00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מדע אחר

האם שדיים מאריכים את תוחלת החיים הגברית?

20/12/2009
"אני עדיין לא מבין," התלוננתי, "למה אנחנו לא יושבים בסינטה-בר?"

א` ו- ח` גיחכו כחנון אחד. "אל תדאג," ירה לעברי ח` בחיוך רחב, שחשף שיניים לבנות מסודרות היטב. "אתה הולך ליהנות כאן הערב, ולא סתם מאיזה המבורגר."

"ההמבורגרים של סינטה-בר הם לא סתם `איזה המבורגר`," נזפתי בכובד ראש. "הם עשויים מבשר בקר שנברר מדי בוקר מהנתחים המובחרים ביותר של הקצב, מתובלים בתערובת הסודית של סינטה-בר ומושרים בתערובת החמימה של חום ואהבה בידי השף – "

"בסדר, בן אדם, הבנו, יש לך הנחה במקום. אתה יכול להפסיק עכשיו. כל שבוע אנחנו אוכלים שם. אפשר פעם אחת להתארח אצל ח`" עצר אותי א`.

"טוב," אמרתי במירמור מה. "אבל אני רוצה להגיד לכם שאם משהו מעניין קורה כאן, אני כותב על זה בבלוג. ח`, איך אתה רוצה שאני אקרא לך שם?"

הוא הרהר לרגע. "איך אתה קורא ל- א`?"

"א`," עניתי.

"אז תקרא לי ח`." הציע.

"ח`?" הופתעתי. "למה דווקא ח`?"

"כי השמועות על ה- ז` שלי הולכות לפניי!" הוא הריע. ופתאום נזכרתי למה אני מחבב אותו כל כך. יש לו חוש הומור כל כך גרוע, שהוא הופך להיות טוב. ובעצם, זאת ההגדרה של הבחור. הוא חנון, כמובן, אחרת לא הייתי מכיר אותו, אבל הוא בקצה האחר של ספקטרום החנוניות הגדול. א` נמצא בקצה הרחוק ביותר, אני איפשהו באמצע, ו- ח` הוא חנון כמו שקלארק קנט הוא חנון: עם שרירים, בלורית וחיוך שכובש את הלב של כל סבתא. החנוניות? ובכן, יש לו לינוקס.

"אתה אסון טבע," נאנחתי. "עכשיו מתי התור שלי על הפלייסטיישן?"

"אנחנו מיד מסיימים את המשחק," אמר א`. הוא חייך פתאום, "אולי תעשה טובה ותביא לנו תפוזינה מהמזווה?"

ניגשתי למטבח ופתחתי את דלת המזווה.

"שלום!" חייכו לעברי צמד שדיים עטופים במלמלה דקיקה.

"אה, שלום," עניתי במבוכה קלה. "מי אתם?"

"אני טניה," הצהירה הבחורה שמאחורי החזה. "אתה ז`ה רועי? הביאו אותי בשבילך. מה`תה רוצ`ה?"

"אה... את יכולה להביא לי את התפוזינה?"

חזרתי לסלון באי-נוחות, עם בקבוק התפוזינה בידי ובחורה בלבוש לא מהוגן בעליל מאחוריי. משהו לא היה רגיל במפגש החברים הזה, את זה כבר הצלחתי לקבוע.

"מזל טוב!" הריעו שני החברים שעל הספה.

"מז`ל טוב!" הצטרפה טניה לקריאות, וקיפצצה במקום באורח שלא השאיר ספק באשר למין אליו היא משתייכת.

"אתם יכולים להסביר לי מי זאת?" דרשתי.

"תרגיע, גבר," גיחך ח`. "זאת טניה, והיא מסיבת הרווקים שאנחנו חייבים לך כבר חודשיים."

"אתם השתגעתם לגמרי?" זעמתי, "אתם יודעים מה אשתי תעשה לי אם היא תשמע שהלכתי למסיבת רווקים אחרי החתונה? אני אשטוף כלים עד סוף החיים!"

"לשטוף כלים ז`ה לא נורא בכלל, מון שרי," נידבה טניה את דעתה מאחוריי, וגרגרה להדגשה.

"תשמע, בן אדם, אל תדאג. האישה לא תכעס עליך. בדקנו את כל העניין רפואית, וכדאי לך לצפות בטניה רוקדת. זה מאריך את החיים!" נשבע א`.

"מאריך את החיים? מה מאריך את החיים? התחלקתם על השכל?"

"בוא, גבר," אמר ח`, "נראה לך על המחשב."

"אני יכולה לשחק בפלייסטיישן בינתיים?" שרבטה טניה את שפתיה בתקווה.

"אנחנו משלמים לך לפי שעה," החמיר ח`. "את הולכת איתנו למחשב ומתחילה לרקוד, גם אם זה לקיר!"

הלכנו למחשב, שלושה גברים ואישה אחת שהמשיכה להניע את אגנה במקביל לקיר בחושניות ובפנים חמוצות. א` התחבר לתיבת הג`ימייל שלו, ופתח בהמחשה את הקישור בו חפץ.

"אתה רואה?" קרא, "שלחתי לך את זה לפני כמה ימים. ציצי מציל מזקנה!"

ואכן, לא היה ספק. שחור על גבי לבן, באתר ה- The MedGuru, כתבה שהתפרסמה ב- 6 לדצמבר וקובעת באופן חד משמעי שבהייה בשדי נשים מאריכה את תוחלת החיים של הגבר. והכל לפי מאמר מדעי של דוקטור קרן וותרבי, חוקרת זקנה מדופלמת, הקובעת ללא חשש ש- "רק עשר דקות של צפייה בנכסיה המלאים של נקבה, שוות ערך ל- 30 דקות של אימון אירובי."

קריאת הכתבה לעומק חושפת גם את דרך המחקר של ד"ר וותרבי, במהלכו פיקחה על חמש-מאות גברים במשך חמש שנים שלמות. כמחצית מהמתנדבים קיבלו הנחיה לבהות בשדיהן של נשים מדי יום, והאחרים צוו להימנע מכך. בסוף המחקר הסתבר שהגברים שקיבלו את מנת השד היומית שלהם ניחנו בלחץ דם נמוך יותר, דופק איטי יותר ופחות מקרים של מחלות לב. ולאישוש, כך כתוב באתר ה- MedGuru, פורסם המחקר באחד מכתבי העת הרפואיים החשובים ביותר – The New England Journal of Medicine. מאמרים שמתפרסמים בעיתון כזה, בדרך כלל עושים כותרות. אבל...

"בואו נחזור לסלון," נאנחתי. "אני צריך לספר לכם משהו. וטניה, את יכולה להפסיק לרקוד עכשיו."

התיישבנו שוב על הספה. טניה דפקה פוזה על כורסת הטלוויזיה ומצצה אגודל בשעמום.
"תראו, אתם יודעים שאי אפשר לסמוך על כל דבר שמוצאים ברשת, נכון?" שאלתי.

"בטח, אחי," אמר ח`, "אבל זה התפרסם באתר רפואי, והכל!"

"כן, אבל אני מכיר את הידיעה הזאת. היא מסתובבת כבר כמעט עשר שנים ברשת," אמרתי, "וכנראה שאיזה אהבל באתר הזה עשה טעות והתייחס אליה ברצינות."

"ומה עם הקישור למגזין הרפואי?" תהה א`.

"אין ולא היה שום מאמר כזה במגזין הרפואי," אמרתי בבטחון. "בדקתי בעצמי, ולא מצאתי שום אזכור למאמר, או לקרן וותרבי. קרוב לוודאי שהיא מעולם לא היתה קיימת. כל העניין הוא רק בדיחה עצובה על חשבון הגברים."

"אז סתם הוצאנו את הכסף בשביל להזמין את טניה? מה היא שווה?" שאל א` באומללות.

"אני יכולה לנצח כל אחד מכם ב- Tekken 6!" התעצבנו השדיים חסרי הערך הבריאותי.

"אין סיכוי," קיבל ח` את האתגר. "בואי נראה אותך. אם את מנצחת את כולנו, אני נותן לך את הטלפון שלי."

"נראה," חייכה היא, סיבבה אצוות שיער על קצה האצבע והנמיכה מעט את הרצועה השקופה שכיסתה את הדרוש-כיסוי. ראינו ורוד. מעולם לא היה לנו סיכוי. טניה חזרה הביתה מרוצה עם הכסף - ועם המספר של ח`.
 
******

מתישהו לקראת השעות הקטנות של הלילה...

"האלו, רועי? אתה נהנה בסינטה-בר?"

"היי חמודה, בסוף לא הלכנו למסעדה. אני אצל ח` כאן."

"אתה לא בסינטה-בר?? הכל בסדר? מה אתה עושה?"

"אירובי, אהובה, אירובי."

 
- - - - - - - - - - - - - - - - - - -
 
מוקדש בחיבה ל- Siv30 ולתגובתה האחרונה – "אוי, גברים!"
 

 
מאמרים בנושאים דומים בבלוג:
 
כש- א` פגש את אולגה (או, על משחק הכדורגל בו כל השערים היו מותרים)
 
על עכברים שלא צריכים לישון וטעויות קטלניות
 
כש- א` עזב את ב` : למה הגברים נכחדים
 
על פסיכולוגיה חיובית ולמה לכולנו יש סיכוי עם נינט
 
איך מסרים תת-הכרתיים שינו את תוצאות הבחירות ב- 2006
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

60 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רועי צזנה אלא אם צויין אחרת