00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מסע היסטורי לים-המלח

אלפיים שנות כיבושים ואימפריות בים המלח - מרומא ועד לעותמאנים

תחילת האלף הראשון לספירה: הדרמות הגדולות ששינו את העולם

 

את השנה המיוחדת הנספרת כשנת ה – 0, ניתן להבין רק במונחים היסטוריים. באותה התקופה לא הניח איש שהאירועים שהתרחשו בסוף האלף הראשון לפנה"ס ובתחילת המאה הראשונה לספה"נ יקבלו מימדים שכאלה. שנת ה - 0 היתה לכזאת רק דורות אחרי שהסתיימה.

 

לקראת התקופה הגורלית ההיא התעצמו הציפיות החברתיות לשינוי בעם היהודי הנתון לשלטון זר ולהשפעות זרות מאות שנים מאז הכיבוש היווני. בית המקדש השני שסביבו מתנהלת חברה מורכבת ומיוחדת הפך ליעד של ביקורת, וההתרחשויות בירושלים היו לתהליך המחלק את העם למפלגות ולתנועות מנוגדות.

כשהחל יוחנן המטביל לקרוא לשינוי חברתי, נגזר גורלו כשם שנגזר גורלם של מנהיגים חברתיים אחרים ששמם לא הגיע למרחוק בשל צירופי מקרים וביש מזל. אחד מתלמידיו, כנראה מוכשר ובעל יכולות לסחוף אחריו המונים, היה למנהיג שיישא את רצון העם בשינוי חברתי באופן כזה, שאמנם עתיד להיענש בגזר דין מוות  - אך גם ישאיר אחריו תלמידים ונושאי בשורה שימשיכו את דרכו ויקחו אותה הרחק מעבר לגבולות ארץ הקודש והרחק מתחומי המחיה והתרבות של העם היהודי.

ישו, זה הנקרא היום נוצרי, זה שעובדת קיומו האמיתי או היותו סיפור מכונן מעוררת מחלוקת עד היום, עתיד כאדם או כסיפור מכונן לשנות את העולם.

 

הנצרות, זו המוקדמת וזו המאוחרת, חייבת את קיומה לכישוריהם של ממשיכי דרכם של יוחנן וישו. בכל מקרה חשוב לראות בה התפתחות היסטורית של אותה רוח מרד והתנגדות להשפעה הזרה והתוקפנית של רומא כלפי העם היהודי ועל החברה היהודית שלאחר הריבונות החשמונאית.

את טקסי הטבילה שלו קיים כנראה יוחנן סמוך לנהר הירדן, לא רחוק מהמקום בו נשפך הנהר לים המלח. כאן כנראה עבר ישו את הטבילה האישית שלו. כאן הוטבלו רבים אחרים, שהיו שותפים לתנועת מחאה אפקטיבית וסוחפת. לא רחוק מכאן, במצוק מעל לעיר יריחו, עבר לפי הברית החדשה ישו מבחן מורכב מול השטן, מבחן בו הוכיח את אמונתו האדוקה באלוהים.

 

66 – 73 המרד הגדול וחורבן הבית השני

הוצאתם להורג של יוחנן ושל ישו, כמו גם אלפי הוצאות להורג אחרות וענישה המונית סדרתית לא פגעו ברוח המרד שהלכה והתחזקה. בשנת 66 לספירה התרוממה רוח ההתנגדות והניעה מרד נרחב כנגד הרומאים ושליחיהם בני בית הורדוס.

אירועי המרד לא פסחו על החיים בים המלח. הקירבה לירושלים, העובדה שמדבר יהודה היה בית נוח למורדים ולמתנגדי שלטון במשך דורות, הפכו את האזור לרוחש פעילות. האירועים במצדה מוכרים לנו מעדותו של יוסף בן מתתיהו. יוסף העיד כי גם אנשי קומראן המתבדלים נרצחו ועונו על ידי הרומאים במלחמה הגדולה. כיבוש מצדה על ידי המורדים הקנאים החל את המרד, ונפילתה של מצדה היתה האירוע המסיים של המרד הגדול.

בעין גדי, מקור גאווה לקהילה עשירה ומיוחדת, המשיכו החיים גם לאחר המרד. בית הכנסת שפעל בנווה המדבר המבודד מעיד על קיום של קהילה מאורגנת עד לפחות המאה ה  - 6, מאות שנים לאחר סיומו הדרמטי של המרד הגדול. 

 

מרד בר כוכבא

עדויות רבות ממערות מדבר יהודה חושפות פעילות רבה של לוחמים ופליטים בימי מרד בר כוכבא, שהחל בשנת 132 לספירה. שרידי הלוחמים, מכתבים ופתקים מתקופת המרד, בין היתר חתומים על ידי מפקד המרד בר כוכבא בכבודו ובעצמו, נמצאו במערות מבודדות במבצעי חפירות ארכיאולוגיות מרגשים ומיתולוגיים לאחר קום מדינת ישראל. בין היתר זכו חלק מהלוחמים לקבורה צבאית רשמית מאוחרת בתחילת שנות השמונים של המאה העשרים סמוך למערות בהן מצאו את מותם.

 

הביזנטים

הממלכה הרומית חולקה לשתי ממלכות במהלך המאה הרביעית לספירה. עוד לפני כן עברה הממלכה הגדולה תהליך של התנצרות, והדת, תנועה חברתית שיצאה מהיהדות במסגרת התסיסה החברתית הגדולה במאה הראשונה לספירה ומאמיניה המעטים נרדפו על ידי הרומאים מאות שנים, חזרה לארץ ישראל לא כדת נרדפת ופסולה אלא כדת שלטת וכובשת.

השם ביזנטים ניתן לאימפריה הרומית המזרחית. מקורו בשם המקורי של  העיר המרכזית קונסטנטינופול (איסטנבול של היום), משם שלטו הרומים המזרחיים בין היתר גם על אזור ארץ ישראל. תחת שליטת הביזנטים, הרומאים הנוצרים, פרחה ושגשגה הנזירות באזור ים המלח ומדבר יהודה

 

 

נזירים ומנזרים

הנצרות ידעה תנועות התנזרות רבות ומגוונות. המשותף לכולן היה אורח חיים המקדש את הרוח על החומר, אותו קיימו מאמינים שראו בחיי העולם הזה שלב לקראת העולם הבא, וקיימו פולחן צנוע של אדיקות רוחנית, למידה והתנזרות מחיי החומר.

במדבר יהודה התפתחה צורת חיים יחודית, ששילבה בין הבדידות אותה גזר עליו המאמין כחלק מהתעלות הנפש וההפרדות ממנעמי העולם, לבין הרצון של המאמינים למצוא עצמם יחד, להתמודד עם השוני בינם לבין שאר בני האדם, ועם הצורך להיות מאורגנים ולאפשר את המשך קיומה של התנועה הנזירית. כך צמחה נזירות מדבר יהודה ועוצבה במשך שלוש מאות שנים: מאמיניה שילבו בין חיי בדידות לבין חיי שיתוף מאורגנים.

חייו של נזיר, כפי שהם נראים עד היום בשרידים המפוזרים בין הירדן לירושלים, שילבו בין חיים במקום התבודדות, בדרך כלל מערה פשוטה, לבין פולחן משותף שנערך בעיקר בסופי השבוע במנזרים משותפים שהיו מפורזים על פני האזור כולו.

בנחלים נסתרים, על מצוקים, על מדרגות סלע מרוחקות וסמוך למעיינות וערוצים זורמים מעידות עד היום פינות ההתבודדות ההן על נוכחות אנושית רבה. ממקומות ההתבודדות האלה נמתחים שבילים עתיקים שמובילים כולם לשרידי מנזרים ולמעט המנזרים שעדיין פועלים גם היום: מרסבא בנחל הקידרון, מנזר פארן בעין קלט בואדי קלט, מנזר סנט ג`ורג` במורד ואדי קלט, הקרנטל , המשקיף על המצוק מעל לעיר יריחו וסנט גרסימוס , הידוע בשמו דיר חג`לה, מזרחית ליריחו. באזור נמצאים שרידים של עשרות מנזרים שפעלו בתקופה הביזנטית. אתרי התבודדות רבים, חלקם מקושטים עדיין בחריטות צלבים וחלקם קשים לזיהוי בשל פגעי טבע והרס שביצעו מבקרים לא אחראיים נמצאים בשטח.

במערות ובמנזרים חיו בתקופה הביזנטית אלפי מאמינים שהגיעו מקרוב ומרחוק, והיו כח מוכר וחשוב בעולם הנוצרי. הקירבה לאתר הטבילה בנהר הירדן היתה אבן שואבת למאמינים אדוקים שפנו לעולם הנזירות. חייהם באזור ים המלח ומדבר יהודה העניקו לו חיים מיוחדים מהם שרדו אתרים המספקים עדות מרובת שרידים על כוחו הרוחני והפיזי של האדם ועל היכולת לקיים חיים רוחניים משגשגים בסביבה קשה.

 

הכיבוש הפרסי

בשנת 614 כבשו הפרסים את הארץ. היהודים ראו בכיבוש זה שחרור, ושיתפו פעולה עם הפרסים כנגד השלטון הנוצרי. בהתאם לנהוג על ידי כח כובש באותה תקופה, טבחו הפרסים בהמוני נוצרים בירושלים ובדרכים שהובילו אליה. הפולחן הנוצרי שנמשך מאות שנים בים המלח ומדבר יהודה, גם במקומות בהם המשיך להתקיים, נאלץ להתמודד עם מציאות בה הצליינות והקשר הפוליטי עם המרכזים הביזנטיים מנותק.

בשנת 628 חזרו הביזנטים לירושלים, וכצפוי טבחו בפרסים וגם ביהודים. אלא ששלב זה, אחד מהמהלכים האחרונים של שרידי האימפריה הרומית האדירה בת אלף השנים, נסיון נוצרי נוסף להכות שורש בארץ הקודש, לא האריך חיים. שנים מעטות לאחר שחזרו הנוצרים הביזנטים לירושלים כבשו הערבים המוסלמים את העיר, ועידן חדש החל.

 

הכיבוש הערבי -שנת 638

בשנת 638 כבשו את ירושלים המוסלמים. השבטים מהמדבר, מושפעים מתפיסת עולם שהתפתחה בהשפעת היהדות בנאות המדבר במזרח, יצאו מערבה.

עד שנת 1099 שלטו באזור שושלות מוסלמיות שונות. שושלת בית אומי ה ראתה בעיר חשיבות דתית גדולה (בשונה משושלות מאוחרות יותר) ובנתה בה את כיפת הסלע ומסגד אל אקצא. בעיר יריחו בנו האומיים את ארמון הישאם, המכונה היום חירבת אל מופאג`ר.

 

ארמון הישאם שביריחו

באמצע המאה השמינית לספירה נבנה הארמון על ידי אחד החליפים מבית אומיה. האתר נחשף בשנות השלושים. כיום נמצא האתר בשטח הרשות הפלסטינית ביריחו. מראה השרידים המפוארים מאפשר טעימה מרוח הבניה והתרבות של שליטי בית אומיה, המוסלמים הקדומים. עמודי אבן בסגנון רומי, בית מרחץ מפואר משובץ בפסיפס עדין, מהיפים והמפורסמים שנחשפו בארץ, בריכות מים, אולמות וקירות מעוטרים – כל אלה מהווים עדות לתרבות של עושר שהיתה חלק מהנוף באזור צפון ים המלח באותה תקופה.

 

בשנת 1099 חזרו הנוצרים לארץ. הפעם לא היו אלה הנזירים שחיו בערוצי הנחלים ועל גדת הירדן. הפעם הגיעו הנוצרים מאורגנים מתוך כוונה לבסס שלטון נוצרי חזק שיחליף את השליטה המוסלמית. 

 

הצלבנים  1099-1260

המאבק בין מוסלמים לנוצרים על האחיזה בארץ נמשך בצורות שונות עד שנת 1260. במהלך תקופה זו נערכו קרבות ברחבי הארץ, ושאלת השליטה במקומות הקדושים העסיקה רבים והניעה רבים לקחת חלק במאבק, אם ממערב באירופה הרחוקה, ואם במזרח. הצלבנים הקימו מצודות ענק ששמרו על מחוזות ממלכתם. מולם עמדו כוחות מוסלמיים שניסו ובחלק מהזמן הצליחו להחזיר את השלטון על ירושלים לידיהם. במיוחד נודעים הקרבות בין סלאח א-דין האיובי, במקורו כורדי, שניהל קרבות מסוריה ושלט בארץ בחלק מאותה תקופה.

 

לתקופה הצלבנית היתה חשיבות מיוחדת לאזור ים המלח. ההתעוררות הנוצרית של תחילת האלף השני, מלווה ברצון לנשל את המוסלמים משליטה בירושלים, הביאה לגלי צליינים גדולים, ביניהם מסעות הצלב המפורסמים. כשניתן היה להגיע לארץ ובעיקר בתקופות בהן יכלו הנוצרים להגן על שיירות הצליינים, היתה הטבילה בירדן יעד חשוב של המאמינים הנוצרים.  בנוסף , נוכחותם של הצלבנים באזורים שהיו בשליטתם, חלקם אף בעבר הירדן המזרחי, הביאה לפיתוח חקלאי באזורי ספר. בדרום ים המלח גידלו הצלבנים סוכר. שרידי מצודת כרכ הגדולה עומדים עד היום בירדן, מעידים על נוכחות צלבנית מזרחית. סירות חצו את ים המלח, מובילות סחורות מצד לצד ומעידות על אווירה של פיתוח ושגשוג.

אזורים צלבניים נותרו עוד עשרות שנים לאחר אבדן השליטה בירושלים. שרידי המצודות הצלבניות הפזורים בין הרי א"י ההיסטורית נותרו עד היום עדות לאנשי המערב שבאו לארץ וחיו בה על פסגות גבוהות, מתבצרים מאחורי חומות עבות, שלא הצליחו לתקוע יתד עמוקה וחזקה בשדות ובדרכים ותרבותם נעלמה ונסוגה מערבה, עמוק בתוככי אירופה.

 

ממלוכים

הממלוכים, שליטים מוסלמים שהיו בילדותם ילדי עבדים שנאספו בערבות מונגוליה הרחוקה, באירופה ובצפון אפריקה,  שמו קץ לשלטון הנוצרי בארץ הקודש. ראשית התרבות הממלוכית במנהג של בעלי שררה לקחת להם כעבדים בני עמים לא מוסלמים, בני עניים שהפכו תחת חסות בעליהם החדשים (שהיו בדרך כלל חוטפיהם או קוניהם מדי הוריהם העניים המרודים) לנאמנים אדוקים. כישוריהם של בני עבדים מטופחים אלה הפכו אותם עם השנים לבעלי השפעה במצריים. הקשר בין הילדים שהיו לנערים ולחיילים ואנשי מנהלות אמיצים ומוכשרים היה חזק. בשלב מסויים נישלו את אדוניהם והקימו תחתם ממלכות שהפכו לאימפריה.

בני העבדים הפכו למוסלמים אדוקים ושליטי מצריים. בין החוקים שאימצו היה חוק מיוחד שקבע שבנו של ממלוכ אינו יכול לרשת את אביו (מלבד הסולטן שהוריש את כסאו לבניו). בשל חוק זה השקיעו הממלוכים את כספם בבניה ובפיתוח האזורים שהיו תחת אחריותם, בדגש על מקומות קדושים, בין היתר כדרך להנציח את מפעל חייהם האישי.

 כך הפכו הממלוכים לבנאים שאת מפעלי הבניה שלהם ניתן לראות עד היום בירושלים בפרט וברחבי הארץ בכלל. 

 

נבי מוסא

על פי האמונה המוסלמית, שכנראה נקבעה על ידי סלאח א-דין לפני כאלף שנה, בנבי מוסא קבור משה. את המבנה המבוצר העומד סמוך למצוק ההעתקים ליד נחל אוג, על הדרך היורדת לים המלח, בנה המלך הממלוכי הגדול ביברס בשנת 1269.

ביברס נולד צ`רקסי, נחטף כילד על ידי המונגולים ונמכר לשליט מצרי. כשבגר נודע ביכולותיו  הצבאיות לאחר שהביס שלושה מסעות צלב והרס מצודות צלבניות רבות. השפעתו הרבה היתה בין היתר תולדה של מבנה גופו הרחב ועיניו הכחולות שבאחת מהן בלט כתם לבן.

 

העות`מאנים

בקרב שנערך בסוריה באוגוסט 1516 הביס הצבא העותמאני החמוש בתותחים את צבא הפרשים הממלוכי. ההתפשטות העותמאנית, שהחלה כמה מאות שנים לפני כן בערבות אסיה ונמשכה במסע כיבושים לכיוון מערב , מזרח ודרום, איימה על הממלוכים ששלטו ממצרים. אלפי פרשים יצאו לקראת הצבא העותמאני, והובסו באש תותחים. נאמנים לתרבותם ומאמינים בכוחם הצבאי המסורתי, לא האמינו הממלוכים בכוח האש המודרני ורכבו באלפיהם לקרב ממנו לא הצליחו לקום. כך הסתיימה תקופת שלטונם באזור.

 

במשך ארבע מאות שנים שלטו העותמאנים על אימפריה ענקית שנמתחה בין אירופה (הכוחות הכובשים העותמאנים הגיעו עד לשערי וינה האוסטרית), אסיה וצפון אפריקה. תחת העותמאנים חווה המזרח התיכון מצד אחד את הפאר וההדר שידע האיסלאם, ותחת שלטונם הכיר המזרח התיכון את העוצמה המתחדשת של אירופה, זו שנעלמה עם קריסתן של מלכות רומא – ביזנטיון והממלכה הצלבנית.

עבור ים המלח, צמיחתה וקמילתה של האימפריה העותמנית לא הביאה לתמורות גדולות. בתקופה העותמאנית היתה הפעילות האנושית בים המלח דלה. התקופה אופיינה בעיקר בתנועת סירות שהובילו יבולים מדרום ים המלח על פני הים, ובמסחר במלח שנועד לצריכה בישובי גב ההר.

דווקא התפרקות האימפריה המוסלמית החזקה והגדולה, ששלטה באזור ים-המלח מאות שנים, היתה רבת משמעות לאזור העזוב והנטוש. פעילותו של האדם לקראת סיום תקופת שלטון העותמאנים המוסלמים, וביתר שאת עם החלפתם על ידי הבריטים בשנת 1917, עתידה היתה להפוך את ים המוות לים של חיים.

ראשוני המסיירים בים המלח במאה ה-18 היו סנונית ראשונה שעתידה היתה לצמוח לתמורה בלתי הפיכה לאחר מאות שנים של נוכחות אנושית דלילה ועמוסת דימויים של מוות, פחד, עזובה, דממת מדבר. ארץ מלוחה ומקוללת עמדה היתה להשתנות לעד.

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אודי איזק אלא אם צויין אחרת