00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

מבט (בגוף ראשון)

 
החיוך הזה הוא הדבר הראשון שהיה שם. הוא תמיד היה. לא יכלתי להתעלם ממנו, גם אחרי חודש בלי לראותו.
הייתי סקרנית. השארתי את התיק בצד ופניתי ישר לדלפק כדי לקבל את החבילה שלי סופסוף. חודש כמעט עבר מאז שהגיעה ההודעה ולא העזתי. היא שאלה אותי שאלות לזיהוי והביטה גם על תמונה מטושטשת בתעודה ישנה, רק כדי להיות בטוחה שזו באמת אני. עניתי על השאלות שלה באיטיות, ניסיתי למשוך את הזמן כמה שיותר. וקיוויתי שתביט בי. מבט קטן, רק תשים לב שאני שם, שלא שכחתי. הטבעתי עיניים בדמותך. היית שקוע בשיחה טלפונית כשעובר ושב מולך מחכה לתשובתך שעבורו היתה חשיבות עליונה. עיניך תקועות בו ובוהות במסך במבט מתחלף. אם רק היית מרים את הראש ורואה אותי, אפילו לרגע. עבר כל-כך הרבה זמן מאז הפעם האחרונה.
החלומות אף פעם לא חלפו ממני, אפילו לא בלילה ההוא כשהלכת. בכל לילה דמיינתי אותך מפתיע ומגיע וחוזר מתוך מציאות אחרת משלך. לוחש לי בשקט מילים אסורות שמלטפות בנגיעות כואבות, כאלה כמו שרק אתה יודע לחייך ולומר לי.

חיכיתי לה מול הדלפק. מחפשת מקום לחתימות על בירוקרטיה קבועה. מעטפה כחולה גדולה בידה, מעוטרת בצבעים של מעבר לים, בכתב מקושקש וקטן. המבט שלי הרקיד בי סקרנות, ממנה אליך ושוב אל המעטפה ועוד פעם אליך. מנחשת כבר את מה שמיד אקרא. או אקרע. ניתוק. החלל שנפער מולך, השאיר אותי מאחורי אותו איש זקן שכבר חיכה מולך, מסתיר עיניים כמהות שקיוו. בעיקר לך. חייכתי אליה והודיתי לה במבוכה. המעטפה הגדולה הוסיפה לי תקוות והרבה שאלות.

בדרכי החוצה, בין ראשים עייפים נתקלתי במבט עייף ששקע בי. עיניך חייכו בתבוסה מטענים של בדידות וגעגוע. קמת וסגרת על הפער ביננו. כשעיניך הבחינו במעטפה שבידי נעצרת, קרוב ואם זאת כל כך רחוק ממני. "מצטער" לחשת והסתובבת במבוכה.

ידעתי שזו תהיה הפעם האחרונה שאראה את החיוך. וגם המבט שלך.

 

(...המשך יבוא)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת