00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סריגה עם שוקו

לחיות עם - פרק 2


שי גינות כותבת סדרה על בתה נועה. נועה כמו רותם שלי כבר בת 14. נועה ושי סליחה זה רק מקריאה גם של בין השורות, ויש לך הרגשה שנועה נמצאת במקום אחר מהבת שלי למרות ואולי על אף ההשקעה.

שי מספרת חוויות של גזירת בגדים כדי ליצור שמלות לבובה, התנתקות והתכנסות לתוך הבועה של נועה, נסיון לחדור ולהבין מה יש שם בבועה הזו שלוקח לה את הבת, וכן היו שם גירושים.

לפעמים -
לפעמים אני חושבת למה הגברים שלנו אלו שאנחנו נשואים ובחרנו אותם בקפידה רבה, ניסינו שיהיו תואמים בדיוק לסט החרסינה של סבתא ימיה, ואם אפשר שהקמטים בסדין יתיישרו מעצמם, איפה הם בכל הסיפור הזה, אולי זה כאלה שמסוגלים, שיכולים להתמודד עם הילדים האלה, אבל ברוב המקרים אני רואה ושומעת שנשארה רק אמא והיא עייפה וממוטטת הגם שהיא לא תספר לך את זה, את הבאר הזו שלקחה אותה רואים רק עמוק עמוק בתוך העיניים שלהן יש סיפור אחר לחלוטין ממה שהיא מספרת לך בקול יבש, או שיש בו קורטוב של חיוך שלא מצליח להגיע לעיניים שלה.

ולפעמים -
לפעמים אני מרגישה בדיוק כמוה. בפוסט הקודם תארתי בדיוק איך עבר כאן הבוקר, רוח ההוריקן שתפסה את הבית בדיוק כשאני ישנה שינה של מחלה כבדה לא שומעת כלום, לא רואה כלום, בעיקר לא מריחה כלום. ואני בטוחה שהיו צעקות וצרחות כי ראיתי את הצבעים בחוץ, את המריחות, את התוצרת, את הלכלוך באמבטיה, בעיקר את מיכל המים המטונף שחיכה לי על השולחן של האורחים בסלון.

ואני מופתעת כל יום מחדש -
וכל יום אני אומרת לעצמי, היום זה לא יקרה,
היום אני לא ארד מהפסים ולא אתן להם לייאש אותי,
וכל יום בסופו של היום כשקטנטונת אומרת לי בחצי בכי
בפנים מאוד עצובות - לא נתת לי מספיק תשומי היום ובגלל זה הייתי מפלצת לפני  השינה וזה קורע אותי.

מה בדיוק אני עושה 300 דקות מרגע ההגעה הביתה ועד שאנחנו נכנסות למיטה אם לא לתת תשומי ולמה לעזאזל היא מרגישה שלא קיבלה מספיק אהבה ממני היום. כן כן, לא קל.

ואחרי כל זה שי יקרה, אני מרגישה בדיוק כמוך ברגעי הקסם והשבירה, לא אני לא אפרוש את חיי בתמונות כמוך לזה עוד לא הגעתי, אבל בהחלט יכולה לתאר במילים את התמונות. ותביני לבד.

אז לך שי, אני בטוחה שלא תגיעי לקרוא כאן ואולי תמצא הנפש הטובה שכן תגיד לך שכתבו והקדישו לך פוסט שלם, מאמא לאמא שמגדלת אוצרות כמו שלי ושלך - מי יתן וכן נרווה ונצליח לרוות נחת מהמעט שיש.

חלומות כבר אין לי.
רצונות לאט לאט מתפוגגים.
נשארה רק אהבה טהורה להעניק ולתת.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של דפנה אלא אם צויין אחרת