00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיקטאק יוצא לאכול

ORO

ORO, תחנת דלק אלון, גאליה

 

רק בשמחות

 

לפני מספר שנים חיים חפר, הסופר וזוכה פרס ישראל, יצר שערורייה, כשבראיון עיתונאי תקף את עולי מרוקו: "רוב העדה המרוקאית לא תפסה את העניין של מה שנקרא העולם המערבי", אמר חפר, "אולי ההתפתחות שלהם תבוא עוד מעט, אולי היא בתהליך, אבל מה שהם הביאו ממרוקו זה לא מי יודע מה". בהמשך הוא אף הוסיף בלעג: "מה המרוקאים הביאו לתרבות ישראל, מופלטה?"

 

חפר נטפל למופלטה – ובכך זלזל בתרומתם החשובה של יהודי מרוקו לעיצוב התרבות הקולינארית המקומית, שבדרכה שלה משפיעה על ההוויה והתרבות הישראלית כולה. המטבח המרוקאי נחשב לאחד המגוונים והטובים בעולם – ולא פלא אם כן, שרבים מהשפים המובילים כיום בארץ הם יוצאי העדה. קשה לדמיין את עולם האוכל הישראלי ללא אוטוריטות כמו מאיר אדוני, רפי כהן, שגב משה, אבי ביטון ועוד...

 

אך אליה וקוץ בה: כל כך הרבה שפים מרוקאים מצטיינים פועלים בישראל – בזמן שכה מעט מסעדות מרוקאיות איכותיות קיימות פה. השפים הללו, אפילו אלה שהאג`נדה הים תיכונית היא לחם חוקם, משלבים את צפון אפריקה עם אירופה, מסתפקים ב"נגיעות מבית אמא" – ולא הולכים עד הסוף עם מטבח ילדותם. אז נכון שילדי תערובת הם בדרך-כלל הכי יפים, אך מה יעשה מי שמשתוקק לאכול את הדבר האמיתי?

 

זאת הסיבה ששמחתי לגלות את ORO, מסעדה מרוקאית, השוכנת בתחנת דלק ליד הכניסה למושב גאליה (סמוך לרחובות).

 

 

 

היא מעוצבת בצורה מעט מתעתעת: מצד אחד היא מושקעת ומנסה לשדר יוקרתיות (אחד הקירות בה מחופה זהב) – ומצד שני החלל הגדול בה משדר אווירה של אולם אירועים. בהשוואה למסעדות פריפריאליות אחרות היא נאה ומזמינה – אך בתל-אביב העיצוב הזה לא היה תופס.

 

 

הגענו למקום ביום שישי בצהריים – ושמחנו לגלות שהתפריט העסקי מוגש גם ביום זה (בניגוד למה שמפורסם באתר האינטרנט של המסעדה). מחיר הארוחה העסקית הוא כמחיר המנה העיקרית – והיא כוללת גם מנה ראשונה, לחם, מטבלים ושתיה קלה.

 

למנה ראשונה הזמנו בהמלצת המלצרית "פטריות זהב" (תוספת של 10 ש"ח). מדובר בפטריות שמפיניון בציפוי פרורי לחם, המוגשות ברוטב איולי צ`ילי. הציפוי היה פריך ומתפצח - והרוטב לא בדיוק היווה מופת לעידון ולתחכום. נשנוש פתיחה חביב בסך הכל.

 

 

 

מנה ראשונה נוספת היתה "מעדן צפון אפריקה". זהו מרק המכיל פיסות קטנות של נתחי עגל, עדשים חומים, גרגירי חומוס - ומח עצמות בניחוח כוסברה ולימון. מעין ווריאציה על מרק החרירה המרוקאי, רק ללא אטריות דקות. המרק היה עשיר, ריחני והשרה תחושה של חמימות ביתית. אם חיים חפר היה טועם מהמנה הנהדרת הזאת, הוא בטח היה מצטער על שלא נולד לעדה המרוקאית.

 

 

בנוסף הוגש לחם הבית שהיה חסר כל יחוד.

 

 

המסעדה ידועה במנות הטאג`ין המיוחדות שלה. טאג`ין הוא כלי בישול מרוקאי עשוי חרס, בעל מכסה בצורה של קונוס. הוא משמש לבישול ארוך - ומעניק לתבשילי בשר עומק טעמים וריח ניחוח. הזמנו "טאג`ין קזבלנקה" (67 ש"ח). מדובר בקדירה של בשר ראש, שהוגשה על מצע קוסקוס. המלצרית הרימה את מצנפת החרס – ואדים ריחניים משכרים מילאו את חלל המסעדה. הבשר הורכב מקוביות גדולות, שהשומן לא הופרד מהן באופן מכוון. הוא היה רך, מלא טעם - וניכר שהבישול הממושך בטאג`ין שדרג אותו. דווקא הקוסקוס שהוגש עימו היה שגרתי לחלוטין.

 

 

עיקרית נוספת היתה "טאג`ין טלה" (69 ש"ח). זהו קבב טלה קצוץ, אפוי בתנור, המוגש עם רוטב טחינה. מנה לא גדולה במיוחד, המכילה 4 קבבונים שמנמנים חביבים. הבשר היה סביר – ודי נטול ייחודיות. מנה פחות מוצלחת מקודמתה.

 

 

שאלנו את המלצרית על קינוחים מרוקאים מיוחדים. התאכזבנו לגלות, שאותו יום הוגשו רק מנות אחרונות מערביות כמו ואפל בלגי, קדאיף וסופלה שוקולד. החלטנו לוותר – ולקנח במקום אחר.

 

ORO הוא מקום חביב, שאפשר להתוודע בו אל המטבח המרוקאי באווירה של מסעדה מכובדת – ולא של מסעדת פועלים. האוכל כאן לא מושלם, אך פה ושם יש ניצוצות של מטבח שונה ומיוחד. קצת חסרו לי התבלינים המרוקאים והפיקנטיות, שכל-כך מוכרים ממטבח האם. עסקית הצהריים כאן בכל מקרה משתלמת, ודאי לאור מיעוט האופציות הקולינאריות הראויות בסביבה.

 

ציון: 3 כוכבים

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

14 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל TickTack1 אלא אם צויין אחרת