באירופה מכבי לא יכלה באמת לעשות הרבה מול קינדר בולוניה, שהיתה אז אימפריה, אבל בליגה הספיק לה הקטש כדי להביא למכבי דאבל מול הפועל ירושלים - חזקה כפי שלעולם עוד לא תהיה - כולל שתי זריקות עונשין, קרות כקרח, בגמר הגביע. אחר כך הוא עבר לפנאתינייקוס, ואת השאר אתם כבר יודעים. פיינל פור, גמר מול מכבי, שלשה מטווח NBA ופציעה ארוכה ארוכה שהסתיימה בפרישה כואבת. המשחק שבו זכה בגביע אירופה היה גם המשחק האחרון בחייו.
 
קוסם אחד פגש קוסם. קטש וגיבור ילדות אחר
 
כשהתבגרתי, הפסקתי להיות צהוב. אף פעם לא התחברתי באמת ל"מכביזם", לדורסנות, להתנפלות של שמעון מזרחי על המזכירות בארבעים הפרש. הפכתי לאוהד של ירושלים מאז. אבל גם כשסלדתי ממכבי, את קטש תמיד אהבתי. בעיקר אהבתי אותו כי הוא הניגוד המוחלט, הנגאטיב של שמעון מזרחי. לא נרגן, לא כועס, לא ממורמר, אלא פקעת של רגשות. ובעיקר מוכשר. כל כך, כל כך, מוכשר. ווינר אמיתי, אבל גם איש אדיב ואציל. האיש שהיה סמל צהוב, אבל ידע גם לעמוד מהצד השני, לא להכנע לפרובינציאליות ולנצח. שכשהוא מפרשן את מכבי, אתה יודע שהוא יגיד את האמת ולא יהיה רק מעודדת עם מיקרופון.
 
אחר כך הוא הפך למאמן, הופך את גליל למרענן הרשמי של הליגה, ואז מונה למאמן מכבי - התקווה הגדולה של אבא. כשקטש מונה, אבא זרח. ראיתי אותו והתרגשתי, על אף שאינני אוהד מכבי. כי כשאיש כזה מגיע לקווים של מכבי, משהו בי אפילו רצה שמכבי תצליח. אפילו בליגה. אלא שזה לא צלח. קטש נפרד מהמשרה היוקרתית מהר מאוד. כשהוא הלך, אבא שלי אמר לי שהוא לא מתעניין יותר בספורט. עד כדי כך השבר היה גדול. מאז אבא חצי אוהד של גלבוע/גליל. אחריו באשר יילך. גם לאולם הכדורסל בנס ציונה.
 
שלא תהיה טעות: היה ברור לי שקטש לא ישחק הרבה. אבל רציתי רק לגעת בקסם. אפילו פעם אחת לראות את המלך הזה מלהטט שוב. מעביר איזה שחקן, נותן את הצעד וחצי האגדי שלו, או איזה ווינר שוט כל כך אופייני. לראות פעם אחת, לא דרך פילטר של טלוויזיה, את הקוסם שולף את השפן מהכובע.
 
הגענו לאולם עשר דקות לפני המשחק. בחוץ שקט פסטורלי. אין ממש אווירה של משחק כדורסל. גם כשאתה נכנס פנימה, זה נראה כמו עוד משחק של ליגה ב`. ואז אתה רואה את קטש בחימום. כאילו לא הרבה השתנה. התפאורה אחרת, אבל השחקן אותו שחקן, הזריקה אותה זריקה, קטש הוא אותו הקטש גם אחרי עשר שנים שלא שיחק משחק שלם. רק שהפעם אין 10,000 אוהדים ביד אליהו שיצעקו בשמך, אלא בקושי 100 איש, רובם אוהדים של נס ציונה. קטש לא מוריד את היד מהכדור לשנייה. מרגיש אותו עוד פעם ועוד פעם.
 
עוד אותו הצליל, עוד אותו הטעם. קטש, אתמול בנס ציונה
 
לחולון יש ממש קבוצת כוכבים, לפחות יחסית לליגה ב`: מוטי דניאל ואלון בן-זקן, מותיקי מכבי ת"א משחקים שם, והמאמן הוא טל נתן - שעוד לא מזמן עוד אימן נשים, אבל עשה את המעבר של אלי רבי והיום מאמן את הקבוצה החולונית. נס ציונה, מציעה בעיקר שמות אלמוניים - אבל היא יודעת שהמצלמות, ואולי גם הלחץ, נמצאים בצד השני. המשחק זוכה לסיקור שמשחק בליגה ב` פשוט לא מקבל. כמות מצלמות שלא מגיעה גם לחלק מהמשחקים בליגת העל, בטח לא בליגה הלאומית. לא קשה לדעת למה הם כאן. עדת הצלמים והמקליטים נעה שוב ושוב לכיוון הספסל החולוני, בכל רגע של טיים אאוט. נס ציונה באה לנצח, אבל גם לקלקל לקטש את הסיפור ההוליוודי.
 
