00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

יופי לא מושלם

28/11/2009
 
סינדי קרופורד - מושלמת
 
 
מושגי היופי שלי גובשו בשנות השמונים, בתקופת הסופרמודלס.
הדוגמניות זכו למעמד של כוכבות על וכיכבו בתעשיית האופנה, כשחוזה שנתי  עם חברת קוסמטיקה מנפח את חשבונן במיליוני דולרים, ואנחנו השתכנענו לקנות מסקרה ב-150 ש"ח, כדי להראות כמו לינדה אונג`ליסטה או סינדי קרופורד.
יחסית להיום, או לשנות השישים הכחושות, זו הייתה שעתה היפה של האישה. האידיאל הנשי היה אישה רזה אך מקומרת , ששריריה פוסלו בעבודה קשה במכון הכושר.
סינדי קרופורד עשתה מיליונים מקלטות הכושר שלה, שגם אני פיזזתי לצליליה בתקווה להראות כמוה. לא שזה עזר לי.

 


קייט מוס - צילום של מריו סורנטי
 
 
השלב הבא בשינוי אידיאל היופי הנשי התרחש עם הופעתה של כוכבת חדשה בשמי הדוגמנות, קיית מוס  שמה.
נטבע מונח חדש, הרואין שיק. גוף שחפני, עצמות לחיים בולטות באופן מעורר חלחלה , טבעות שחורות מקיפות את העיניים ומבט של יתומה.
שנות התשעים היו העשור של קידוש הרזון. האנורקסיה הפכה למגפה עולמית.
צלמי האופנה סייעו להפצת היופי המוזלמני ובראשם  מריו סורנטי, שהסמים הרגו אותו.
המראה הנשי זעק - תאכילו אותי או שאני מתעלפת.

בתקופה ההיא כבר איבדתי עניין במגזינים זרים. הפער בין מציאות הגוף שלי לבין האידיאל שקרן אליי מכתבות האופנה היה בלתי ניתן לגישור.

קראתי אצל המלבישה שעידן הסופרמודלס חלף מהעולם. כנראה שתעשיית האופנה  החליטה למגר  את גישת ה-"אני לא קמה בבוקר בשביל פחות מ-10,000$".
היום הקולבים הן שחקניות וסלבריטאיות. אבל גם היום, בעזרת פלאי הפוטושופ, אין שום קשר בין מראה האמיתי של אישה לבין המראה שמנסים למכור לנו.

שימו לב לתמונות הללו של קייט מוס.
בקושי ניתן לראות את הדמיון בין האישה האמיתית לכפילתה הפוטושופית והמאופרת . רק תביטו בעצמות הלחיים המופרכות האלה.




או מעללי הפוטושופ, בצילום הזה של דמי מור.
ממש ניתן לראות שחתיכה מהירך שלה נעלמה. טוב, היא בטח שוקלת לפחות 48 קילו, שמנה מדי לפי כל קנה מידה של עורך מגזין אופנה.
 

ולאחר ההקדמה הארוכה הזו, אני רוצה להציג בפניכם שתי אלטרנטיבות מעולם האמנות.
 
הראשונה היא ספרקי קמפנלה,  שטוענת שיש מקום בעולם גם לקשישות מעל גיל 40, ואפילו 50 ו-60.
בפרוייקט הנקרא"40 over forthy" היא מוכיחה  שהמיניות לא מסתיימת עם תום תקופת הפיריון גם כשהיא יוצאת מקטגוריית הגיל שבו היא נחשבת לנחשקת לפי המוסכמות שמשווקים לנו.
 
 
 
 

 
 
 חלק מהנשים של ספרקי קמפנלה מלאות!  הן מקומטות, השדיים שלהן שמוטים, והפלא ופלא, הן עדיין נראות טוב. והן נראות טוב כי הן לא לוח חלק. החיים הותירו בהן סימנים.
 
הצלמת השנייה היא ג`ודי ביבר. שצילומיה מורדים בקלישאות השחוקות  של יופי נשי.
אני בטוחה שגברים רבים,  ובודאי גם נשים, נעים באי נוחות מול הצילומים הללו, של נשים שאינן במיטב שנותיהן, שגופן לא התאמץ בחדר כושר על מזבח השלמות הפיזית, ולמרות זאת הן בטוחות בנשיותן.

וזה מה שהופך אותן לנשים יפות בעיני. 

 

 
 
 
מהו יופי אמיתי עבורכם? האם יופי אמיתי חייב להיות עטוף בשלמות גופנית?
ומה אתם מרגישים כשאתם מביטים בצילומים האלה?
 
אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

132 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת