00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הפלנטה הפוליטית

כן, לשבור (לשבור את הסטאטוס קוו)

  כן לשבור - במילים האלו נפתח מאמרו של זאב ז`בוטינסקי משנת 1932 נגד המונופול של ההסתדרות  הכללית בייצוג פועלים בא"י. ייצוג והתאגדות פועלים אין הוא דבר רע כשלעצמו, אמר ז`בוטינסקי;  אך המונופול, הוא מה שמונע מהפועלים את הזכות הדמוקרטית לפלורליזם ולהקמת ארגוני עובדים מתחרים שלא יקבלו את הוראותיהם ישירות ממשרדי מפא"י.

 

  שני מילים אלו מתארות באופן הנחרץ ביותר את מה שצריך לעשות כנגד המצב הקיים כיום. מאז עליית אובמה מורגש הצורך הזה ביתר שאת. וצורך זה, אין מקורו באנטישמיות (כפי שטוענים הזויי הימין הקיצוני), אלא בקץ הסיבולת עם המצב הקיים.

 

  מאז עליית אובמה עלה הלחץ על ישראל להפסיק את מפעל ההתנחלויות ביו"ש ולחזור לשולחן המשא ומתן. נתניהו נלחץ, הזכיר לאובמה את האיום האיראני, נשא נאום באוניברסיטת בר אילן על כוונתו להכיר בזכותה של מדינה פלסטינית להתקיים לצד מדינת ישראל, וכשכל זה לא עזר הוא הכריז על "ההקפאה" שבה תוקפא הבנייה בכל הישובים הישראלים שנמצאים מעבר לקו הירוק. (לא כולל כמובן בנייני ממשלה, חינוך, ובריאות)

 

  אבל ההקפאה,איך שלא מסתכלים עליה, היא ניסיון די עקר לפייס את הדוד הגדול מאמריקה, כי איך שלא מסתכלים עליה - היא לא עוזרת בשום דבר להתקדם לעבר הסכם בינינו לבין שכינינו.

 

  לכן, אני אומר זאת כאן באופן חלק וברור: צריך לשבור! לשבור את הסטאטוס קוו, שבו מצד אחד ישראל מכריזה השכם וערב על נכונותה לפעול על פי חזון שתי מדינות לשני עמים ועל הסכמתה לקיומה של מדינה פלסטינית לצידה. בעוד שמהצד השני, המתנחלים רק מגדילים את הישובים הישראלים מעבר לקו הירוק, ובכך רק סותמים עוד יותר את הגולל על האפשרות של שתי מדינות לשתי עמים.

 

  לפיכך צריך לעשות אחד מהשלושה:

 

1.      לפנות את כל אוכלוסיית הענק (600,000 כמדומני) שיושבת  מעבר לקו הירוק ולשכנה מחדש בתוך תחומי מדינת ישראל.  - וכן, אני יודע שההתנתקות לא הייתה "הצלחה כבירה" (אם להשתמש בלשון המעטה). אבל בדיוק בשל כך יש גם את האפשרות השניה:

2.      להכריז על חילופי אוכלוסין מסיביים בין ערביי ישראל (שיקבלו את ההתנחלויות ביהודה ושומרון) ואזרחי ישראל תושבי יו"ש (שיקבלו את הכפרים הערבים בתוך ישראל). כך נוכל גם להתגבר על עלויות העתק של פינוי המתנחלים מביתם (שטחם של הכפרים הערבים [והמשאבים שנמצאים עליהם ובתוכם] יכול להיות קיזוז מעולה לעלויות הפינוי והפיצוי), וגם נתגבר על האיום הדמוגרפי המאיים על ישראל כולה. אך, באם גם זה לא יצלח, והערבים יתעקשו שלא להסכים לאופציה זו, תמיד תישאר לנו האופציה השלישית:

3.      ברירת יום הדין: טרנספר מסיבי של כל האוכלוסיה הערבית  ממערב לירדן וסיפוח כל השטח במלואו למדינת ישראל. חכו רגע! לפני שאתם מתפלצים לנוכח אופציה זו ושואלים את עצמכם איזה מוח שטני יכול להעלות על דעתו עקירת מליוני אנשים מביתם ועדיין לחשוב שזה יכול להוביל אותנו להסדר עם שכינינו; או שאתם מריעים ועולזים בלבבותיכם למראה היהודי ש"סוף סוף קיבל קצת שכל והבין שאי אפשר לעשות שלום עם הערבושים האלה"; או יותר גרוע: מי שחושב שלי כציוני זה ברור מאליו שאופציית הטרנספר היא אופציה הגיונית שהרי הציונות כבר ביצעה טרנספר בכוח שכזה ב-1948 והרי כל מטרתה של הציונות הוא לקחת אדמות של ערבים ולתבוע אותם לעצמה... כל מי שחושב כך אני מציע לו לקחת נשימה ארוכה, לחכות 10 שניות ואז לקרוא הלאה ולהבין כמה זה לא רק אינטרס ישראלי שיתבצע טרנספר שכזה אלא גם ובעיקר, אינטרס ערבי-מוסלמי.

כאמור הברירה השלישית היא ברירת יום הדין, ויש סיבה טובה למה היא קרויה כך. ישראל נמצאת מאז 1974 במצב שבו הסכסוך בינה ובין שכניה הערבים הוא של מלחמות גרילה וטרור שנועדו להביא את ישראל למצב של שחיקה מתמדת ובסופו חולשה כשאז ישראל לא תוכל יותר לעמוד כנגד הערבים והיא תיפול כשם שנפלו לפניה ממלכות הצלבנים. אך בעוד שהערבים אכן מצליחים לצבור "נקודות" נגדנו במלחמות האחרונות בלבנון ובעזה, עדיין יש בעיה מרכזית עם האסטרטגיה הערבית לעיל, ולבעיה שבאסטרטגיה הזו קוראים היכולת הגרעינית, קרי – לישראל (ע"פ פרסומים זרים כמובן) יש ארסנל נשק גדול למדי שמסוגל להחריב לא רק את הדלתא של מצרים וכל לבנון וסוריה, אלא גם את המרכזים העירוניים במדינות המפרץ הפרסי, סעודיה, תימן, עירק, לוב ואיראן. ולכן זה חשוב להבין כיום את מה שלא היה רלבנטי בתקופת צלאח א-דין – אם ישראל תועמד במצב שבו ישנה סכנה קיומית לתושבי גוש דן או לכל אזור אחר בגבולותיה, היא לא תהסס לגבות מחיר כבד ביותר עבור אותו איום. ומכיוון ששכינינו אינם בעלי נטייה אובדנית (לפחות לא ברמה של אוכלוסיות שלמות – להבדיל מהמחבלים המתאבדים שהם נושא לדיון נפרד), זהו גם אינטרס שלהם למנוע מצב שבו מדינותיהם ואוכלוסיותיהם יהיו בסכנת השמדה. לכן, זה יהיה גם אינטרס ערבי להגיע להסכם עם מדינת ישראל ולא לאלטרנטיבה שכידוע אף אחד לא רוצה להגיע אליה.

 

  מכאן אם כן, נותר רק להחליט איך אנו שוברים את הסטאטוס קוו, אך מה שאני מקווה שברור לכל הוא: אי אפשר יותר להשאיר את המצב כמו שהוא כיום.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל oren1neu1dag אלא אם צויין אחרת