44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

המחרשה

אל המחוזות האפלים של תל אביב

29/11/2009
אל המחוזות האפלים של תל אביב
ביום חמישי בלילה, יצאנו לסיור  עם בוקי נאה ,כתב הפלילים לשעבר של ידיעות אחרונות,  לאתרים בהם התרחשו פשעים מפורסמים ואל מקומות  בילוי  וחיי לילה תוססים בעיר תל אביב . נפגשנו עם עבריינים לשעבר שספרו ממקור ראשון על חייהם ולמה הגיעו לאן שהיגיעו. ונרקומנית שנפלה לסמים כבדים שאין ממנה דרך חזרה.
 
בוקי נאה  עם קשרים ענפים  במשטרה ובעולם הפשע, מספר בצורה משעשעת עם קולות רקע  של סירנות משטרה, מד"א ומכבי אש ונותן הרגשה שהאירוע זה עתה קורה. 
 
בשעות המוקדמות של הערב הגענו לשפך הירקון כמה שעות לפני שהברים מתמלאים, ברקע רידינג, המים הגועשים של הטורבינות, המגדלור הישן ומצבת הזכרון לכוחות הבריטיים שחצו את הירקון במלחמת העולם הראשונה .
 
האורות המנצנצים של נמל תל אביב במרחקים לא משקף את האווירה שתהיה בברים ולא מחוצה להם אחרי חצות.
 
במקום שאנו עומדים אין כמעט לילה שהמשטרה לא מוצאת אנשים שהתאבדו ואפילו כבר לא טורחים לכתוב על זה בעיתונים.
 
מכאן אנחנו חוצים את הגשר ונכנסים נמל תל אביב, בעלי המסעדות והברים מכינים את המקום לקראת חצות, השעה בא מתחילים לנהור למקום לדרינק או יותר, הם באים ליהנות כל הלילה במסיבות. והסמים וודקה ורד בול או וויסקי סוואר, הכל נגיש. כאן המקום שסם האונס הופעל על בחורות תמימות שלא הבינו מה קרה להן כי השפעתו ניכרת כעשרים דקות אחרי הלקיחה וההכרה מתערפלת למשך כארבע שעות.  כ-20% מהמקרים של שימוש בסם האונס התחילו במועדון "ארליך" שבמתחם.
 
התיקים נשארים בלתי מפוענחים ולמשטרה אין מה לעשות. הבנות הן לא הקורבנות היחידים, גם  ילדים צעירים מנוצלים
על-ידי הומוסקסואליים.

חיי הלילה בתל אביב לא כל כך נפלאים כמו שכולם חושבים. ברחבה שאנו עומדים, בשעות הקטנות של הלילה, מסתובבים שיכורים שמקיאים את נשמתם, בקבוקים זרוקים בכל מקום, זבל בכל פינה אך בשעות המוקדמות של הבוקר מגיע מכבי אש שוטף את הרחבה כך שתוך שעתיים נמל תל אביב נראה אחרת. ספורטאים רצים, רוכבים על אופניים, אנשים יושבים לארוחות בוקר והערב שלפני נשכח.
.


תחנתנו הבאה  דיזנגוף פינת נורדאו. מקום בו נתפס האנס הסדרתי הראשון שטלטל את המשטרה והטיל מורא על התושבים בשנת 1985. האנס הסדרתי היה עוקב אחרי הדיירות שהתגוררו בגפן, היה מצמיד סכין ואונס אותן. אחרי כמעט עשרים מקרי אונס, נתפס יוסף מחגינה, שיפוצניק שבא מאום אל פחם. בהודאתו טען שבעצם התכוון רק לגנוב תכשיטים, אך כשנתקל בקורבן לא עמד בפיתוי האונס. 
 
כאן הצטרף אלינו העברין  משנות השבעים יורם לנדסברג שרק אחרי 35 שנה גילה שהוא ושותפו הם אלה ששדדו את תכשיטי פדני במלון שרתון.
השוד בוצע יום לפני שהוגלה לאירופה. הוא ניצל את בואו של הנשיא ניקסון לארץ כשכל השוטרים היו עסוקים בהבטחתו, נכנס לחנות  לבש חלוק רקום  הלוגו "פדני" כך שיחשבו שהוא עובד המקום והסתלק עם השלל הרב ועלה לאניה שפליגה לאחר מספר שעות. 
 
