00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיקטאק יוצא לאכול

הפיצה

הפיצה, בוגרשוב 51, תל-אביב

 

הי דרומה. לנאפולי.

 

עוד כשהייתי ילד, כששמעתי בפעם הראשונה את המשפט "לראות את נאפולי ולמות", עוררה בי העיר הזאת סקרנות רבה. איזה רזומה מרשים יש לה. שם הומצאה הפיצה הנפוליטנית, שם הגיע דייגו מרדונה לשיאו – ושם הוכרז מרכזה ההיסטורי לאתר מורשת עולמית. כבוד. וכך, לאחר טיול של שבועיים בצפון איטליה ובטוסקנה במהלך אוקטובר 2007, החלטתי לרדת סופסוף דרומה לנאפולי.

 

אך כגודל הציפייה כך היתה האכזבה. במעבר מהצפון לדרום חשתי כאילו נקלעתי לארץ אחרת. הנוף האנושי של תושבי מילאנו האופנתיים התחלף בגברברים איטלקיים שחרחרים, עממיים ומסוקסים. מכוניות היוקרה נעלמו – ואת מקומן תפסו ווספות. את מקום החמאה בבישול המקומי מילאו השום ושמן הזית. במקום מוסיקה קלאסית שמעתי בעיקר שריקות של גברים לבחורות שחלפו ברחוב. את הארכיטקטורה האירופאית הקלאסית החליפו מבנים אפורים מתפוררים, שבחזיתם תלו הנשים המקומיות את כביסתן. המון אדם גדש את הרחובות הצפופים, הנהגים התגלו כמשוגעים אמיתיים – ואי אפשר היה לשכוח שהמאפיה עדיין מטילה כאן את אימתה. דרום איטליה? דרום אפריקה!

 

לאחר מספר ימים התגברתי על ההלם הראשוני. הסתגלתי לעיר ולאורח החיים המיוחד בה. נהניתי מהמטבח המקומי הפשוט והמיוחד – ובעיקר מהפיצריות המופלאות. בכל מקום אליו הגעתי, הרחתי ניחוחות אפייה משכרים של בצק - והתחושה היתה ממכרת. זאת הסיבה, שכששמעתי לאחרונה על פיצרייה בשם "הפיצה" ברחוב בוגרשוב בת"א, המעידה על היותה "מסעדה נפוליטנית אותנטית", השתוקקתי לבקר בה.

 

זהו מקום המעוצב בפשטות, שמשרה תחושה חמה ונינוחה. אין כאן אמנם פוסטרים מצהיבים של מרדונה על הקירות, אך יש פה תנור לבנים גדול וחם, שהוא סימן ההיכר של כל פיצרייה נפוליטנית אמיתית. העסקית כאן כוללת גם מנה ראשונה, שתייה קלה – ומחירה נקבע לפי המנה העיקרית.

 

 

למנה ראשונה הזמנתי מרק בטטה. הוא הוגש חם – אך היה בעל טעם אנמי מאכזב.

 

 

למנה עיקרית הזמנתי את "פיצת הבית". היא כללה רוטב עגבניות, פטריות, מוצרלה, פרמזן, שום ופטרוזיליה. הבצק היה דק (אך לא דקיק) ופריך, הגבינה נמתחה כמו מסטיק – ורוטב העגבניות היה סביר בטעמו. לא מנה רעה, אך גם לא כזאת שמקומה בליגת העל של פיצריות תל-אביב.

 

 

על העסקית שילמתי 53 ₪ - ולקינוח הזמנתי גם קלצונה דולצ`ה (23 ₪). מדובר בשתי יחידות בצק חמימות, שמולאו בשוקולד נוטלה. מנה אחרונה פשוטה, קצת גסה – אך די חביבה.

 

 

בעידן בו זירת הפיצות התל-אביבית רועשת וגועשת, מקום כמו "הפיצה" די מפגר מאחור. אין לי בעיה עם פיצריות Old School, אך כאן בכל זאת הרגשתי שמשהו חסר. בינתיים אהנה מאוכל איטלקי במקומות אחרים - ואמשיך להתגעגע למראות, לריחות ולטעמים, שהיו מנת חלקי בנאפולי.

 

ציון: 3 כוכבים

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל TickTack1 אלא אם צויין אחרת