00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שו"ת יחוה דעת

שו"ת יחוה דעת (הרב עובדיה יוסף) חלק א` סימן ב`: דין ברכת האילנות בשבת ויום טוב.

שאלה: האם מותר לברך ברכת האילנות בשבת, או שמא יש לחוש שמא ישכח ויבא לקטוף מפרחי האילנות בשבת?
 
תשובה: במסכת סוכה (לז:), אמר רבה, הדס במחובר מותר להריח בו, אתרוג במחובר אסור להריח בו. מאי טעמא, הדס דלהריח קאי אי שרית ליה לא אתי למגזייה, אתרוג דלאכילה קאי אי שרית ליה אתי למגזייה.
ופירש רש"י, הדס אף כשנתיר לו להריח בו במחובר לא יבוא לתלוש, שהרי גם במחובר מריח בו יפה. אבל אתרוג שעומד לאכילה, כשיבוא להריח בו בשבת יש לחוש שמא ישכח ויתלוש כדי לאוכלו, ואפילו אם יאכל ממנו במחובר הרי אין לך תולש גדול מזה. ע"כ.
וכן פסקו הרמב"ם (בפרק כ"א מהל` שבת הלכה ז). והטור והשלחן ערוך אורח חיים (סימן שלו סעיף י). ע"ש.
וכתב המאירי (סוכה לז:): "יש מפרשים, שמה שהתירו להריח בהדס מחובר, זהו דוקא שלא בנגיעת יד, שהרי אסור להשתמש במחובר, ולי נראה שאף בנגיעה מותר". ע"ש.
וכן זכה לכוין לזה הגאון רבי יהודה עייאש בשו"ת בית יהודה ח"א (חאו"ח סי` יא). ע"ש.
וכן הסכים הגאון רבי אהרון אלפנדארי בספר יד אהרון (מה"ת סי` שלו). ע"ש. (וע` בשו"ת זכור לאברהם אביגדור אורח חיים סימן לו, ובשו"ת זרע יעקב בן נאיים סימן ח).
ולפי זה מכל שכן שיש להתיר לברך ברכת האילנות בשבת, שהרי אין צורך בכלל לנגוע בפרחי האילנות כדי לברך ברכה זו, ודי לו בראייתם בלבד, ואין לנו לגזור שמא ישכח ויקטוף מפרחי האילנות בשבת.
ואפילו לגירסת הגאונים שהובאו בהר"ן (ביצה, בפרק אין צדין כד.) שאסור להריח בהדס מחובר בשבת, גזירה שמא יתלוש. וכן כתב הרוקח (סי` שא). מכל מקום יש לחלק ולומר שדוקא להריח בהדס מחובר גזרו מפני שדרכו להתקרב יותר מדי כדי להריח בו יפה, וגם רגילות היא ליטלו בידו בשעת הברכה, (וכמ"ש בשלחן ערוך סי` רו סעיף ד), ולכן חששו שמא ישכח ויתלוש, אבל ברכת האילנות שאינה אלא ברכת הראיה, אין לנו לגזור מדעתינו שמא ישכח ויתלוש. וכבר כתב הרא"ש (בפרק ב דשבת כד.) שאין לחדש גזירות אחר חתימת התלמוד. וכן כתב המגיד משנה (בפרק ה מהל` חמץ ומצה הלכה ב). והר"ן בשו"ת הריב"ש (סי` רץ). ע"ש.
ומכל מקום שכן כאן שיש טעם לחלק בין ברכת הריח לברכת הראיה. ועיין בתוספות חולין (קד.), שאין לדמות גזירות זו לזו אלא במקומות שהש"ס מדמה. ע"ש.
וראה עוד בשו"ת מהר"י מברונה (סי` קח) שכתב גם כן שאין לנו לגזור גזירות חדשות מדעתינו. וכן כתב בשו"ת הרדב"ז (סי` קמט). והמהריקש בשו"ת אהלי יעקב (סי` קד). וכ"כ מרן הבית יוסף אורח חיים (סי` תסב). וכן העלה הגאון רבי חזקיה די סילוא בספר פרי חדש (או"ח סי` תס"א, ויו"ד ר"ס פז). וכן כתב מרן החיד"א בברכי יוסף (סי` תסג וסי` תקיא). ובשו"ת חיים שאל ח"א (סי` עו). ובשו"ת יוסף אומץ (סי` טז). ובשיורי ברכה יו"ד (סי` צז).ובספר יעיר אוזן (מערכת ג אות ז). ועוד.
 
