00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

המלצה חמה על ספר - אמת/ ז`קלין שיהאן






הוצאת אג`נדה 2009

תרגום- מרב מילר

304 עמ`

 

קיבלתי את הספר לסקירה.
 

בערב כשהתפניתי, הוצאתי את הספר מהמעטפה ופתחתי בפרק הראשון, והנחתי אותו כחמש שעות לאחר מכן כסיימתי את הדף האחרון.

 

וזה אומר הכל, בעיקר כשלאחרונה אני מסיימת ספר בחודשיים בערך.

 

מבחינה עלילתית הספר מתחלק לשני חלקים.

 

1807, מדינת ניו יורק. איזבלה בת התשע, בת למשפחת עבדים, נמכרת במכירה פומבית ביחד עם עדר צאן תמורת 100 דולרים. היא נלקחת ממשפחתה לשמש שפחה ועוברת מיד ליד בין בעלים שונים חלקם אלימים, חלקם רמאים וחלקם אנושיים. בגיל 29, שנה לפני שחרורה המיועד ובהיותה אם לארבעה ילדים, היא מסתלקת ממעבידהּ האחרון עם בתה התינוקת ויוצאת ברגל אל החופש, משאירה את ילדיה מאחור כמצוות החוק.

החירות, שבאה במחיר הפרֵדה משאר ילדיה, מאבדת את מתיקותה משנודע לאיזבלה כי בנה הקטן נמכר בהעדרה לעבדות במדינה דרומית, והיא יוצאת למאבק משפטי ממושך להשיב אותו אליה.

 

החלק השני מספר את קורותיה לאחר יציאתה לחופשי, כשהיא מצטרפת לכת שרלטנים וכמעט הורשעה ברצח של חבר טוב ויקר. היא מצליחה להתגבר על כל המכשולים והופכת ללוחמת נגד העבדות ובעד זכויות הנשים.

 

רק בסוף הספר התברר לי שבעצם מדובר בספר המבוסס על חייה של דמות ידועה ואמיתית של מתנגדת-לעבדות שנודעה בארה"ב בשם Sojourner Truth ("אמת נודדת"), ושמרוב להיטותי להמשיך לקרוא לא טרחתי לקרוא את הכריכה האחורית.

 

החלק הראשון הוא החלק המעניין והמרתק של הסיפור. הסיפור שוטח בפנינו את חיי העבדות הקשים, החוקים הלא אנושיים. הוא מצליח להעביר את תחושת האפסות וחוסר הסיכוי, את גישת הבעלים "לרכושם" - כשבאחת הפעמים כשהבעלים מתלבט בינה לבין סירתו הוא מעדיף למכור אותה, לעבדים לא כואב כפי שכואב ללבנים, חבלי הלידה קלים יותר לתפיסתם ועליהן לחזור מיד לעבודה, הם לא זקוקים לנעליים כי כפות רגליהם עבות וגסות, וכמובן עונשים, הרעבה, הצלפות כבשיגרה.
החלק השני בעיני הוא מעט פחות חזק, הוא פחות דימויי ועוסק בעיקר בהתקרבותה אל הדת ואל האמונה, תחום שפחות מדבר אלי , אבל מדגיש את הקושי של החיים בעצמאות ובחופש והצורך במנחה ודמות מובילה. תלות זו יכולה אולי להיות מובנת כשמדובר בעבדים שגדלו בתוך עולם של תלות וביטול עצמי, אולם בעיני הוא לא מסביר את הצורך הזה שאפשר למצוא גם אצל אנשים שגדלו חופשיים אפילו כיום, ומעלה תהיות לגבי המושג חופש בכלל.
 
הספר כתוב בשפה עשירה, מאופקת, מעניינת ואפילו מיוחדת ויש לי תחושה שהמתרגמת הצליחה להעביר את ייחודה של השפה, של דימויים מחיי העבדים, אמונותיהם ותפישות עולמם, ושל עולם הדמיון הפרטי של איזבלה שעזר לה לשרוד, להתגבר ולהפוך למנהיגה.  
 
נכון הנושא כבר ניכתב, נחקר, עובד ווניטחן עד דק, אבל אותי הספר ריתק, בשפה המיוחדת שבה הוא מסופר, בעולם הדמיון,  במלחמת ההישרדות של שלהי תקופת העבדות בצפון ובנפש הענקית שצומח ממנה. מה עוד שהתברר לי שהספר מבוסס על דמות אמיתית.
 

הספר מרתק, מעניין ולעיתים אף עוצר נשימה. מאוד מאוד אהבתי .

 

מספר דוגמאות מתוך הספר, ואילצתי את עצמי להצטמצם.

 

 

"מאו מאו אמרה שכל ילד נולד אחרת. יש שנולדים מהמים, יש מהברק, יש מסופות שלגים ויש שנדחקים בעד הסדקים שבקיר. לעולם אין לדעת עד שהתינוק מגיע" 

 

"אבי נקרא בומפריי, מילה בהולנדית שפירושה עץ. אומרים שהעניקו לא את השם על שום גובהו הרם וכוחו הרב. שאלתי אותו פעם איזה מין עץ הוא... הוא אמר שהוא סתם עץ פשוט....לו אבי היה עץ, הוא היה סוג העץ שגדל על שפת מצוק והרוח מטה כה וכה, הדבר גורם לו להיצמד עוד יותר ובחוזקה ככל ששורשיו העמיקו, ואילו הגזע והענפים גדלו מסוקסים וקישחים"

 

"שפתי הראשונה הייתה הולנדית. בחלק של ניו יורק שגרנו בו, כל האנשים, צבעונים ולבנים כאחד, דיברו הולנדית. זוהי שפה מעוגלת, חלקה כסלעי נהר, ופעמים שאני מדברת עם אלוהים יש עדיין רגעים שאני שבה ומועדת אליה. הפעם הראשונה ששמעתי אנגלית....האיש דיבר אלינו בקולות צולפים, כאילו שום נקודה רכה לא הייתה בפיו או בגרונו. קולו נסדק ונחרץ, והוא החל להתקצף שעה שעמדנו והמתנו שמילים בעלות משמעות יצאו בפיו...."

 

"מאו מאו אגרה בתוכה את חיי כל ילדיה, ואת חיי כל מי שהלך לפניה והיה לו זמן להשאיר לה סיפור, מגע או ניצוץ שדי בו שייחקק בזיכרון. למאו מאו ובומפריי היו עשרה ילדים לפני פיטר ולפניי. את רובם מכר הקולונל הזקן, ומקצתם ניתנו במתנה... לקיחתו של כל אחד ואחד מהילדים נחרתה בסיפור של כאב, ומאו מאו לא חסכה מאיתנו סיפורים כאלה....כששמעתי את הסיפור הזה, התגעגעתי נורא למרגרט, וטעם העצבות שהוא נסך בי דומה כי היה כטעם דגים וריחה ריח ראשנים. אבל לפחות הכרתי אותה מסיפוריה של מאו מאו, והכרתי אותה מהעצבות ומהתמונה של כפות רגליים ורדרדות בנחל מחוץ לבקתה... " 
 
למי שרוצה להתרשם יותר - קישור לשני הפרקים הראשונים שבספר
 
 
 
 
ועוד מילה על ההוצאה אג`נדה- ספרים עם אמירה-
 
 
ספרי אג`נדה עוסקים במפגשים בין תרבויות, בהתנגשויות אידאולוגיות, בסכסוכים אתניים, בבעיות חברתיות, בפעילות הומניטרית ובמאבקים על זכויות אדם. 
ההוצאה נוסדה ע"י מרב מילר, מתרגמת ועורכת בכירה. קראתי גם את "הרים מעבר להרים"  ואכן היא עומדת בהבטחתה לספרים עם אמירה חברתית, הומנטיריות וזכויות האדם ואני מוסיפה - ומאוד איכותיים.

 יהיו מי שיגידו שאני ממליצה כי קיבלתי מהם את הספר. מי שמכיר אותי יודע שאני כותבת רק את התרשמותי הסובייקטיבית לחלוטין.  
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

14 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת