00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשלל צבעים

שרביט הספרייה האישית

 פרולוג
 
ב-20 לספטמבר כתבתי את הרשומה הראשונה בבלוג הזה. 

הכתבה הוקדשה לארון הספרים שלי ושמה: "אהבה שלא נס לחה".

וכך כתבתי שם:

"האהבה לספרים היא אחת האהבות הראשונות בחיי

לה אני שומרת אמונים ומקוה שאינה נעלבת פה ושם 

אם קרה שלא הקדשתי לה את מירב תשומת הלב

.........".

התמונה הבאה, שבה ספרי הילדות שלי,  באה לעטר את הכתבה שבלינק שמתחתיה:

 

לינק לרשומה הנ"ל:

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1552438&passok=yes

                            *            *           *

 

למותר לציין שקבלתי מעופר את "שרביט הספרייה האישית" בשמחה ומיד התחלתי במלאכה. חשבתי, תיכננתי, חקרתי, שקלתי, צילמתי ונזכרתי. אפילו לספרייה המקומית הגעתי כדי לעיין בשמות הספרים אותם קראתי השנה ( בצד אלה ששאלתי וקניתי) . כי זאת עליכם לדעת: הזכרון הוא כבר לא מה שהיה פעם . (אבל זה נושא השמור לרשומה אחרת....). 

 

מאימתי התחילה ההתמכרות הזו?

                        

למיטב זכרוני החלה בבית  אמא-אבא, בכתה א`, ומשם תפסה תאוצה שהלכה וגדלה. בגיל שבע קבלתי במתנה את הספר "במעגל הימים" שכתב יצחק יציב. ספר עב כרס שרובו ככולו מוקדש למציאות הישראלית באותם הימים של לאחר קום המדינה. לאט לאט נוספו הספרים על המדפים בבית. ברובם, ספרים שמטרתם לעזור לנו - הילדים - בלימודים . כי כלל היה לאבא שלי לפיו על הספרים להיות זמינים ללומד ויש לקנות אותם ולא "לרוץ אחריהם".....

ספרי קריאה רבים גיליתי בספריה שברחוב נוה-שאנן  בתל אביב, בחדרון בבית ישן, על ראשה של גבעה. במקום הזה נבנה לימים קולנוע "המרכז". שם הכרתי את סיפורי האחים גרים שהעבירו בי צמרמורת והעלו בי פחדים לא מבוטלים.

הספריה בבית ההורים הלכה ותפחה באנציקלופדיות למיניהן שהיום כבר ירדו מגדולתן אבל אז, היו בבחינת אבנים בכותלי הבית. לאט לאט קנתה לה ההוצאה של `עם עובד` חזקה בבית וכל עם-הספר קרא את ספריה, בשנות החמישים והששים של המאה הקודמת. בחלקם הגדול נמצאים על המדפים שלי עד היום. ענין של נוסטלגיה לבית אבא. מעליהם - מדף המילונים בעברית ובשפות זרות, זכר למסעות ושהיות בארצות העולם הגדול. הדובים משמשים להם משמרת....

 במדף התחתון של כוננית זו (בתמונה הבאה)  , עומדים בסבלנות אין קץ, עם קריצה אל העבר, ספרי הלימוד מן החוג לאנגלית שבאוניברסיטה העברית בירושלים. אלה המחזות של שקספיר, עבודותיו של צ`וסר ובהן סיפורי קנטרברי, יצירות קלאסיות של משוררים אנגלים וספרי קריאה באנגלית שהיו חביבים עלי כשקראתי בשפה הזו. היום, לדאבוני, זנחתי את ההרגל הזה ומתמקדת בעברית. מעת לעת מנקה מעליהם את האבק אבל לא מזיזה אותם ממקומם. נכון. גם זה ענין של נוסטלגיה.

מהם הספרים המועדפים והאהובים עלי?

על המדפים נמצאות יצירות מתחומי הדוקומנטציה (התיעוד). ביניהם גם ביוגראפיות - ז`אנר אהוד עלי. לאור עיסוקיי בתחקירים שונים ( שגם הם מתוייקים בספרייה האישית שבבית) הלכו ורבו הספרים הקשורים לנושאים שטופלו והמידע שבהם עבר מן הכתוב אל הויזואלי-דוקומנטרי. כאן נמצאים הספרים המוקדשים למלחמות ישראל ולתקומתה, פרשיות שונות בתולדות המדינה, קורות ערים ומושבים בישראל  ופה ושם סיפורת הקשורה בנושאים אלה.

 

בשנים האחרונות התעשרתי ברכישות של ספרי אמנות. האיסוף הזה מגלה סימנים אובססיביים במיוחד לאחר ביקור בתערוכה במוזיאון או בגלריה כשהקטלוגים, שבחלקם מהודרים עד מאוד, עוברים לרשותי..... 

וגם כאן אי אפשר - למראה ה"פרסים" מימי ילדותי שהיו חבויים בספרי הילדות ומונחים היום על מדף שבארון בספריה -להתעלם מהחיבה היתירה שלי ל...נוסטלגיה .....

לא נפקד מקומם של ספרי היהדות: ספרי התנ"ך שמלווים אותי מימי ילדותי בבית ובבתי הספר, מימי בר המצווה של ילדיי,  סידורים מבית אבא וגם סידור אחד מפולניה שניתן במתנה לאמי, עליה השלום, על ידי אחיה  (יהודי חרדי) לפני עליתה לארץ בשנת 1936. הספר הוא משנת 1926. בעמודו הראשון חתם הדוד שלי את שמו ביידיש. הדוד לא שרד את שואת העם היהודי ואת הסידור אני שומרת כעל בבת עיני. ביקשתי מילדיי לשמור עליו לעולמי-עד ולאור העובדה שבמשפחתי יש שומרי מסורת אני סמוכה ובטוחה שהסידור יזכה לכבוד הראוי לו. 

מה קראתי השנה? 

בשלוש השנים האחרונות קוראת ספרים בקצב מהיר למדי אם כי לא כמו בעבר כשהקריאה שימשה עיסוק מועדף. משלימה ומקטינה חסר גדול בגלל אילוץ שמנע ממני להתמסר לתחביב הזה. מעדיפה גם היום סיפורת דוקומנטרית - אנטרופולוגית. מעדיפה ספרים שמהם נושבת רוח מקומית מארצות אחרות , אירופאיות ואוריינטליות, כמו "צילה של הרוח", "אהבתה של סלטנאת", "קרבת דם", "בית הספר ליופי של קאבול: אמרקנית מאחורי הרעלה" ( לא ספר מופת אבל האוירה ואורחות החיים באפגניסטאן צצים מן התיאורים), עאידה ובצידם של אלה גם את הביוגרפיה של ברנר - " סיפור חיים" שכתבה אניטה שפירא, "איך לדבר עם אלמן", "הקמע: תעלומת ילדותו הנאצית של אבי היהודי" , "האוהל האדום"  ומעל כולם "הכלב יהודי - דער יידישער הונט" של אשר קרביץ, שאין לו אח ורע בזויות  התיאור ובנקודת המבט על המשתתפים במלחמת העולם השניה. 

כרגע קוראת שני ספרים : "ימים אדומים " של רם אורן שהוא סיפור אמיתי על אהבות בישראל בתקופת המנדט הבריטי (ספר נוסף שלו שאהבתי וגם הוא נכתב לאור תחקיר מעמיק ומבוסס על סיפור אמיתי הוא "השבועה") ובו זמנית אני  מתקדמת בספר "דמי מלחמה בשלום" שנכתב על ידי משה לוין ומבוסס גם הוא על המציאות שלנו מנקודת מבט דימיונית.

כ-20 ספרים, חלקם ממבצע "אבא במאה" ואחדים מן הספריות המקומיות וממדפים של אחרים, מחכים לתורם.

 

מנהגי קריאה.

קוראת בדרך כלל במיטה לפני השינה. לעתים בשעות הלבנות של הלילה. בימי ילדותי ובנערותי נהגתי להחזיק את הספר מתחת לשולחן, על הברכיים,  ובמקום להכין שיעורים התקדמתי בקריאה.  מנהג זה גרם לכך ששיעורי הבית נמשכו מעל המצופה ושעת השינה נדחתה לשעות הקטנות של הלילה למורת רוחם של ההורים. דומני שהיום המחשב והבלוג מחליפים את הספר שעל הברכיים.....ולא פעם ולא פעמיים הסתבר שארוחת צהריים - יוק אבל רשומה- יש!

 

אפילוג

בכל פעם שאני קוראת סיפור קצר או רשומה איכותית של מי מהכותבים, אני נזכרת באמן הסיפור הקצר והמרשים ביותר שנחשפתי אליו לפני שנים רבות, הלא הוא גרשום שופמן ( 1880-1972).  סיפוריו מתומצתים ולעתים פיוטיים. תיאוריו חדים ובמלים מעטות מצליח לתאר את האירועים והפואנטה שלו היא ש"עושה" את הסיפור.

בחרתי לסיים בו כי חמשת הכרכים של יצירותיו עומדים מזה למעלה מארבעים שנה באחד מארונות ספרייתי ומעת לעת אני מעיינת בסיפוריו. 

                                   

השרביט מועבר לכל אוהבי הספרים והספריות האישיות.

כל מי שידבנו לבו מוזמן לספר לנו על העדפותיו ואהבותיו בנושא.

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

63 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אנימו אלא אם צויין אחרת