00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אב במשרה מלאה

עברנו דירה

סוגה עילית בשירה העברית העכשווית (מאמי, מה נהיה ממני?)

08/12/2009
רענן שקד עורר סערה (בכוס תה) כשביקר את שיריו של הזמר משה פרץ. הדברים עוררו תגובות רבות שטענו ששקד מביע עמדות אשכנזיות מתנשאות על פני זמרים מזרחיים, שנכנסים ל"קודש הקודשים" של היכל התהילה של המוזיקה העברית - הופעה בקיסריה או בהיכל התרבות.
 
אני לא אוהב את שיריו של משה פרץ, והמילים לא אומרות לי דבר:
 
אש בליבי בוערת אש
בגופי המיתרגש
כשאני ניגש אלייך
למה זה נראה לי כמו חלום
שליבי בוער פתאום
ואני בריגשותיך

 
זו כתיבה גרועה, שמטרתה להתחנף לקהל, לקלוע למכנה משותף נמוך ולמכור כמה שיותר דיסקים, רינגטונים וכרטיסים להופעה. הענין הוא שמשה פרץ לא המציא את השיטה. זה מאפיין את רוב המוסיקה שנכתבת ומשודרת בארץ, ונכנסת לפלייליסט האיום של גלגל"צ. ולא משנה אם מדובר במוסיקה מזרחית או מערבית.
 
להגדיר את משה פרץ כזמר מזרחי או ים תיכוני זה קצת המצאה מסחרית. הרי זו מוסיקה מערבית, כתובה לפי סטנדרטים מערביים ומנוגנת בכלים מערביים. קצת סילסולים או שירה בח` וע` לא הופכים זמר ל`מזרחי`. הרי לא ניתן להשוות בין אייל גולן או משה פרץ לבין אום כולתום. הם רחוקים ממנה כמרחק מזרח למערב.
 
הנה מה שהוציא תחת ידו הכותב איתי פרל בלהיט הגלגלצי "מאמי" של מירי מסיקה:
 
מאמי
מה נהיה ממני
צוחקת ובוכה
תמיד אהיה אחרת בשבילך
מאמי
מה נהיה ממני
נשכחת מליבך
אך מבטך לנצח יישאר איתי
אז בוא ותגלה אותי
 
ועוד דוגמה, הפעם מעוד בוגרת `רימון` ואחראית לפס יצור הלהיטים הגלגלציים הנוראיים ביותר, קרן פלס:
 
הוא שלך, ואיך הוא אוהב אותך
ככה צוחקת, קטנה ומודחקת
השלכת את הכל, לא יכולת עוד ליפול
כי היית כבר למטה, כבר למטה...
(השיר: רצה הביתה)
 
גם אריק ברמן, שאי אפשר לחשוד בו שהוריו יוצאי מרוקו, כותב בשיר "הפאב השכונתי:
 
מתקרב אל ג`ואנה
והיא עושה לי מבט חמוץ
פתאום סילביה מפתה אותי
אז אנג`לה קוראת לי
רוצה שאראה אותה
מתנשקת עם ג`ודי....
אוי סילביה כבר עם מישהו אחר ,
ג`ו נצמד ומביע עניין :
" לא תודה אני לא מהסוג הזה.."
" ואו ואבו , חשבתי , סורי , שאתה בחור מגוון.."

הכתיבה הישראלית כולה בשנים האחרונות רדודה ומסחרית. אי אפשר לצפות אחרת בעידן שבו המוסיקה ברובה נצרכת בחינם ברשת, והאומנים לא ממש מצליחים למכור. צריך לעבור את משוכת הפלייליסט של גלגלצ ולכן צריך להתאים לפס היצור הקבוע. כבר מזמן לא יצא כאן בארץ איזה "רדיו בלה בלה" נסיוני, או "מחכים למשיח". החברים של נטאשה הפסיקו לפעול, שלום חנוך מאכזב (אתם זוכרים משהו חדש שהוא הוציא לאחרונה והוא שווה האזנה?). אהוד בנאי מציל את המצב ומוציא מדי כמה שנים איזה דיסק שיכול להכנס להיכל התהילה. ואני לא רוצה להתחיל לדבר על כל הזמרים ש`מתחברים למקורות`. הטרנד הזה מביך.
 
הפוסט מודרניזם גרם לכך שכיום אין אמת אחת ואין טעם מוסיקלי אחד. משה פרץ יכול להופיע בקיסריה בדיוק כמו שלמה ארצי (שבנה קריירה שלמה על כתיבה של טקסטים הזויים). עברו הימים שבהם ירון לונדון ביקר את ניסים סרוסי בטלויזיה ולעג למילות השירים שלו. סרוסי נחשב היום לקלאסיקה (למרות ש`אשליות` הוא שיר רוק ולא מזרחי בכלל) ואולי יום אחד גם משה פרץ יחשב לקלאסי. בשנות השמונים היה קשה לישראלים רבים לקבל שיר כמו `אלינור` של זוהר ארגוב, ושיר כמו "הפרח בגני" הושמע רק בפסטיבל הזמר המזרחי, שהיה מופרד מפסטיבל הזמר `הרגיל` בערוץ הראשון. היום השירים של זוהר נחשבים לקלאסיקה.
 
קובי פרץ, מושיק עפיה ומשה פרץ מתלוננים שלא משמיעים אותם ברדיו למרות שהם מוכרים עשרות אלפי רינגטונים ופנטונים בחודש. הטענות שלהם מוצדקות, בעיקר לאור העובדה שהשירים שמושמעים בגלגלצ ירודים בדיוק באותה מידה כמו `בלבלי אותו`. התרבות הישראלית כפי שהיא מוצגת ברדיו או בטלויזיה מאוד רדודה. אין עומק, הכתיבה מתחנפת, מיועדת להיות קליטה בהשמעה ראשונה ולהימאס אחרי 10 השמעות.
 
הבעיה אינה מזרחים מול אשכנזים. הבעיה היא רדידות מול עומק. והעומק מפסיד - כשזה מה שמושמע ברדיו, מה שמשודר בפריים טיים בטלויזיה וזה מה שמוכר. אין הרבה אלטרנטיבה למי שמחפש עומק. אולי ב-88FM מדי פעם. אולי בתכנית של קוטנר ברדיו תל אביב בצהריים.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל דרור כהנוביץ אלא אם צויין אחרת