00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

על שוטרים, גנבים וסבתא

אבא של בני יואבי היה שוטר. על כן היו בביתנו אקדח, אזיקים וגז מדמיע.

 

השוטר רון החביא את אקדחו במדף הכי גבוה בארון, בין בגדי החורף. את המחסנית הוא החביא במדף אחר.

 

יואבי היה ילד סקרן. יום אחד הוא לקח את הסולם הביתי וטיפס אל המדף העליון. מהר מאד שמח כשגילה שיש עוד אקדח צעצוע בבית. הוא לא אמר דבר, וניכס את האקדח לעצמו. מאז התגולל האקדח בחדרו בין שאר כלי המשחית שלו: אקדחים, רובים, אקדחים עם  משתיק קול,טנקים, תותחים ואף חיילי פלסטיק ירוקים.

 

השוטר הביתי לא נזקק לאקדוחו, ומזל שכך, כי הוא היה די פחדן.

 

כשאנו, ההורים, היינו בעבודה שמרה סבתא טוסקה על הנכדים. היתה לה סבלנות אין קץ לילדים, והיא השתתפה ברצון בכל משחק שיואבי הגה.

 

יום אחד רצה יואבי לשחק במלחמה. אמי טוסקה התיישבה על השטיח עם יואבי, והם הניעו צבאות, ירו בטנקים ובתותחים, הרגו חיילי פלסטיק ולבסוף הגיעו לכלל עימות אישי והתחילו לירות זה בזה.

 

וזה מה שראה השוטר רון כשחזר הביתה אחרי הצהריים: סבתא טוסקה יושבת על השטיח ומכוונת את אקדח הברטה שלו אל ראשו של יואבי, ואף צועקת "בום!  בום! הרגתי אותך!”

 

השוטר רון חטף את האקדח מידיה של טוסקה, כיוונו כלפי מעלה ואז פקו ברכיו והוא קרס על הספה. מאז נעלם האקדח מן הבית, ולא נודע לאן.

 

כאשר מלאו ליואבי שבע שנים, אבא רון כבר לא התגורר עמנו. הוא עזב לעיר רחוקה עם אשתו החדשה. בעירנו הצפונית השוטרים חיבבו אותו, והצטערו על עזיבתו. יותר מהם הצטערו שוטרות העיר, שאת רובן הכיר רון באופן קרוב. מאד קרוב.

 

בביתנו נשארה מזכרת: זוג אזיקים.

 

יואבי אהב לשחק באזיקים. באחד הימים הוא ביקש מסבתא טוסקה לשחק בשוטרים ובגנבים. יואבי ליהק את עצמו כמובן בתפקיד השוטר האמיץ, וסבתא טוסקה היתה הגנבת. אז אזק יואבי את סבתא באזיקים. סבתא לא התנגדה, ואף זייפה בכי של עצור היסטרי. יואבי חגג.

 

בשלב זה התעורר התינוק יונתן, ופעה. סבתא ביקשה מיואבי להסיר את האזיקים כי היא צריכה להאכיל את התינוק.

 

יואבי רץ לחדרו, ולא שב. טוסקה החלה לאבד את סבלנותה: “מה קורה,יואבי ?” יואבי חזר לסלון בראש מושפל, הסמיק עד שרשי שערותיו ואמר: "סבתא אני לא יודע איפה המפתח...”

 

טוסקה האזוקה הלכה עם יואבי לחדר, והם הפכו את החדר מלמעלה עד למטה. המפתח לא נמצא.

 

הגעתי הביתה. יונתן צעק בעריסתו, יואבי התחבא מתחת לשולחן האוכל ויבב, וסבתא טוסקה ישבה על הספה, אזוקה היטב. מאחר שיואבי וסבתא עשו נסיונות כושלים לפתוח את האזיקים ללא מפתח, האזיקים היו הדוקים על פרקי ידיה, עד לנפיחות סביבם.

 

חשבתי בקדחתנות. אנחנו חיים בשכונה שבה לאזרחים רבים  היה נסיון עם אזיקים. למעשה, שכני מקומה שתיים הוא יוסי בוזגלו,  שאני במו עיני ראיתי אותו אזוק לשוטר ומובל לניידת. סבתא טוסקה לא הסכימה שאפנה לשכן, והזהירה אותי כי אחרי זה נצטרך להיות בקשרי חברות עם יוסי, ואשתו תקפוץ אלינו כשיחסרו לה ביצים.

 

לא נותרה ברירה.  צלצלתי.

 

"משטרה שלום"

 

"שלום. אני, אמא שלי, הילד, זה לא יורד!”

 

"גברת, מה את רוצה?!”

 

"אמא שלי באזיקים!, זה כואב לה, תעזרו לי בבקשה"

 

"היכן עצורה אמא שלך?”

 

"אמא שלי כאן על הספה. אנחנו לא יכולים לפתוח את האזיקים!”

 

"בואי נתחיל מהתחלה. איך הגיעו האזיקים לידיים של אמא שלך"

 

"אני הייתי נשואה לשוטר רון" בכיתי קלות "הוא השאיר אזיקים בבית. הילד אזק את הסבתא"

 

היתה דממה. השוטר הבין כי מדובר במשפחה. הנימה השתנתה מיד.

 

"גברת אל תדאגי, אני שולח אליך מיד שוטר סיור והוא יוריד את האזיקים"

 

השוטר הגיע תוך עשר דקות. כשהוא ראה את טוסקה עם האזיקים הוא צחק במשך חמש דקות. אחר כך התפנה לטפל באזיקים. אבל המפתח שהיה לו לא פתח את האזיקים. הוא אמר לטוסקה: “גברת, אין ברירה, אנחנו צריכים לנסוע לתחנה.”

 

אמא קמה בצייתנות ויצאה עם השוטר. עכשיו, לנו אין את הגנים המתאימים שיכתיבו לנו את ההתנהגות הרצויה בסיטואציה כזו. לכן אמא יצאה ללא כיפה, שקית על הראש, או מגבת שתכסה את ידיה האזוקות.

 

השעה ארבע אחרי הצהרים. יום אביבי מזהיר בחוץ. כל הדיירים נמצאים ברחבת הכניסה, חלקם יושבים על הריצפה עם כוסות קפה בידיהם (רגע, האם כבר סיפרנו משהו על רמת השכונה שלנו?) .

זו התמונה שראתה אמי טוסקת משירדה ארבע קומות במדריגות.  השכנים  מצידם ראו את גברת טוסקה, סבתא חביבה , אזוקה בשתי ידיה, מלווה בשוטר שאוחז במרפקה.

 

טוסקה הבינה לפתע, איך מתפרשת התמונה. ואז היא פלטה את המשפט האלמותי: “אני לא עשיתי שון דבר" במבטא הונגרי כבד.

 

שאז טפח יוסי בוזגלו על כתפיה באופן פמיליארי ואמר: “בטח, בטח, גיברת, המשטרה מניאקים".

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

27 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת