00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

יונתן, אמא וקעקוע

יונתן  היה בן 12, וכבר גילה חוש אופנתי ומודעות למראהו. אני שיתפתי פעולה כל זמן שדובר בבגדים ובתסרוקות. ואכן, יונתן הופיע בבית הספר עם קסקט דרוזי צבעוני ווסט שנקנה בדלית אל כרמל. אחר כל החל יונתן לקרוע את מכנסי הג`ינס שקניתי במיטב כספי ועד שלא נראה כהומלס, לא נרגע. יום אחד חזר הביתה כשמשערו המפואר נשארו שלושה משטחים שעירים שלכל אחד מהם צורת משולש. אני צילמתי אותו מכל זוית על מנת להוכיח לו על כמה המראה נורא.

 

יונתן התלהב מהתמונות ושלח מהן לכל חברותיו להתכתבות. הילדות אהבו את מראהו ואף הזמינוהו לביתן. יונתן היה עצמאי והחל לנסוע ברחבי הארץ להכיר את החברות לעט. אני דאגתי להעלותו לאוטובוס בעירנו, וודאתי כי בהגיעו יחכה לו מבוגר אחראי.  דיברתי עם אמהות טובות מישובים שונים, וקיבלתי הבטחה שבני יטופל היטב.

 

לאחת מהילדות היה אח חולה בסיסטיק פיברוזיס. יונתן שוכן לשינה בחדרו של החולה שהשתעל וירק כל הלילה. לקראת בוקר הוא הסביר ליונתן איך לעזור לו, ויונתן חבט בגבו כמיטב יכולתו ואף התגאה בפני שאחרי חבטותיו יצאו מהנער מוכטות רציניות. הוריו של הנער שזכו לליל שינה נעים, ביקשו להאריך את שהותו של יונתן בביתם, ואכן משך שלושה לילות וארבעה ימים דפק יונתן על גבו של החולה, כשאחותו – המארחת, מבלה עם חברותיה.

 

אצל ילדה אחרת בקרית שמונה הוא היה עד להתקף לב פתאומי של האב, ואף מותו הלא צפוי בסלון. כך זכה יונתן לראות נפטר טרי במו עיניו. בבוקר נסעתי לקרית שמונה להביא את הילד הביתה, אך הוא רצה להשאר ללוויה כי חש מקורב למשפחה, שאיתה בילה לילה בלתי נשכח. זכיתי ללוות נפטר אלמוני לבית עולמו, ואף לשמוע זעקות שבר שעלו השמימה.

 

אחרי הארוע הזה יונתן חשש לבקר בבתי חברותיו. מהר מאד כבשו ענינים חדשים את תשומת לבו. כי אז החלו מנצים עגילים בתנוכי אוזניהם של חבריו. אני סירבתי להרשות לו להטיל מום בגופו, ולמרות תחנוניו לא נעתרתי לו.

 

יום אחד חזר יונתן הביתה ועגיל באוזנו. באותה שעה דיברתי עם אחי טומי`קה בטלפון. היו לי כוונות לעשות מעצמי אם שכולה, ואף נהמתי כדובה לפני שיצאתי לפעולה. אחי מנע ממני לחסל את הילד באיבו. “תעזבי, הדבר כבר נעשה. למה למרר את חייו?"

 

לאחר זמן החל יונתן לחשוק בעגיל נוסף. הוא חשש לחייו, ולכן טיפטף לי סיפורים על ילדים שיש להם עגילים, ואף קנה לי מתנות קטנות שהייתי צריכה להתלהב מהן, למרות שלא בדיוק השתגעתי עלצמידי חוטים.

 

עד שלבסוף נעמד מולי וטען לבעלותו על גופו, ויתכן גם שהזכיר את דר` קדמן.

 

אז אמרתי לו: “בסדר. מצידי תחורר את כל גופך. אחרי העגיל הראשון אתה ממילא נראה ערס. ואחרי זה תעשן סמים, ותהיה עבריין.”

 

יונתן הפנים את המסר וכך נוספו לו חורים באוזניו כהנה וכהנה. אז צץ  פירסינג בגבתו הימנית. ואחר כך בטבור שלו.

 

היתה לו הצלחה אדירה עם הילדות הקטנות. אני חוששת שהאמהות לא נהנו לראות את הערס הצעיר בביתן, אך מאחר שליונתן היה אח חנון ללא עגילים בריאלי, ואמא נהדרת כמוני, הוא התקבל בסבר פנים יפות.

 

אני התחלתי להתרגל למראהו, ואף קניתי לו מתנות קטנות שהלמו את הופעתו: עגילים בדמות ברק, אבזמי חגורה עם דמות גולגולת מברזל, ושרשרות אופניים לצואר.

 

את חינוכי השלים יונתן בביקור באילת. הוא היה כבן שש עשרה ונסע לאילת עם חברתו המתוקה נטלי, שהיתה כבת שמונה עשרה. הם חזרו מקועקעים ברגליהם. אמרתי כי הקעקועים יפים, והם באמת היו יפים.

 

אחרי מספר חודשים התפשטה שמועה כי המקעקע האילתי נגוע באיידס. יונתן הסתובב שעות בחוסר מנוחה, ואז סיפר לי על כך. דמי קפא בעורקי. ראשי עבד בקדחתנות. אמרתי ליונתן כי יש להודיע מיד לנטלי.

 

נטלי היתה באותה עת בקורס קצינות בצה"ל.  היה די מקובל שנערות לפני גיוס נוסעות לאילת ומתקעקעות. שעל כן פרצה פאניקה כללית בקורס הקצינות, שרובן התקעקעו אצל האילתי החשוד. בלילה הביאו אליהן פסיכולוג, שניסה להרגיע אותן.  ולמחרת הובלו יחדיו לעשות בדיקה.

 

גם אני הובלתי את בן זקוני לבדיקה בבית החולים.

 

עבר שבוע קשה עד שהגיעו התוצאות התקינות.

 

במשך השבוע הזה ספגתי קיתונות של רותחין מהסבתות של יונתן – כך זה נראה כשאמא היא חסרת חוט שדרה, לא מטילה מרות והילד לא סופר אותה ממטר.

 

אבל אני לא הייתי נטולת שדרה! אני הייתי אמא צעירה ברוחי, (נו, על גילי אני לא רוצה לדבר עכשיו) אמא "קול" , אמא שהתחברה לרוח הנעורים של בנה!

 

וכדי להוכיח זאת לעולם החלטתי  לעשות קעקוע בעצמי. חשבתי הרבה, החלטתי שאני רוצה לקעקע על קרסולי פומה שחורה וגדולה. אני כל כך גזעית! אני כזאת מסוכנת!

 

יונתן לקח אותי למקעקע הכי טוב בעיר. היו לו אין ספור אלבומים, ומהר מאד מצאתי את מבוקשי: פומה שחורה ענקית שפוערת לוע אדום וחד שיניים.

 

המקעקע ניסה לדבר על לבי: “אעשה לך שושנה עדינה, אולי כיתוב סיני, לא מתאים לאישה כמוך פומה".

 

"אישה כמוני? למה בדיוק אתה מתכוון?!”  הוא שתק. שאלתי כמה זה יעלה לי.

 

שאז אמר לי מה מחירה של הפומה. נדהמתי. אפשר לקנות צמיד במחיר כזה! עמדתי והיססתי.

 

ברגע זה בא אלי יונתן עם אחת החוברות. הוא אמר "תעשי משהו יותר קטן, זה בטח יהיה יותר זול", הוא הצביע על חתול קטנטן ושחור.

 

"כזה קטן?!” זעקתי, אני גדולה, אני "קול", אני רוצה פומה!”

 

ואז אמר יונתן: “את יודעת שבערב הקרסוליים שלך מתנפחים. בלילה החתול יגדל פי ארבעה וייראה בדיוק כמו פומה".

 

אני יודעת מה אתם רוצים לשאול עכשיו. אבל אני לא רוצה לענות.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

7 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת