33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מרמלדה

טיפ השבוע - מי מריח מבצל?

 
מי לא מכיר את שובל הריח שמשאיר מי שאוכל בצל? (ונשים - לנו
 
הבצל עוזר פלאים). ואם לפעמים חשקה נפשנו בטחינה עם שום
 
טרי או חצילים ועליהם שום חי, מה עושים? איך מהריח נפטרים?
 
(במיוחד אם לפגישה יוצאים..)
 
אז
 
לועסים פטרוזיליה מצרור חי, כמו מסטיק לועסים טוב טוב
 
וריח השום והבצל - נעלם!
 
אל נשכח, שאלו שני מלכים, תרופות מן הטבע, שבהם לא מזלזלים
 
וכמה שיותר באכילתם מרבים כך גופינו יוצאים נשכרים.
 
לבריאות טובה
 
ובלי ריח רע!
 
 
♥ אני נזכרת בסיפור של מירה מגן, פטרו. פטרו הוא שם של צב, על
 
שום אהבתו לפטרוזיליה. כך הוא נקרא בקיצור, פטרו, וגם סרט עשו
 
לסיפור זה. מומלץ בחום, מתוך קובץ הסיפורים `כפתורים רכוסים היטב` או `בשוכבי ובקומי אשה`.
 
מי שרוצה לקרוא את הסיפור, העתקתי אותו עבורכם:
 

פטרו / מירה מגן

 

חאלד הבטיח שיביא לפטרו נקבה, בשדות שלהם יש הרבה כאלה אמר, הוא יביא לו

אחת שיעשה חיים. אבל שבועיים אחר כך ביקשה המשטרה מהציבור לעזור לה

בחיפושים אחרי נחמן שטיינפלד ולמי היה אז ראש לנקבה הזאת. כשהבאתי את

פטרו בפעם הראשונה כבר בחדר המדרגות ידעתי שהם רבים, היא אמרה שהיא

מצפצפת על הירושה והכסף הזה צריך להשתמש לאיזה בית אבות הגון, ועוד לפני

שאבא הספיק לענות לה לחצתי את הידית ונכנסתי. אבא לא הרים עיניים רק אמר

שים אותו בינתיים בדלי ותדאג לו לאיזה ירק והיא עיקמה את האף כמו שהיא עושה

כשהיא מריחה חלב חמוץ ואמרה צב? כאילו לא ברור שמה שיש לי בידיים הוא צב

ולא תרנגול.

בצלאל הירקן הרשה לי לקחת מהבקשיש, פטרוזילה מקומטת, כרוב דהוי וגזרים

שהריקבון ריכך אותם. הוא אמר שאף פעם לא ראה אצבעות לבנות כמו של אמא שלי

ושהיא בטח לא תיגע בצב לעולם. כשהיא באה לבחור צנונית היא לא נוגעת בהן רק

מצביעה והוא לוקח מהארגז, שוטף מהן את האדמה ושם לה בשקית. יותר מדי

עדינה אמא שלך, אמר.

כשחזרתי עם הירקות היא עמדה עם הפנים לחלון ואבא הסיע את המלחייה על

השולחן, שמעו רק את הפלסטיק של המלחייה על המפה ואת השריטות של הצב

בדלי של הספונג`ה. בצלאל צדק, האצבעות שלה היו לבנות וצרות ומתחת לעור

נמתחו הוורידים כמו חוטי תפירה כחולים. היא לחצה אותן בכוח לרקות וזה היה סימן

שנולד כאב ראש הגון ונצטרך לכבות אורות ולהשקיט את הטלוויזיה כך שרק אם נקרב

אותה אל הספה נוכל לשמוע חדשות. היא הסתכלה על הירקות ואמרה שהריקבון

הזה יביא סירחון הביתה ולא זה מה שנחוץ לנו עכשיו. אבא עצר את מסע המלחייה

ואמר תעזבי את הילד! כלב לא הסכמת, חתול גם לא, אז תני לו לגדל את היצור הזה.

חתכתי חלונות קטנים בארגז של תפוחי הגליל כדי שהצב יוכל לשרבב ראש ולהביט

בעלים שהרוח מעיפה למרפסת וברגליים שלנו כשאנחנו במטבח, אבל הצב קפא

בארגז, כינס את איבריו בתוך העצם הקשה ולא זז ואני פחדתי שמת מרוב צער על

החופש הגזול. היא אמרה תיזהר מההפרשות שלו יש בהן רעל. לפני שאתה נוגע

במשהו תרחץ ידיים עם סבון. הלוואי שיעשה כבר מה חשבתי, לפחות אדע שהוא חי,

וכשלא יכולתי יותר דפקתי עליו באצבעות כמו שמקישים על דלת ובבת אחת החלה

תנועה לרחוש בארבע הגפיים. הוא התעלם מהכרוב, הדף את הגזר אבל מתח את

הראש אל הפטרוזיליה עד שהתיישרו לו כל הקמטים בצוואר, בתוך דקות הוא חיסל

אותה וכיוון שהפטרוזיליה היתה הראשונה שהתנפל עליה קראתי לו פטרו.

הם לא הדליקו אור במטבח כיוון שהיא לחצה את המצח וכשיש לה מיגרנה היא

אומרת שהאור עושה לה פיצוצים בראש. אבא חתך ירקות לסלט, קוביות מדויקות של

עגבנייה וטבעות שקופות של בצל והיא שלחה רגליים ארוכות הצדה אל מחוץ לשולחן

וכבר ידעתי שלא תיגע באוכל, היא לא מסוגלת בגלל הבחילה, מרגל אחת נשמטה לה

הנעל והבוהן העירומה ציירה עיגולים באוויר.

אבא שאל מאיפה השגתי את הצב אבל ידעתי שהוא חושב על הדיבורים שהיו ביניהם

קודם ושואל רק בגלל השקט הסמיך.

בקצב משוגע יצאו לי המלים מהפה, תיארתי כל אבן בשדה הנטוש מאחורי בית

הספר זה שמצאנו בו פקעות של צבעונים, שם בין הסרפדים הצפופים גיליתי פתאום

משהו זז, מכופף את גבעולי הסרפד, מתקדם וכובש לו שביל צר בסבך הירוק.

הגזמתי, דיברתי בשפה של שיעורי חיבור וניסיתי למשוך את הסיפור ולא להשאיר זמן

לשתיקות, לא רציתי ששוב תישמע הנקישה המעצבנת של הסכו"ם בחרסינה או

שמישהו יאמר משפט שיחזיר לשולחן את הריב הגדול. הם לא הפסיקו אותי אבל גם

לא הקשיבו. בסוף אבא אמר נו, אז מי נתן לך אותו? לא עניתי, ידעתי שלא שמע מלה,

סידרתי בצלחת שלוש עשרה קוביות של עגבנייה כמו שמסודרות הקוביות על השריון

של הצב ושתקתי.

שאלו אותך משהו, הוא אמר והמזלג שלו נשאר תקוע בדרך אל הצלחת ונצץ

משארית האור שבא מהחלון. השריטות בקרטון נעשו תובעניות יותר אבל כיוון שאבא

לא התחיל עוד לטבול את הלחם בצהוב של העין ידעתי שנצטרך לשבת עוד רבע

שעה לפחות.

מדברים אליך למה אתה לא עונה, שוב נעלב לי כמו ילדה? היא זינקה מהכיסא,

עזבה אה המצח שלה ואמרה אתה רואה, לא צריך להוסיף לכל הסיבוכים שלו את

הזקן. נחמן עם הדכאונות שלו רק יחמיר את המצב. היא הסתכלה על דמותה

בשמשה של המטבח, אהבה את השתקפויותיה במראות, בשמשות של מכונית,

בחלונות ראווה אפילו מול כפית מבריקה לא פעם שרבבה את השפתיים או משכה

תלתל אל המצח. הילד לא צריך להיות עד להתפוררות של הזקן, אמרה וחזרה ללוש

את המצח. אבא דפק עם הסכין בשולחן ואמר תפסיקי להשתמש בילד, אני לא מכניס

את אבא שלי לשום מוסד, חוץ מזה, נחמן הוא אולי היחיד שיש לו כל הסבלנות

שבעולם בשביל הילד הזה. הוא מעך את הלחם ושיקע אותו בחלמון ופסים צהובים

וקרושים נמתחו על הצלחת והיא שוב לחצה את העין ואמרה די עם הוויכוח הזה

בנוכחות הילד.

פטרו לא חדל לשרוט את הארגז ולמעוד על הקרטון והתנהג כאילו הוא מצוברח

מהתנאים החדשים, בשביל להרגיע אותו שפכתי לו חול מהעציץ של הפיקוס עד

שהפיקוס התנדנד בתוך האדמה המעטה שנשארה לכסות את שורשיו.

האור התמעט והלך, בכל המטבחים כבר דלק החשמל רק שלנו היה חשוך, הם ישבו

כמו שני גושים כהים משני עברי השולחן, החליפו מחים ולחצו את הטון שיישאר נמוך,

אבל בשקט שבין מכונית אחת לשנייה הגיעו משפטים קרועים אל המרפסת. היא

אמרה שבבית עם שלושה גברים היא תצא מדעתה, וחוץ מזה תזכור , היא אמרה,

שנחמן חי כבר עשר שנים בלי אישה ופתאום לדעת שבחדר הסמוך ישנה אישה, זה

ישגע אותו לגמרי.

אבא זז עם הכיסא אחורנית ואמר רק הראש המטורף שלך יכול לדמיין בכיוון הזה.

פחדתי מהדיבורים האלה אחר כך היו נתקעות לי בראש מלים והרגשתי כאילו הן

עושות לי כוויות במוח. היא שוב בחנה את השתקפותה בחלון אבל החלון היה כבר

חשוך ולמרות שהאצבעות היו תקועות לי באוזניים שמעתי שאמרה שנחמן בפירוש

הסתכל לה בין הרגליים. הזקן הזה ידע בדיוק מה צבע התחתונים שלי כשעליתי על

סולם לשים בבוידם את המעיל הישן שלך, החאקי הזה מהצבא, אמרה.

המלה תשתקי שרטה את האוויר, היא בלעה שתי גלולות על יד הברז והלכה

להתמסר למיגרנה שלה מורידה תריסים ומגיפה אחריה את הדלת של החדר. אבא

המשיך לשבת במטבח החשוך, מאוחר יותר קם, עיגל את גופו הארוך מעל הכיור

וגירד עם הציפורן את החלמון שנקרש בצלחות.

בשבת בא סבא לבקר אותנו, הניח אם הקסקט הישן על הברך וכל הזמן הסתכל

למטה אבל לא על הרגליים של אמא, רק כשקמה להגיש קפה הלכו עיניו אחריה

למטבח. נחמן, קח

מהעוגה אמרה לו בקול מתוק ואבא התכווץ בכורסא, בכל פעם שאמרה לסבא משהו

בטון הרך הזה נעה הרגל של אבא קדימה ואחורה והכפית הסתובבה בקפה שהיה

כבר בחוש.

הוורידים בצוואר של סבא היו כמו חבלים עבים עם קשרים שעלו וירדו כשאכל, העוגה

התפוררה לו על המכנסיים והאצבעות הלבנות שלה מיהרו לדוג ולנער למאפרה את

מה שנפל על השטיח. סבא אמר שהוא מצטער ומשך את הגוף קדימה וכופף עוד את

הגב העקום שלו ולמרות זאת החטיאו פירורים אחדים והתפזרו על השולחן. היא

עקבה אחרי הדרך שעושה העוגה מהיד הרועדת שלו לפה, התכופפה לאסוף אבל

התאפקה וחזרה לשבת זקופה רחוקה מהמשענת ועיניה בעוגה כאילו מסוגל המבט

לקשור את הפירורים אל הצלחת.

לפני שיתחיל השקט הגדול רצתי למרפסת להביא את פטרו להראות אותו לסבא.

סבא העמיד אותו על כפו הכחושה והצב לא זז רק עמד ונשם את החום והריח והיובש

של היד וכשסבא שם אותו על ירכו היא אמרה נחמן, הוא ילכלך לך את המכנסיים עם

ההפרשות שלו. לא נכון, הוא כרגע עשה בארגז. שיקרתי, רציתי שפטרו יטייל לאורך

הרגל של סבא ונשוחח על צבים, צבי יבשה וצבי מים ומה אורך הצב הכי גדול בעולם.

סבא אמר הוא זקן כמוני הצב שלך אבל אתה דואג לו לזקנה מכובדת, הא?

אבל צבים חיים הרבה שנים. אמרתי והסתכלתי על פטרו שקרטע על הירך הרזה של

סבא והמלים עד להתפוררות של

הזקן נדלקו לי פתאום בראש.

סבא סגר על פטרו עם כפות הידיים שלו ואמר, נו אתה רואה בלי בית אבות ובלי קופת

חולים הם חיים הרבה זמן ואין להם שום אספירין ורצפט בכיס, הוא צחק והתותבות

שלו זזו. מאז רזה כל כך התותבות זזות לו בפה כשהוא צוחק, אבא אמר שצריך

לסדר לו פרוטזות חדשות שישבו טוב על החניכיים כי

הלסתות שלו הצטמקו מאוד בשנה האחרונה.

היא שוב הרחיקה את הגב שלה מהמשענת, שלחה אצבעות אל הסנטר שלי ואמרה,

זוריק, אולי אתה יוצא קצת עם הצב אנחנו צריכים לשוחח על משהו ויש שיחות שהן

לא בשביל ילדים. היא קראה לי זוריק כשרצתה לקבל ממני משהו שלא הייתי חייב

להסכים לו. שנאתי את השם הזה, תמיד הזדנבה אחריו בקשה, זוריק עשה טובה

תלך אל זוריק תהיה נחמד

ותביא את העדפתי שתקרא לי יזהר. ניערתי את הראש כדי לסלק את האצבעות

מהסנטר ויצאתי.

שלושתם נשארו בסלון כשהלכתי עם פטרו אל הקרון של חאלד בגבעה שהתחילו

לבנות בה שיכון חדש. כשהתקרבתי

נפתחה דלת הקרון ובחורה עם שיער אדום קפצה מתוכו, למרות איבריה הכבדים

דילגה בקלילות על מדרגות הקרון, החצאית הקצרה שלה התרוממה וגילתה

תחתונים שחורים. מדי פעם התעקמו לה העקבים כשהלכה בין הברזלים הארוכים

שהיו מפוזרים בשטח, נזהרת מקרשים מסומרים וארנקה הקטן מיטלטל ומבריק

בשמש. חאלד יצא אחריה והעביר יד על רוכסן מכנסי החאקי שלו. חאלד בלי בחורות

לא בן אדם, אמר והתיישב על אבן גדולה ושלח מבט שבע אל שלדי הבניינים. אחר כך

קם והביא לפטרו מלפפונים ירוקים, זה מהשדה שלנו, אמר. מלפפונים ארוכים כאלה

לא היו לבצלאל בחנות, צבעם היה בהיר כמו של קישוא, פטרו חפר בהם מחילות,

רוקן אותם וקרע מהם פיסות רטובות.

לפעמים הוא ביקש ממני, לשבת על יד הקרון שלו ולשמור עד

שהבחורה תלך ולדפוק לו בחלון אם בא מישהו. פטרו היה אז

זולל מלפפונים ומפריש, מחסל כמו מטורף ועושה סיבובים ענקיים עם הרגליים

הזקנות שלו כאילו יש במלפפון איזה סם שמשכר אותו, ואני הקפתי את כל הברזלים

והקרשים וערמות החצץ מנסה לזהות חשודים בין הפיגומים, המערבלים והחביות.

חאלד הניח יד כבדה על הכתף שלי ושאל מה קרה לך ילד, היום אתה לא מדבר

כלום, לא רציתי לספר לו שבבית מדברים עכשיו עם סבא על מוסד והיא אולי שואלת

אותו למה הסתכל לה בתחתונים, לא רציתי לספר לו שסבא מתפורר אבל רציתי

להמשיך להרגיש את היד הכבדה שלו על הכתף שלי, הוא הלך לקרון והביא קוביות

שומשום, קח זה טוב, אמר והשומשום שנתן לי היה דביק ומותך מהחום של הקרון.

מה יש לך היום, חולה? הוא התכופף אלי כאילו הוא מנסה לאבחן סימני מחלה בפנים

שלי, הרחתי ממנו את הסיגריות וראיתי שהריסים שלו כל כך סמיכים ולא היה אפשר

לדעת אם העיניים כהות כך מעצמן או מהצל של הריסים. שום דבר,

אמרתי והסתכלתי על הידיים שלו, חזקות ועבות, כל השבוע מכופפות ברזלים

והשרירים מנפחים אותן. אילו סבא יכול היה לעבוד בכיפוף ברזלים כמוהו לא היה לו

הרעד הזה ומכנסיו לא היו מוכתמים מתה וקפה שהיד מביאה בזגזג כזה אל הפה,

פחדתי שלא יבינו במוסד שאין לו בררה ויצעקו עליו שיתחיל לשתות כמו בן אדם.

חאלד שוב הניח יד על הכתף שלי ואמר בוא תראה משהו שתהיה מבסוט ושלף

מהכיס עט שקוף ומלא מים ובתוכם שטה בחורה עירומה.

יפה זה, מה?

הוא טלטל את העט והבחורה צפה במים ונצצה בשמש. היא לוקחת חמישים כל

פעם, אמר וקלע אבני חצץ קטנות לתוך חבית של סיד.

שאלתי, מי לוקחת חמישים?

זותי, הבחורה שהיתה פה עם השערות האדומות. חמישים לא הרבה. אמר ואני לא

ידעתי בשביל מה היא לוקחת חמישים וחשבתי שחמישים זה דווקא הרבה מאוד.

חאלד הפך את פטרו על הגב. בטנו היתה כבדה ומלאה מלפפונים, העור המקומט

נמתח ורצפת השריון היתה בהירה ושחוקה מרוב ימים של רביצה בחול. הוא אמר

שיביא לפטרו נקבה שיעשה חיים ושיהיו לו ילדים. אצלנו בכפר יש הרבה כאלה, אמר.

כשחזרתי החזיק סבא בידו את הקסקט, על הבטנה מבפנים היה עיגול שחור מזיעה

שנספגה אליו במשך שנים, חשבתי שאם יהיו לפטרו ילדים אמכור אותם בבית הספר

ואקנה לסבא קסקט חדש, אולי משהו עם משבצות. הצטערתי שלא שאלתי את חאלד

איך נקבה של צב יכולה להיות בהריון, לאן יכולה הבטן שלה להתנפח בתוך העצם

הקשה שסוגרת עליה מכל הכיוונים. הייתי שואל את סבא אבל הם עמדו כבר ליד

הדלת והיא אמרה בטון הרך ההוא נחמן, אל תשכח לבלוע את התרופות שלך בערב.

העיניים של סבא היו עייפות, עפעפיים נפוחים העיקו עליהן, רציתי להפסיק לו את

הרעד בידיים אז אמרתי, סבא, אצלי בחדר יש מיטה מיותרת תוכל לבוא לגור אצלנו.

היא דרכה לי על הבוהן ואמרה יזהר לך לרחוץ ידיים. סבא ראה איך הנעל שלי

מתקמטת תחת הנעל הלבנה שלה כי עיניו היו כל הזמן ברצפה. הוא חבש את

הקסקט ופתח את הדלת ואני צעקתי אחריו שנעמיד את המיטה התחתונה על יד

החלון ויהיה לו מספיק אוויר ובלי שליטה קפצו לי המלים מהפה והמשכתי לצרוח כמו

משוגע, סבא, על יד החלון, על יד החלון, על יד החלון, עד שהראש של גברת נוימן

הציץ בדלת שלה והיא אמרה מה זה, אולי אפשר קצת שקט.

אבא ירד ללוות אותו וסבא היה כל כך רזה וקטן ומהסס כאילו הוא הילד של אבא.

המיטה התחתונה חרקה כשגררתי אותה אל החלון, פרשתי עליה שמיכת צמר כחולה

מהרזרבה שהיא שומרת בארון והאור שבא מהחלון האיר את הקיר בכחול וגם את

הצל שהטיל האורן על הרצפה. שתי מגרות של השידה רוקנתי, כל מיני מכסים פקקים

ושקיות ריקות של מרק שאספתי בשביל הגרלות, הכול דחפתי לשקיות ניילון ואחר כך

צופפתי בגדים ופיניתי שני תאים לבגדים של סבא. היא עמדה בדלת ואמרה שאפסיק

להפוך עולמות, סבא לא יגור אצלנו, הוא ילך לבית אבות. אתה יודע, בבית אבות יש

מומחים והם יודעים לתת לזקנים את הטיפול הכי נכון, היא קיפלה את השמיכה מלבן

על מלבן ובבת אחת כבתה ההשתקפות הכחולה והקיר היה שוב לבן וצלו של האורן

אפור. את הבגדים החזירה לתאים הריקים וכשאמרה בוא תעזור לדחוף את המיטה

התיישבתי על הרצפה וחיטטתי ברעש גדול בשקיות כאילו אני מחפש משהו.

יזהר, אמרתי לך משהו, אמרה ושוב היו לי בסנטר חמישה עיגולים קרים. הפכתי את

כל השקיות, פקקים של טמפו התפזרו על הרצפה, מכסים מנייר אלומיניום הבריקו

ואין סוף פטריות מצוירות על עטיפות של מרק עפו מתחת לשידה. היא התיישבה על

המיטה שסירבתי לגרור חזרה, הרימה פקק משונן של טמפו ואמרה תבין, זה לא היה

לטובתך אם הוא היה בא לגור אתנו, ילדים צריכים דברים שמחים סביבם וסבא שלך

הוא איש חולה מאוד.

כשצרחתי במדרגות לא רוצה לשמוע, שוב היה הראש של גברת נוימן ברווח הקטן של

הדלת, כל חדר המדרגות רעד מהריצה שלי, תיבות הדואר והמשקוף זזו מהדלת

שדפקתי. כשהגעתי אל חביות הסיד לא יצאו לי מלים מהפה, חאלד לקח ממני את

פטרו ואמר שב תראה איך אתה לבן, כמו לבנה. הוא משך אלי את השרפרף שלו

והחום של גופו יצא אלי מהנצרים הקלועים. הרדיו הענק עמד על שני בלוקים

והאנטנה שלו זקורה, חאלד פיזם בשקט את השיר מהרדיו, אני חושב שהשיר היה

עצוב כי פניו היו סגורים וכהים והוא לא דיבר רק פיזם בשקט והציב משוכום זרדים

קטנות בדרכו של פטרו אל המלפפונים. פתאום נשמעו רגליים מדרדרות אבנים.

חאלד הזדקף וכיסה על העיניים עם היד כמו מצחייה. מאחורי עמוד בטון חשוף צצה

שמלתה הירוקה והרגליים הארוכות שלה פילסו להן דרך בין הברזלים נשמרות לא

למעוד.

חאלד העביר את האצבעות כמו מסרק בבלורית המאובקת שלו ויישר את החולצה.

עיניו היו כל כך פתוחות עד שהעפעפיים המשוכים קימטו לו את המצח השזוף. יאללה,

תראה איזה בחורה, אמר והנמיך את הרדיו.

קדחתי עם הנעל בור בחול. בעטתי גוש עפר ואמרתי, אמא שלי.

בבת אחת התכווץ חאלד ולא אמר מלה עד שכיסה הצל שלה את החלקה הקטנה

של פטרו.

אתה בא מיד הביתה, אמרה. ידעתי שהיא מרגישה בהתפעלות שברקה בעיניו

הבוערות של חאלד ולו היה שבר של זכוכית בחול היתה מתכופפת לבחון אם

השתקפותה, היא טלטלה את השיער לאחור וחיכתה.

לא יכולתי לסבול וגם לא לקרוע את הקו שנמתח מהעיניים שלה לעיניים של חאלד,

סובבתי את הראש והסתכלתי על החביות שהיו לבנות מקרומים קשים של סיד והיא

אמרה מספיק עם ההצגות האלה, מזל שבצלאל ראה שרצת לכיוון הזה אחרת הייתי

יוצאת מדעתי.

חאלד הרים את פטרו והושיט לי אותו והלכנו משם שותקים, היא פסעה לפני ופעמיים

הפכה פנים אל הדמות הגדולה שנשארה על יד הקרון, שומרת על הליכה זקופה,

מעדנת את הצעדים ומחפשת כברות חול בין האבנים. חאלד לא זז אבל פתאום לחץ

את הכפתור של הרדיו עד הסוף ובבת אחת התייפחה הזמרת הערבייה על כל

הבניינים והפיגומים והברזלים המעוקמים ועל חביות הסיד ושקי המלט.

למחרת הוא אמר לי, אני כשהייתי ילד היו לי ג`ולות כחולות כמו העיניים של אמא שלך.

שעות היא ישבה והשלימה מלים בשורות הריקות של המסמכים שהיו על השולחן

במטבח. אבא אמר, לא יותר מחודש, אם יהיה לו רע שם אני מוציא אותו.

נחמן יתרגל, נלמד אותו להכיר ביתרונות שיש במוסד הזה, אמרה ומצצה את העט.

בערב הלכנו לארוז את החפצים של סבא, שתי מזוודות ענקיות עמדו על המיטה שלו

ומעכו את השמיכה שכיסתה אותה.

סבא ישב על כיסא פלסטיק במטבח, היא הניחה לפניו כוס קפה והלכה להוציא

מהארון את החולצות הטובות שלו, אלה שלא היו פרומות בצווארון. פטרו זחל על אדן

החלון וצייר פסים על שכבת האבק וסבא אמר נו, אתה רואה, נו, אתה רואה.

לא ידעתי מה יש לראות והסתכלתי על הרגליים הלבנות והרזות שלו בתוך נעלי הבית,

לא ידעתי איך הוא יסתדר במוסד עם רגליים כאלה, אולי מסדרים שם את הזקנים

בזוגות ומכריחים אותם ללכת מהר במסדרונות הארוכים אל חדר האוכל. ומה אם לא

יהיה לו כוח או שהנעליים ייפלו לו והוורידים ייקרעו וייזל דם על הרצפה של המוסד.

דלתות של ארונות נפתחו ונסגרו, הם מילאו את המזוודות שלו וריח של נפטלין דחס

את האווויר. את המילים שאמרו זה לזו לא היה אפשר לשמוע כי סבא הדליק את

הרדיו בקולי קולות ולא אכפת היה לו שהמלים של הקריין לא ברורות כי מוסיקה מרשת

אחרת התערבבה בחדשות של השעה שבע, רק כשהשתתק הרדיו לרגע שמעתי

שאמרה, המכנסיים האלה מימי המנדט, תראה איזה מחסן בגדים הוא אגר לו כאן,

ואז הרעש של הרדיו שב ובלע את המלים. עטפתי את האוזן האדומה של סבא עם

כפות הידיים שלי ואמרתי לתוכה חזק וברור שאם הוא לא יתרגל למוסד הם יוציאו אותו

אחרי חודש. סבא הקיש בשולחן עם הכפית ואמר, מה אמרת, חודש? הוא פרץ

בצחוק שהרעיד את התותבות שלו ואמר, חודש חודש אתה יודע כמה זה חודש? הוא

המשיך לצחוק עד שזחלו דמעות בלחיים המצומקות שלו והפה התקמט ובכה בתוך

הצחוק. לפני שהלכנו משם קשר אבא את המזוודות עם חגורות עור עבות חסומות

בשני אבזמים וסבא ישב עוד במטבח ומולו הקפה שלא נגע בו, קרום דק ואפור צף על

הקפה וצייר עיגול בתוך עיגול.

נחמן, תהיה מוכן בשבע וחצי בבוקר ואל תשכח את התרופות שלך.

היא כיבתה את האור בחדר עם המזוודות אבל האבזמים המשיכו לדלוק מהאור שבא

מהמטבח והבריקו משם כמו עיניים צהובות.

בבוקר הם באו לקחת אותו עם מונית ועם כל הניירות, שבע פעמים צלצלו לו בדלת,

אחר כך הלמו בה ולבסוף לקח אבא פטיש מהשכנים ושבר את המנעול והיא ירדה אל

הנהג ואמרה לו שייסע כי יש איזו תקלה לא צפויה. המיטה של סבא היתה ריקה, קרה

ומסודרת. הוא לא היה במטבח ולא במקלחת ולא בשירותים, אחר כך התברר שלא

היה בשום מקום. המזוודות שנפרצו היו מוטלות על הרצפה, חגורות העור חתוכות

והערמה הפרועה של הבגדים הדיפה ריח של נפט.

בערב הם פנו למשטרה.

אבא הסתובב מחלון אל חלון, ירד לרחוב ועלה ושתה קפה אחרי קפה, אולי עשר

פעמים הוא אמר לה אני אידיוט שוויתרתי לך. אסור היה לעשות לו את זה. היא מחקה

עם האצבע פס של אבק מהחלון ואמרה שהעניין רק מוכיח כמה שצדקה. נחמן כבר

לא לגמרי צלול, הוא ברח כמו ילד אבל כמו ילד הוא גם יחזור, אתה הרי יודע שהוא

פוחד מהצל של עצמו.

לא ידעתי איך הוא ברח מהצל של עצמו, אולי הרגליים הלבנות והדקות שלו בורחות

והוא כל כך קל ומתחיל לעוף כמו לבנון כרוב שקוף, עד שהוא מתנתק מצלו ומופרד

ממנו ומרחף באוויר וכתם קטן של צל נשאר לבדו על האדמה, רק שלא ייתקל באבן

לפני שיתחיל לעוף ושלא ייפלו לו הנעליים שכל כך גדולות עליו.

המשטרה הפיצה את תמונותיו וברדיו נמסרה הודעה שהמשטרה מבקשת מהציבור

לעזור לה בחיפושיה אחרי נחמן שטיינפלד וזו היתה הפעם הראשונה שמישהו

מהמשפחה שלי התפרסם ברדיו.

בלילה היו נקישות קטנות בחלון, אבא אמר שזאת הרוח שהודפת את הענפים של

האורן, חוץ מזה, הוא שאל ,אם אני חושב שסבא יכול לטפס אל החלון של הקומה

השלישית. אמרתי שעכשיו שהוא כל כך דק וכחוש ודומה כבר לילד אולי הוא יצליח

לעלות במרזב ולהגיע, נרדמתי רק כשהחלון התבהר וראו כבר בבירור ענף דליל של

אורן מתנדנד ברוח ומחכך מחטים יבשות בשמשה.

הם התהלכו בבית שותקים, המלים הספורות שהחליפו ביניהם היו כמו סיכות קטנות,

אבא זינק לכל צלצול טלפון ושעות נעלם מהבית מחפש בפרדסים, בתעלות ובבתי

חולים. חאלד שוב נתן לי שומשומים ואמר תראה שימצאו אותו, זקנים אין להם כוח,

והיא כבר ידעה איפה אפשר למצוא אותי וחאלד כבר לא היה מתכווץ כשבאה לקחת

אותי. הוא הביט בה ישר וחזק וכשניפחה לה הרוח את החצאית הוא הסתכל על

הרגליים שלה ולעס בתאווה גבעול של יבלית ואני זרקתי אבנים לחביות של הסיד,

שפשפתי את הרגל בחול והרמתי אבק עד שהלכה הלבנה של הנעליים שלה כוסתה

בשכבת עפר אפורה. אמרתי שאני רוצה לחזור לבדי ונשארתי על יד חאלד ושנינו

הבטנו בה כשהתרחקה עם ההליכה הזקופה הזאת, פוסעת כמעט בצעדי ריקוד בין

האבנים. לפני שנעלמה מאחורי הפיגומים לחץ חאלד את הרדיו וכשהשיגה אותה

המוסיקה היא סובבה את הראש וחאלד חייך כמו מישהו שניצח בהורדת ידיים.

ביום הגורלי היה לי חום גבוה ונשארתי לשכב במיטה, בצהריים דפקה המשטרה

בדלת, הם אמרו לאבא שיבוא לזהות את הזקן שהם מצאו. חטפתי את פטרו

מהארגז וצעקתי לו מצאו את סבא מצאו את סבא. יחף כמו שאני יצאתי ברווח שבין

אבא והשוטר וטסתי לבשר לחאלד. פטרו היה כבד לי בריצה הזאת, העברתי אותו

מיד ליד וידעתי ששוב אהיה כמו לבנה אבל לא יכולתי להפסיק, עיגולים שחורים קפצו

לי מול העיניים וכל הרוק נגמר לי בפה. כשהגעתי אל הקיר האחורי של הקרון

התיישבתי ולאט לאט נעלמו העיגולים האלה וחזר לי רוק וכבר היו לי בפה המלים

מצאו את סבא אבל הן נתקעו וחזרו פנימה. הצצה אחת גילתה לי את הגב החזק של

חאלד ואת השמלה הירוקה. הוא בצע אבטיח ונתן לה פלח ענק ומטפטף ומחה

בממחטה שלו טיפה גדולה שנשרה לה על השמלה והצחוק שלה היה רך ומתוק כמו

זה שאבא מתכווץ בגללו, היא ניגבה מיץ מהסנטר והמשיכה לצחוק והסכין של

האבטיח הבריקה בשמש והתיזה ניצוצות מסנוורים.

נצמדתי אל החום שיצא מהקיר של הקרון, חונק את הבכי ותוקע את האצבעות עמוק

בעיניים, אילו יכולתי הייתי אוסף את אלפי האבנים שבגבעה ומיידה אותן אחת אחת

ושומע את האוויר נחתך במעופן ואת צליפתן הפוגעת.

אחר כך ישבתי עם פטרו בתוך חבית ריקה ושמעתי את השם זוריק מהדהד בכל

הגבעה. לא יצאנו משם גם כשהחל פתח החבית להשחיר, הרגליים היו מקופלות

וכאבו, הברכיים התנפחו ורציתי להקיא אבל לא היה בשביל מה לצאת. לא רציתי

שפטרו ימות אתי אז שלשלתי אותו החוצה, אולי יהיה לו מזל וחאלד ימצא אותו

בשיטוטי השמירה שלו. כל הערב פצעו את האוויר הצרחות שלה זוריק... זוריק...

והקול העבה של אבא נשבר על הפיגומים ועל מערבלי הבטון הגדולים. תגיד, אתה

משוגע או מה? קולו של חאלד בא אלי מהתקרה החשוכה של החבית. ידיו החזקות

לפתו את צלעותי וכשהטה את הראש שלי והשקה אותי מהג`ריקן הגדול שלו הבהבו

המון כוכבים בשמים ולאט לאט כבתה הדלקה שהיתה לי במוח מהמים הקרים

שנשפכו לי על הראש.

שכבתי על המיטה שלו בקרון הישן של הרכבת והוא כיסה אותי במעיל מצמר כבשים

ואמר יאללה, איך אתה חולה ילד. היו שם חלונות קטנים והקלון דהר לתוך החושך.

בכיתי וביקשתי שלא ידרוס אם פטרו, ולסבא היו רגליים כל כך דקיקות והוא דילג לפני

הקרון וריחף כמעט שקוף עד שהתלכד עם העשן הלבן של הקטר ונמוג.

התעוררתי בבית והיא עמדה על יד המיטה שלי ופניה לבנים כמו הסיד בחביות של

חאלד.

שאלתי מה שלום הרגליים של סבא ואם הן פצועות מכל הימים שהלך לאיבוד. היא

אמרה שסבא נח סוף סוף מכל התלאות.

שאלתי אם הוא נח בבית שלנו או בבית שלו.

לא כאן ולא שם, אמרה.

בעטתי את השמיכה לרצפה וצעקתי לתוך פניה, הכנסת אותו לבית אבות, אה?

זוריק, סבא נחמן מת, הלוויה היתה הבוקר.

היא התכופפה להרים את השמיכה אבל שמטה אותה חזרה כשאמרתי בקול צרוד

שיצא לי ממקום עמוק מתחת לגרון, את, שלא תעזי יותר לקרוא לי זוריק. העיניים

הענקיות שנעצה בי היו כמו שני פצעים כחולים, הבטתי ישר לתוכן וחשבתי שכך

בוודאי נראו ג`ולות הזכוכית של חאלד כשקיבלו מכה ונשברו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

7 תגובות

נהנתי לראות
  • 2008
  • קונג פו פנדה -סרט לילדים לחופש-כל המשפוחה..
  • וולE-סרט מצוייר למבוגרים וילדים...
  • קופים בחלל- סרט מצוייר לילדים...
  • אותלו-טרגדיה מאת שקספיר-חאן
  • הכתובה-אפרים קישון-תיאטרון..
  • החותנת-תיאטרון הבימה-קומדיה מאת אנדרו..
  • נישואים-קומדיה מאת גוגול-החאן
  • המצליחים-קומדיה מאת מיכאל גורביץ' ודניאל..
  • הקמצן-מולייר-החאן
  • מלחמה על הבית-קומדיה מאת אילן..
  • הרטיטי את ליבי מאת חנוך לוין. רמי ברוך משחק..
  • 2009
  • סרט לילדים -למעלה (UP)
  • סרט לילדים-קורוליין -מפחיד, סרט אימה לילדים..
  • 2010
  • חלומות גנובים-החאן- הצגה לילדים
  • אווטאר (בבית בדי.וי.די)
  • אליס בארץ הפלאות (בבית בדי.וי.די)
  • תעלולי סקפאן-הצגה בתיאטרון החאן
  • נסיך פרס-סרט לנוער, הרבה אקשו
  • הבדלה-הצגה-כתב וביים שמואל הספרי, תיאטרון..
  • נפגעי חרדה, סאטירה מצויינת מאת מוטי..
  • גנוב על הירח, סרט אנימציה לילדים, מאד..
  • קופים בחלל 2, סרט חביב לילדים
  • ציפורלה, קטעים בשירה ריקוד ודיאלוגים, משוגע..
  • עידן הקרח 3
  • בייביז (bebes)- מקסים, תיעוד ארבעה תינוקות..
  • אלפא ואומגה-סרט מצוייר על זאבים
  • עוץ לי גוץ לי-הצגה של שלונסקי ודובי זלצר..
  • 2011
  • סרט-צעצוע של סיפור 3 -הבריחה הגדולה - מזכיר..
  • גשם של פלאפל-לילדים
  • תפוס ת'כריש-סרט מקסים!! לילדים
  • אסטרו-בוי-סרט לילדים -עם רובוטים
  • ברבור שחור
  • שירות המתנות החשאי של ארתור-סרט קריסמס..
  • איש קטן ודרקון-הצגה לילדים בחאן
  • 2012
  • אמיצה-סרט לילדים
  • 2013
  • גנוב על המיניונים (המשך גנוב על..
  • 2014
  • מחוברים לחיים - מבוסס על סיפור אמיתי...
  • שומרי הגלקסיה - בגלל קטנציק. כמה דמיון..
  • לא בלי ביתי - מזעזע ומפחיד מסקרן..
  • הקופסונים-סרט מצוייר לילדים. יפה..
  • 2015
  • לשבור את הקרח, סרט מצוייר
  • אמא שלי - נני מורטי(שחקנים: מרגריטה באי..
  • מסע של מאה צעדים(הלן מירן, רוהאן..
  • המיניונים-חמודים כתמיד
  • המילים הטובות-- סרט ישראלי מצויין
  • 2019
  • לשחות או להיות-סרט צרפתי על קבוצת גברים..
יום קסום לכולנו
אהבה, אושר, בריאות הרמוניה, שפע, פריון
מה שכתבתי ב-2009
חיבוק ממני
/>
MySpace  Graphics
/>
מה שכתבתי עד כה-2008
מבקרים פה מהעולם
Visitor Map
!
רשומות אקראיות
רשומות 2010
הרשומות הכי נצפות
רשומות 2011
רשימות 2012
נעימה מהסרט הפסנתר The Piano
 

 

 

 

 

 

----
Myspace Graphics
 
תגיות
bztalia.wix.com/books

 

 

 

 

 

~♥~♥~♥

 

 

 

 

 

 

 

 

~♥~♥~♥

 

 

להתראות ובואו שוב לבקר

 

~♥~♥~♥

 

 

 

      

 

 

 

 

 

 

 

 

 

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טליונת1 אלא אם צויין אחרת