15  שנים גר באירופה וגם שם המשיך בפריצות, ההתמכרות שלו להימורים השאירה אותו חסר כל. כילד גר בשכונת מכלול נשלח
למספר שנים לבית יתומים באותם ימים שום סיכוי לא היה לו חוץ מלגנוב מה עוד שכשהיה מביא ארנק שגנב עם כסף אימו היתה אומרת לו  כל הכבוד אתה ילד טוב בלי לשאול דבר.
היום הוא זקן ובודד מובטל שחי על קצבת בטוח לאומי ויש לו הכנסה קטנה  מהשמעת סיפור חיו בסיורים של בוקי נאה.  המסר שלו שהפשע אינו משתלם שליש מחייו בילה בבתי כלא ונשאר חולה בודד ועני.
 


את מוטי אשכנזי, פגשנו בטיילת חוף ירושלים, הוא התפרסם בגניבת תיק בחוף  שהכיל פצצה ובכך הציל המוני תלמידים שהיו במקום בחופשת הקיץ.  הוא סיפר איך היה גונב כעשרים תיקים ביום בחוף הים. ותאר את ילדותו בכרם התימנים, בן למשפחה בת שבע נפשות. בגיל חמש איבד את אביו.מה שהשפיע עליו מאד אך לא שיתף איש  בהרגשתו .  במהלך היום הסתובב בשוק הכרמל, הירקון וכרם התימנים. בגיל 12 התחבר לפושעים.והיה עוזר להם לכייס ולפרוץ ובכך  הרגיש מוגן כי ידעו  מי החברים שלו. אלכוהול וכדורים היו כבר חלק בלתי נפרד ממנו, הוא הגיע לשישה גרם של הרואין וקוקאין ביום. בגלל עברו הפלילי לא רצו לגייס אותו. כך שחוף הים היה מקום הבילוי שלו , סוחב תיקים ורץ לתחנת סמים.
"אנשים היו מבקשים ממני לשמור להם על התיקים כשירדו להתרחץ בים", צחק אשכנזי.

היום, הוא נשוי ויש לו חמישה ילדים אחרי פרסומו החליט לחזור למוטב ובקש להגמל מהסמים 
, הוא עבר בהצלחה גמילה טיפולית בנהריה וכיום מטפל בנפגעי סמים ומפקח בחוף הים. 
דבריו הקולחים ושיקומו ריגשו את השומעים שהודו לו על סיפורו המרתק במחיאות כפיים. 
 
ליד רוטשילד 6, היום בנק דיסקונקט היה הסניף המרכזי של בנק יהב , במקום היה  שוד אלים בין שוטרים ושני עבריינים שהחליטו לעשות את המכה האחרונה שלהם ולצאת לפנסיה. הקרב הסתיים בשוטרים פצויים והריגת העבריינים.
 
צמוד לבנק נמצא הבר שעשו בו סלקציה ולכן נסגר עד הודעה חדשה.
 
כאן פגשנו את הדמות הססגונית ביותר בעולם חיי הלילה של תל אביב, דאז זלמן (שושי) וינדר, הקוקסינל הידוע. בן 66 וחצי, יליד חיפה, בן לניצולי שואה, שבגיל 7.5 חווה את התפרקות המשפחה. אביו היה שתיין שלעיתים קרובות היכה את אימו בנוכחותו אימו לא היתה בסדר והוא שראה רק אלימות בבית גם היה מכה  אותה ורק לפני מותה אחרי ארבע שעות שיחה היא סלחה לו ובכך הוקל לו במקצת.
כילד  בודד היה משחק  בגן הזיכרון בחיפה ויום אחד  התיישב לידו גבר כבן 40 ושואל אותו מה השעה, מהרגע הזה השתנו חייו סיפר וינדר. כשענה לו שאינו יודע. הגבר אמר לו שהוא מאד יפה  וביקש לתת לו נשיקה בלחי תמורת חצי לירה. אחר כך הוא התפלא מהרגליים היפות שלו, והציע  2.5 לירות  ללטף אותן. 
 
בשנות ה-50 שלוש לירות הספיקו לקולנוע, ארטיק, גולות ועודף. אבל הכסף לא דיבר אליו,  "נהניתי מהליטוף האבהי שלא היה לי, יותר מהלירות", הוא מתוודה. וכך, בגיל תשע  הילד היפה  וינדר הפך להיות מטרת הפדופילים בחיפה. וכאן מרים את ידו ומפציר בקהל לשמור על הגוזלים, כי  "הפדופילים הם לא נרקומנים ורוצחים, אלא דווקא המורים בבית ספר,או  מדרכי הספורט".
 
 37 שנים עבד ככקוקסינל , פרופ` לשרמטולוגיה, קרא לעצמו ומבקש לא לרחם עליו רק שוב ושוב מבקש לשמור על הילדים כי זאת המטרה שלו בבואו לספר את סיפורו.
 
המפגש עם זלמן ריגש אותי  עד דמעות איך ילד כה יפה נפל לתהום כה גדולה  והיום אחרי כל מה שהוא עבר למרות שלא קל לו  מרגיש שליחות בלהזהיר שזה יכול לקרות לכל אחד ואסור להתעלם ולחשוב "אצלי זה לא יקרה".
כואב לראות אדם בודד ולבד שכל מה שחיפש ומחפש כל חייו
 זה חום ואהבה.

אחרי הפסקה קצרה למנוחה ולהרגעה  -בתמונה הקיוסק הראשון שנבנה בשנת 1910 ועבר שיפוץ ברח` רוטשילד.
 

 
המשכנו למועדון הלילה  "גוגו גיירלס"
 
כאן במקום הצילום נאסר. המקום נראה מכובד פינת בר, ספות ישיבה, שולחנות קטנים ונרות . על הבמה מוטות ואורות מרצדים.
 
לפנינו הופיעה  בריקוד על המוטות סטרפטיזאית רזה מאד בשם שנל .
אחריה לימור בחורונת חביבה ושמנמנה  בעלת גוף נשי ויפה , הסבירה לנו שהחשפניות רק רוקדות אסור להן לתת שום שרותים אחרים הן מעודדות את הגברים לשלם עבור הריקוד על ידי זה שהם יושבות עליהם ונוגעות בהם.
היא למשל תוך כדי הריקוד החיוך והחינחון מה שמעסיק את מחשבותיה המשכנתא ומה להכין לשבת.
העיסוק שלה זה מקצוע שלה ולכן גם השם לימור הוא לא שמה האמיתי.
ברגע שהיא יוצאת מהמועדון היא אדם פרטי.
אין ספק שהכסף שהן מרוויחות כ- 70.000 ש"ח נדמה לי לשבוע סכום לא מבוטל
 
כאן במקום הזה ראה בוקי נאה את מפקד חייל הים אלוף אליעזר מרום (צ`ייני) כשהיגיע עם קבוצת מבקרים ודיווח על כך.
 
התחנה הבאה נחל הירקון בא נמצאה גופתה של רוז פיזם, לעמוד על שפת הירקון בחושך  צמרמורת עוברת בגוף. למשמע הפרטים כיצד נמצא התיק ומה מצאו בתוכו סיפור מצמרר ובלתי ניתפס.
 
 

רוז פיזם ת.נ. צ. ב. ה.
 (התמונה מהנט)

התחנה האחרונה  התחנה המרכזית הישנה שנוסדה בשנת 1941 שהיום אין לה זכר, רק הרחובות פין, נוה שאנן רח` הנעלים דאז, משמשים למגורים אם אפשר לקרא לזה כך לעובדים זרים, נרקומנים, זונות והסודנים והאתיופים פתחו להם במקום מועדונים קטנים משלהם. ישנן  גם חנויות ומסעדות במקום ובאחת מהן היה פגוע קשה לפני מפר שנים .
בלילה המקום  תוסס, גברים עם מכוניות פשוטות ומפוארות המחפשים זונה בזול ואולי סמים . הצלחתי לצלם צילום להמחשה כי חל איסור לצלם ואוי למי שנתפש.
 
את  ערמות הזבל המצטברות מנקים פעמים בשבוע העיריה חושבת שבכך יבריחו את האנשים שטות גמורה ושערוריה זה רק   מקור להפצת מחלות . 
 
בושה וחרפה שלא סוגרים את האזור כמו ברחוב החלונות בהולנד הרי יש כל כך הרבה אנשים שזקוקים ליצאניות אז למה לא לעשות זאת חוקי ונקי למה לא לנקות את המקום מהסמים הרבים שיש במקום ולשקם את הניתנים לשיקום?? במקום זה מתעלמים ונותנים לאנשים לחיות בזוהמה ובצורה לא אנושית.
 
חזרתי עם הרגשה כבדה איפה הממשלה, איפה ראש העיר ומועצת העיר? לאיש לא אכפת. מה שכן פגשנו קבוצה מפרקליטות המדינה בליווי שוטרים מסיירת במקום האם הם יעשו משהו בנידון או גם הם באו להתרשם ולראות איך חיים אנשים בסוף 2009  בתל אביב העיר ללא הפסקה.
 
 
שבוע טוב
אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

74 תגובות

ברוכים הבאים

free counters

אלבום תמונות
שיר התמיכה בישראל

שחר חדש

שחר חדש

קוביית אלבום
פיסול של הטבע

הקנגרו הדוגמן
שבת אימוץ פארק רעננה

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מנורה אלא אם צויין אחרת