00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דמבו הפיל המחופף

אם גאה או אם רעה

08/12/2009
אני לא בדיוק מבין מה חשבתי שישתנה הערב. אני לא ממש מבין מה זה הדבר הזה - אבל אני יודע שעד לפני כמה דקות הייתי בטוח לחלוטין שבסוף המשדר אמא תבוא ותחבק אותי. בלי מילים. הייתי בטוח שהיא תבין את מה שהיא צריכה בתור אמא להבין - בטח אחרי שנה שלמה של ידיעה. הייתי בטוח שהיא תדע בעצמה שהיא פשוט צריכה להראות לי שהיא רואה אותי. שהיא אוהבת אותי כמו שאני. אבל היא לא.
בהפסקת הפרסומות עברתי מהחדר הקטן בו שכבתי לבדי וצפיתי בחצי המשדר הראשון אל הסלון. לשבת עם אמא. זה מזכיר לי שגם ציפיתי בכלל שאבא יישאר לראות אבל העובדה שזה לא קרה אפילו לא מאכזבת אותי, רק גורמת לי להרהר - מה חשבת לעצמך? מגחגך לעצמי. על עצמי.
לא נגמרו הפרסומות ואמא מתחילה לשאול שאלות. קיוויתי שהיא תשאל. שאלות אחרות.
"מה הם מנסים בעצם להעביר בזה...למה מראים את זה בעצם? אוקיי הם נפצעו והבנתי ההורים שלהם מתנכרים להם...מה אבל הם רוצים להעביר?" ואני מנסה מזה מנסה - לענות לה. ואני לא מוצא תשובה. כנראה שזה לא משהו שאפשר להסביר. זה משהו שמבינים לבד. או שבמקרה שלך אמא - לא מבינים בכלל.
הטון הזה שבו היא השתמשה כששאלה את השאלות האלה...טון של זלזול סמויי כזה...מישהו אחר היה חושב שהיא פשוט לא מבינה. אני מכיר את הטון הזה. אמא שלי אישה שקופה. לעיתים פתטית ....וואו זאת מילה שלא נעים להגיד על אמא שלך. אני מרשה לעצמי הפעם.
אחרי המשדר לא נתתי לנושא לעבור ככה סתם. עוד היתה לי תקווה שזה יילך לאנשהו.
שאלתי אותה אם היא לא חושבת שזה משהו שצריך לספר לעולם שצריך להודות בו - להיות גאה בו. והיא מתנהגת כאילו לא מבינה. למה בכלל צריך? "מה אני הולכת ברחוב ומספרת על המיניות שלי?". הסברתי לה יפה שאנשים בעלי מיניות כמו שלה לא שונאים ולכן היא לא צריכה להביא לתודעה של העולם שהיא סטרייטית. היא הבינה והסכימה עמי. אחלה צעד ראשון בדרך לפסגה.
נהייתה שתיקה אז שאלתי אותה - איך זה שמאז אותו יום בו סיפרתי לה היא לא שבה לדבר איתי על הנושא יותר? לא היתה לה תשובה - "מה רצית שאני אגיד? מה יש לדבר על זה?" כמו ילדה.
שאלתי אותה אם היא בכלל יודעת כמה זמן עבר מאז. כמה זמן לא דיברנו על זה.
"שנתיים אני יודעת..?"
 
כנראה שזה הרגיש לה כמו שנתיים. אבל חלפה בדיוק שנה. אולי שנה וקצת.
ואז איכשהו יצא שנכנסנו לוויכוח אם זה היה לפני שנה או לפני שנתיים...הוויכוח הכי מטומטם שיצא לי להתווכח ואני אחד המתווכחים..
 
אני לא זוכר בדיוק מה גרם לי לחטוף קריזה ולהפסיק לנסות אבל יצא שפשוט קמתי ונבחתי עליה
 
"מה שאת עושה לא פחות גרוע ממה שההורים של ההם שהעיפו אותם מהבית עשו. את לא פחות גרועה"
 
 
לא יודע מה חשבתי. לא יודע מה ציפיתי שייקרה. שישתנה.
זה אי פעם יקרה? אני כבר חושב שלא....

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל mister dambo אלא אם צויין אחרת