אמנם הגאון רבי חיים פלאג`י בספר מועד לכל חי (סי` א אות ח) כתב:
"בעיר קושטא נוהגים לברך ברכת האילנות אפילו בשבת ויום טוב. אבל העירנו איזמיר לא ראיתי ולא שמעתי מעולם שיברכו ברכת האילנות בשבת ויום טוב. ואם נאמר שהטעם לזה משום חשש שמא יקח בידו הפרחים להריח בהם, ושמא יתלוש, אפילו בקושטא יש להם לחוש שלא יברכו ברכת האילנות בשבת". עכת"ד.
והחזיק אחריו הרה"ג רבי יעקב סופר בכף החיים (סי` רכו אות ד) בזו הלשון:
"בשבת ויו"ט אין לברך ברכת האילנות, שמא יקח בידו הפרחים להריח בהם, או שמא יתלוש. ,מועד לכל חי,"   (*1).
אולם באמת אין טעם זה נכון להלכה, וכמו שהוכחנו מהתלמוד והפוסקים, שלא גזרו רבותינו בזה כלל. (ואף הגר"ה פלאג`י לא פסק כן בסכינא חריפא).
וצא ולמד ממה שפסק הגאון רבי חיים פלאג`י עצמו בשו"ת לב חיים (חלק ב` סי` מד), שמותר לברך ברכת האילנות בשבת.
והביא ראיה לזה מדברי השלחן ערוך (סי` שלו), שמותר להריח בהדס מחובר בשבת, ואין לחוש שמא יתלוש, והוא הדין לברכת האילנות.
והביא ראיה ממה שאמרו במדרש (בראשית רבא כט):
"מעשה בחסיד אחד שיצא לכרמו בשבת, וראה עוללה אחת, ובירך עליה".
ופירש הגאון רבי שמואל יפה, ביפה תואר שם, שבירך על ראייתה ברכת "שהחיינו", [וכמו שאמרו בירושלמי פסחים (פרק י הלכה ה): "מי שראה תאנה בביכורה צריך לברך זמן". וכן הוא בתלמוד שלנו, בעירובין (מ:), ובפירוש רש"י שם. וכן פירש הגאון רבי דוד לוריא במדרש שם]. הרי שלא חששו לגזור בזה שמא יתלוש. והוא הדין לברכת האילנות. ע"ש.
הרי שהגאון רבי חיים פלאג`י עצמו חזר בו ממה שצידד להחמיר בזה בספרו מועד לכל חי, והסכימה דעתו דעת עליון להתיר בראיות נכוחות.
ושוב מצאתי עוד בספרו זכירה לחיים (סוף פרשת בראשית, דף ה סוף ע"א) שכתב על המעשה של אותו חסיד שבירך על העוללה שבכרמו בשבת, מכאן הביא ראיה בני הרה"ג ר` אברהם על מה שפקפקתי בספרי מועד לכל חי (סי` א אות ח) במנהג חכמי ורבני קושטא שמברכים ברכת האילנות בשבת, שלפי לשון המדרש מבואר שאין כאן בית מיחוש כלל. ע"ש.
ואם כן בודאי שהעיקר כלשון אחרון של הגר"ח פלאג`י, כי הדר הוא לכל חסידיו.
והרה"ג רבי עמרם אבורביע בספר נתיבי עם (סי` רכו), נמשך אחר הכף החיים, וכתב להחמיר שלא לברך ברכת האילנות בשבת שמא יתלוש. וזה אינו.
והעיקר להלכה שמותר לברך ברכת האילנות בשבת. אלא שלכתחילה מהיות טוב יש לברך ברכת האילנות בימות החול, ורק אם לא נזדמן לו לברך אלא בשבת הסמוכה לסוף חודש ניסן, וחושש שמא ישכך ויפסיד ברכה זו לגמרי, אז יברך ברכת האילנות בשבת. והזריזים המקדימים למצוות נוהגים לברך ברכת האילנות בצבור, בראש חודש ניסן או למחרת. וברוב עם הדרת מלך.
 
 
 
(*1) מה שכתב הכף החיים שמא יקחם בידו או שמא יתלוש. לא דק, שהרי אפילו אם יקחם בידו, אם אינו תולשם, מותר לעשות כן לכתחילה, וכמו שביארנו לעיל בשם המאירי ומהר"י עייאש.
ואף שהכף החיים (סי` שלו ס"ק סב) כתב, שדעת האחרונים שאסור ליטול בידו ההדס המחובר כדי להריח בו, ודלא כשו"ת בית יהודה סי` יא שהתיר.
מלבד מה שנעלם ממנו דברי המאירי שפסק להקל, ועוד, שאף לדבריו אין בזה איסור אלא מדרבנן, ואין לגזור גזירה לגזירה.
וכוונת המועד לכל חי צ"ל שמא יקחם ושמא יתלוש, כלומר, שעל ידי שיקחם בידו יבא לתלוש. וזה פשוט.
 
והנה בכף החיים שם הוסיף: "ונראה שלפי דברי המקובלים שעל ידי ברכת האילנות מברר ניצוצי קדושה מן הצומח, יש איסור נוסף משום בורר בשבת. ולכן אסור לברך ברכת האילנות בשבת ויום טוב". ע"כ.
וראיתי בספרו שו"ת באר מים חיים בכתב יד, שנשאל על זה, שהרי גם בכל הברכות והתפילות אנו מבררים, והשיב, שזהו לצורך אותה שעה, וקי"ל בורר אוכל לאלתר שרי. משא"כ בברכת האילנות שאינה צריכה לאותה שעה, שהרי יכול לברך ברכה זו בכל חודש ניסן, והרי זה כבורר לצורך אחר זמן שאסור. ע"כ.
ותמיהני שמנין לו שבענין רוחני כזה שייך דין בורר, וכל המלאכות האסורות בשבת למדנו ממלאכת המשכן, וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון.
 
 
.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יחוה דעת אלא אם צויין אחרת