00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חור בסדין

מכתב למ. ולרבים כמוהו

את באה והולכת בחלומות, זה עדיין אפשרי, והיום בו אקום לנצח יהיה היום האחרון שלי עלי אדמות.
 
שנים אני תוהה מי את. אמא אדמה? אמו המיתולוגית של היקום? ההכרה והחמלה? האכזריות או הרוע?
 
לפעמים את נתחמת במשהו ארצי, גורמת לי לקלוט אותך בזווית העין כשאני טסה על האופנוע, אז אני בטוחה שזו אמא שלי שהולכת ברחוב, ומאבדת לגמרי את הראש, מנסה לראות אם זו היא באמת אבל הרחוב נמוג מהר מדי תחת הגלגלים.
 
 
אני שומעת מיצבורי די אן איי שונים שמספרים לי על חייהם. חיי אנשים. ממש כמוך, מ. ואני שמה לב, שכל המתלבטים, כל הנואשים, כל השואלים, כל המעזים, מאבדים לנצח כמה מן מדברים הבסיסיים בחיים, ובעיקר את מותג "דמות האם", הגדול והעמוק. המכיל בתוכו לפעמים את האם הארצית, האמיתית. וההופך בשלב מסוים למקור שאינו מסוגל לשאת לבטים ושונות או פריצות דרך.
 
 וכולם יתומים.
 
מהו כוחה המתנשא של הדת? למה אנשים חשים פחד בלעדיה? קשה למצוא את האומץ להרים את הראש לבד מול הרוח, לחשוק שיניים ולחיות כל רגע, למרות שאולי לא תהיה לזה משמעות בעתיד, למרות שאולי כן נפגוש את אלוהים, ופניו כתמהיל של קורקבן ואזוביון, או אז יצוד אותנו במבטו מעורר החמלה ויגחך נורא כשנשאל אותו מה יעשה לנו כי הדלקנו אור בשבת.
 
או שפשוט נמות וזהו, תולעים לא מחונכות תעזנה ללחך את התום ושבבי התקווה, ואף נשמה על טבעית מנשמותינו לא תביט למטה בפעם האחרונה ותפנה בכבדות ובחוסר חשק לכף הקלע.
 
אולי יום אחד נדע, ואולי לא נדע לעולם. אבל בינתיים, כבני אנוש, שיצאו ממסגרת וחושבים דברים שונים, אנחנו מאבדים את האם המיתולוגית, את ההכרה הבסיסית, וזה כל כך נורא לחשוב שיחד עם הבורות והחד צדדיות של המקום ממנו באת, אתה מאבד בבת אחת כל מנוח שהיה לך אי פעם על פני האדמה. לא פלא שזה כל כך מסוכן וכל כך אנושי להאמין במשהו, כי אז אסור לחפש תשובות.
 
אני רואה המון עיניים, אנשים אמיצים בתלמים ארוכים, הם עוד יחרשו בדמע וינוחו תחת בוהק אורו העוקצני של רקיע הסתיו. אצל כולם משהו אחרון נקרע כששמעו שאף אחד כבר לא רוצה לדבר אתם. כששמעו מילים מזעזעות שנאמרו עליהם, כשראו שאין שום סיכוי שהם יצליחו גם להיות עצמם וגם להשאר של  מישהו. כשראו איך כל שהרו עתיד להלקח מהם בכח. וככה מתחורר הבטחון ההוליסטי, זה כאילו שהיקום בוגד, כי הוא מרשה לטאבויים עתיקים להיחרך בזה אחר זה. ושם בתוך החיפוש הזה אין את מי לשאול, במי להאמין, אין מיתוס שיחבק אותך כי וולדות אנושיים תמיד נאהבים בצורה שווה על ידי כל מיני גורמים, כמו שאמרו פעם פסיכולוגים שחתרו לאמת, אך הגישו מנחות מלל חסר משמעות לפחד.
 
 
ואז אתה קולט שכשאתה קורא לעזרה, האמא המיתולוגית, או האלוהים, לא יופיעו. כשאתה מתחבט בבחירת דרך, שואל את עצמך שאלות קיומיות, מתחבא או מצהיר, משקר לעצמך או אומר אמת בבהלה עצומה - אין רשת בטחון. אתה שולט לבד על הכל, אתה אלוהים והוא אתה, ומה שתראה דרך עינייך זה האלוהים ואין בלתו, ואין לך עין אחרת ולא תוכל להמיר את נטיות הלב שלך ואת אהבותיך במיתווה הכלל.
 
אבל יום אחד תופיע ההכרה, שהכל, הרע עם הטוב, הברור ושאינו, כולם אתה, לא תחפש קוסמוס מעורפל שיחבק אותך בלילות אפורים של תעתוע, בהם אינך נרדם כי שיקרת לעצמך. לא תנסה ללטף רוחות רפאים מעברך, כאלו שלאחר שנמוגו עוד מותירות בך בעירה פנימית שקרית, האומרת כי מצאת ולא תנח ידך מאיש,
 
יום אחד תבין שכמו בשיר שנוהגים לצטט בהרבה מקרים פלסטיים, יש אמת ענקית אחת: "חופשי זה לגמרי לבד"
 
 
ואז תבין כמה מאושר אתה באמת, כי האושר הוא לחוות, גם את הכשלון, גם את העצב, גם את המר וגם את המתוק.
 
לחוות ולהיות אתה.
 
אין תחליף בכל הבריאה שיוכל לעמעם את עוצמת הבוהק של החופש האמיתי.
 
ככה זה, כשאתה נפגש עם עצמך סופסוף אתה מבין כמה לא כואב זה לעמוד מול עצמך, בסבל בצער בהשפלה או בחיפוש. כמה זה אמיתי נטול פשרות משמח ומלא חיים.
 
חופשי זה לגמרי לבד, לבד במובן החיובי. המון חברים ואלפי אהבות לא יוכלו לחדור לשם, אבל תמיד תוכל לשמוח עמם בעולמות המקבילים לך, ואני שוב ממליצה לך לבחור בעצמך את הגיזרה של התחתונים שתלבש. קבלת את חייך במתנה. אל תפחד מהלבד הזה.
 
 
יום יבוא, יום ללא ערפילים ותהיות, יום ישר, וטוב כזה, ופשוט.
 
היום בו תקום לנצח.
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

61 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מקודשת לו אלא אם צויין אחרת