00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סריגה עם שוקו

א ה ב ה זה לפעמים כואב


אתמול היא ניגשה אלי, בערב מאוחר, כולם כבר ישנו ואני והיא היינו היחידות הערות, בתקרובת הרגילה שלה ובשפה הילדותית הרגילה שלה, חיבוק אמא, חיבוק אמא, לא חיכתה שממש אתפנה וחיבקה חזק.
זה היה חיבוק הפוך כלומר היא חיבקה והידיים שלי היו תפוסות עם הגוף שלה במין כליאה כזו שלא הצלחתי להוציא את הידיים בכלל.
הדפתי אותה קלילות והוצאתי ידיים וחיבקתי ואז היא אמרה:



עכשיו, זה חיבוק אמיתי. חיבוק אמא.
קודם היה חיבוק רותם.


בלב קצת בכיתי.
מה אתם יודעים שכשהילדים שלכם מחבקים אתכם בסוף היום, נותנים נשיקה,
וזה בא מרצון, בחופשיות, אצלנו על כל חיבוק ונשיקה עובדים קשה קשה על הוצאות
רגשות.
8 שנים אני מחכה לספונטניות שלה.
8 שנים של המון כאב לב.

חברה טובה שלי כתבה על כך היום,
והזכירה לי כמה הרגעים הקטנים האלה שווים אצלנו הון,
כמה קשה אנחנו עובדות עד שזוכות לזה,
אז נכון אצלה זה אחרת,
ואצלי זה אחרת,
ובכל זאת אנחנו כל כך דומות.

יעלי תודה.
ובאמצע הלילה בשעה 3 היא התעוררה שוב,
אמא, נכון שעוד לילה,
כן ילדונת עדיין לילה.
אמא, את עדיין רואה צביקה פיקה.
לא, אני כבר מזמן  רואה דברים אחרים, מחכה לבכורה שתחזור מבילוי.
ת`אמת רק  בשעה 4.5 נרדמתי עם קצת חיוך על השפתיים כשכולם באמת היו בבית
במיטות וישנו.


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של דפנה אלא אם צויין אחרת