ויש גם סיפור משנה: קובי בלול משחק בחולון. אחיו, אלי, משחק בנס ציונה. זה המאץ`-אפ הברור של המשחק. שניהם ביגמנים, שניהם תופסים את המקום מתחת לסל. נאבקים זה בזה שוב ושוב, לא עוזבים אחד את השני. אבא מסמן לי שכמה שורות מתחתינו יושב האבא המשותף. מעניין את מי הוא אוהד. אני, בלי בושה, בחרתי להיות טרמפיסט ולהצטרף לאוהדי אליצור חולון. כל השניים שהיו באולם.
 
קטש פתח על הספסל, אבל מהר מאוד טל נתן הכניס אותו, לקול מחיאות הכפיים הסוערות של הקהל המקומי. עם כל הכבוד לנס ציונה, גם הפנאטיים ביותר שבין אוהדי הקבוצה הכתומה יודו שהם כאן בגללו. מכאן ועד הסוף קטש פשוט לא ירד מהמגרש. זאת אמנם רק ליגה ב`, אבל קשה שלא להעריך את המאמץ.  עודד טוב. פה מסדר אסיסט גדול למוטי דניאל, שם סוחט עבירה מנס ציונה (שמצידה באה להרביץ וכל הזמן שמה עליו שני שחקנים), והנה שלשה חופשית, ועוד שתיים מהקו כמו שרק הוא יודע. גם אלון בן-זקן מפגין נוכחות עם שתי שלשות, אבל אליצור חולון בעיקר נראית כמו קטש אחד גדול וכל היתר בינוניים ומטה. הכדורים האדירים שקטש מנפק לחבריו פשוט לא מנוצלים כהלכה. ובעצם, אם היה מי שינצל - הוא כנראה לא היה משחק בליגה ב`.
 
אליצור פותחת את הפער, ונס ציונה סוגרת. המרדף נמשך. ברבע השלישי החולונים כבר מובילים 32:48, ונראה כאילו הם מטיילים לניצחון קל, אבל נס ציונה נלחמת. היא באה עם השיניים והציפורניים, זורקת שניים ואפילו שלושה שחקנים על קטש. היא יודעת שבלעדיו, חולון לא שווה הרבה. באיזשהו שלב נס ציונה קולעת, מסיימת ריצה של 5:22 ועולה ליתרון של נקודה - 53:54, יתרון ראשון במשחק לכתומים. וכמו בגמר הגביע ההוא לפני עשר שנים, למי תתן את הכדור אם לא לקטש? מהר מאוד הוא הטעה את כל ההגנה, התייצב לשלשה ותפר אותה כמו מלך. 54:56 לחולון, למי שעוד היה ספק. מכאן המשחק כבר היה בידיים של אליצור. מוטי דניאל אמנם סיים את המשחק רע עם כמה החטאות בלתי אפשריות, אבל קטש עוד הספיק לתת עוד כמה סלי קלאץ` ולהעניק לחולון את הניצחון, 60:66. 22 נק` ב-35 דקות. לקח חמישה ריבאונדים, מסר חמישה אסיסטים, אפילו חסם שלוש פעמים. וכל זה כשבכל התקפה הוא רואה (לפחות) שני שחקנים עליו.
 
פער כל כך עצום יש בין היכל הספורט ביד אליהו, מקדש הכדורסל שבו קטש ליהטט ומלך, לבין האולם הקטן בנס ציונה. כל כך הרבה שנים עברו מאז, אבל כנראה שככה זה אצלם - הכוכבים: מה שיש להם לא עובר. הוא נטוע בהם, ולא ייעלם לעולם. לפעמים הגוף לא יוכל לבטא את זה, אבל הקסם של קטש תמיד היה בו. והמשחק היום היה ההוכחה הניצחת לכך. כל כך חסר תהילה היה המעמד הזה, אבל המהלכים שקטש ניפק היו כמעט אותם מהלכים שעשה באולם המפואר של סלוניקי לפני עשר שנים. וכשהגוף בגד בו, הוא רק שינה את הטקטיקה: הקסם נשאר, והוא רק מצא דרך טובה יותר להעביר אותו לאנשים אחרים.
 
עו
דד
מלך ישראל
חי
חי
ו-ק-ייא-אם
 
איזה ווינר.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל RunNGun אלא אם צויין אחרת