00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

סבא מיקולאש

בעירנו הרחוקה בטרנסילבניה חג המולד עורר כל שנה התרגשות גדולה. חודשיים לפני החג העיר קושטה בנורות צבעוניות. חלונות הראווה מלאו קישוטי חג. רחובות העיר היו מלאים. החשמליות נסעו ברעש על פסיהן. הפארקים היפים המו אדם, וממש הרגשנו באויר את הציפיה ואת השמחה.

 

טומיקה אחי ואני היינו אז בני חמש וארבע, בהקבלה. למרות שהיינו יהודים כמובן, גם בנו אחזה התרגשות החג. כל הילדים בחצר התדיינו ותהו מה יביא להם מיקולאש סבא, כי כך קראו בהונגרית לסבא חג המולד.

 

הגויים עמלו על הכנת עץ האשוח. בביתינו לא היה מקובל להעמיד עץ. ההורים הסבירו לנו שאנו יהודים וזהו חג נוצרי. רצינו מאד להיות נוצרים והרבינו לבקר בבתי חברינו כדי להתבונן בעץ שקורם עוד ועוד קישוטים.

 

אני זוכרת שצוני חברתי, שהיתה כבר בת שתים עשרה, לימדה אותי להצטלב. הצטלבתי כל היום והתפללתי ל"יזוש`קה" בכל מאודי בבקשה שיהפוך אותנו לנוצרים.

 

בחצרנו היה בית מיוחד, גדול ומפואר משל האחרים. זה היה ביתו של בעל הבית, שבזמנו כל הבתים בחצר היו קניינו והוא גבה שכר דירה מהדיירים. כשעלו הקומוניסטים לשלטון הם החרימו את כל הרכוש הפרטי. מאז ואילך שילמנו את דמי השכירות לממשלה, כולל בעל הבית. למרות זאת המשיכה לעמוד לו זכות היתר והדיירים הקדימו לו שלום תוך קידה קלה. בעל הבית היה רווק מבוגר. בביתו התגוררה אמו, שהיתה אז בודאי בשנות התשעים לחייה. יתכן שאפילו לא גונב לאוזניה שבתי החצר אינם כבר רכושה.

 

לפני חג המולד היא היתה מזמינה את ילדי החצר לחדרה ומחלקת להם ממתקים ומתנות. מאחר שהזקנה לא יצאה מביתה, ורק לעיתים ראינו אותה בחלונה במגדל הבית, טומי`קה הסביר לי כי היא כבר מתה ואנו רואים  רק את רוחה.

 

כל ילדי החצר לבשו חג ויצאנו יחד לבית הנפטרת. טומי`קה האמין בסיפור של עצמו ופחד לעלות עם כל הילדים. גם לי היו חששות כבדים, אך ההבטחה לממתקים היתה מפתה מכדי להמנע.

 

עלינו לזקנה ומה שקיבל את פנינו היה ארון קבורה פתוח. הזקנה סיפרה לנו בקול דקיק ושבור, שחשוב לה להקבר בצורה מהודרת, ולכן הזמינה את הארון היקר לפי טעמה מבעוד מועד. אז טיפסה הזקנה לתוך הארון והראתה לנו איך היא תראה כאשר תקבר. בשלב זה הממתקים ניראו פחות מפתים, ואם רגלי היו נושאות אותי הייתי נמלטת מיד.

 

משיצאה הגוויה מן הארון היא חילקה לנו שוקולדים שוויצריים, ואף נתנה לכל ילד פסלונים קטנים מקאוצ`וק של קדושים נוצריים שהיו תלויים על חוט. היא תלתה אותם על צוארינו וברכה כל אחד מאיתנו שיהיה נוצרי טוב. כאמור, אני הייתי נוצריה טובה.

 

היהודים לא הביאו אשוח לביתם, אבל לא נמנעו מלקנות מתנות לילדים מטעם מיקולאש. מאחר שרוב שכנינו היו נוצרים, והילדים קיבלו מתנות, לא רצו שנחוש מקופחים. לכן, עם לילה, גם אני וטומ`קה שמנו גרביים על אדן החלון.

ואילו מתנות קיבלנו! הופחדנו לאורך כל השנה שאם לא ננהג כשורה, מיקולאש יביא לנו רק זרדים. זרדים נועדו להכאת הילדים הרעים. הילדים הטובים קיבלו ממתקים מיוחדים; צפרדעי גומי ירוקים ואכילים, סוכריות תפוחי אדמה מתוקים ארוזים בצלופן אדום, בובות שוקולד של מיקולאש ואף בובות אמיתיות בדמותו. בובות דמויות שדון עם קרניים וקילשון. ולפעמים עמדו ליד הגרביים המלאות בכל טוב גם זוג אופניים חדשים. ההורים טרחו להכניס גם שני זרדים לגרב, להוכיח לילד שמיקולאש שם עין על התנהגותו.

 

טומי`קה, שהיה חכם אש, התחיל לפקפק בקיומו של מיקולאש. איך יכול להיות שהוא מצליח להגיע לכל הבתים בלילה אחד? ואיך יתכן שהסבא, שהוא די שמן מצליח לחדור דרך הארובה הצרה? הוא רצה לראות את מיקולאש במו עיניו. בטרנסילבניה היה מקובל חינוך שדגל באמירת אמת לילדים. לכן, אמא טוסקה הזהירה אותו שאם הוא ינסה להשאר ער ויראה בפועל את הסבא הטוב, הוא יקבל רק זרדים.

 

בכל זאת החליט טומי`קה שאנחנו נשאר ערים. אני הערצתי את טומי`קה ולכן הסכמתי. הלכנו למיטות. ירד שלג כבד בחוץ. היינו מכוסים בפוך החם. תיכף ומיד נפלה עלי תרדמת אלהים. אך טומי`קה נלחם להשאר ער.

 

האור הודלק בבית. טומי`קה הציץ מבעד לעיניו המצומצמות. טוסקה אמרה "טיבי, הילדים ישנים. אתה יכול להביא את הגרביים.” כשאבא הגיע עם הגרביים טומי`קה  קם  ממיטתו וצעק: “אהה! תפשתי אתכם. אין שום מיקולאש!” ההורים קפאו על מקומם.

 

אמא אמרה "לפחות אל תספר לז`וז`יקה (שזו הייתי אני), חבל שגם היא תתאכזב. טומי`קה הבטיח.

 

עם בוקר משאך פקחתי עיני והתבוננתי לעבר הגרב הגדושה, טומי`קה אמר לי: אין מיקולאש, זה אבא ואמא ששמו את הגרביים. אני ראיתי בעצמי!

 

התבוננתי באמא. היא היתה שלווה ואמרה לי את יודעת שהוא משקר. אהבתי את אמא.

 

אך טומי`קה לא שמר את האינפורמציה לעצמו. הוא יצא לחצר, שם נאספו הילדים על גרביהם והשוו מתנות.

 

הילדים שמעו בזוועה. טומי`קה, לוהט בזעם האמת, סיפר בפרטי פרטים את חווית הלילה שלו, הילדים בכו, וצוני`קה הבוכיה סיפרה להוריה.  עד מהרה באו הורים נזעמים אל טומי`קה וצעקו עליו מרה. טומי`קה רץ הביתה, בוכה בעצמו.

 

עד הערב השמועה פשטה בין כל הילדים והמצוקה היתה רבה. ילדים זרקו על הוריהם את הגרביים המלאות. הם בכו בכי מר.

 

בשעות הערב הוחלט על דעת ההורים לבקש עזרה מבחוץ. הם פנו ל"דודה חסידה". דודה חסידה היתה המיילדת של כל ילדי החצר. היא נהגה לבקר אותנו במהלך השנה ולחלק לנו ממתקים. הילדים אהבו את דודה חסידה ובטחו בה באופן מוחלט. קשה לא לבטוח באישה מיתית, שבלילה הופכת חסידה ומביאה תינוקות.

 

עם ערב דודה חסידה הגיעה ואספה את כל ילדי החצר. שלג ירד, אך כל הילדים הגיעו עטופים היטב נגד הקור.

 

פתחה דודה חסידה ואמרה:”אתם יודעים שאני תמיד אומרת אמת. אז אני רוצה להגיד לכם, שאני עצמי, כאשר אני עפה בשמים ומביאה תינוק חדש,רואה כל שנה במו עיני את סבא מיקולאש עף גם הוא מבית לבית, ומביא לכם מתנות.”

 

כך חזר הסדר על כנו.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

7 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת