00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

כמו סלע



מי לא אוהב נופים, שדות, כפרים קטנים שצובעים את הירוק בכתמי הגגות האדומים? מי לא אוהב
הרים המכוסים בצפיפות עצים גבוהים בירוק כהה עד מלוא האופק ? 
 
אבל, כשרוצים להגיד על מישהו שהוא יציב, שהוא תמיד שם, מישהו שאפשר לסמוך עליו,  אומרים שהוא– כמו סלע.
 
ואני? אני אוהבת את האפור והחשוף, את הסלעים בעירומם- קרים, גדולים, חיתוכם גס כאילו אל קדמון החליט להשתולל עם סכין קהה וביד לא מיומנת בצע מהם חתיכות והותיר אותם מצולקים, אם כי מלאי הוד קדומים ומשדרים בטחון של אלפי שנים.

 

אני אוהבת שאפשר לראות בהם את החריצים והתצורות שחרט בהם הטבע, את החלקלקות שנוצרה מהמים, את שכבות האדמה החורצות בהם קווים וסדקים וצובעות אותם בגוונים דרמטיים, את הדמויות והצורות שעיצבו בהם הרוחות, מערות חבויות ופסלי סלע פראיים, שבכל דקה עם שנוי זווית האור, הם משתנים. 
עולם שלם שכולו פרי דמיוני ניפרש לפני - פרצופים, ראשים, דמויות מפותלות ושלובות אחת בשני, הוויה דמיונית, מרתקת ומרהיבה.

ומעל שמיים כחולים, והסלע מתמר, בוקע אל תוך השמיים והתחושה הכובשת של נוף ראשוני מתריס - אני עדיין כאן. נוף שקיים אלפי שנים לפני ויהיה קיים אלפי שנים אחרי, ואני עוצרת נשימה מרוב כבוד לטבע.

 

אתמול יצאנו לטייל, כלומר לאחד ממסעות הצילום שלי. אפילו לא היינו צריכים לנסוע רחוק. היה יום יפה ונעים, ראות לא כל כך טובה אבל מצאתי לי מספר סלעים מרשימים ומצוק שמספר נערים טיפסו עליו ואפילו פרח. אז צילמתי.
 
 
 
 
 
 
 
 
                         
             
 
 
 
 
 
  
 
  
 
 
 
  
 
 
 
 
 
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

19 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת