11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג (הרשמי) של נתאי

האם החיים מתפספסים? (תשובה קצרה ל-nav27)

הרשומה מוקדשת ל-nav27

כל מי שקצת מכיר אותי (בין אם זה דרך הבלוג, ובין אם זה בדרכים אחרות) יודע שאני משתדל להיות כמה שיותר פעיל בפורום "ילדים להורים פרודים", היות ואני גם בן להורים פרודים, אני מרגיש צורך עז (והרבה רצון כמובן) לענות לכל מיני קשיים של גולשים שכותבים שם בפורום. הן אם זה מצד ההורים והן אם זה מצד הילדים.
מדי פעם, כאשר עולה שאלה שאני מרגיש שיש לי תשובה ממש "חזקה" אליה, אני לפעמים מחליט לענות עליה בנוסף לפורום פה בבלוג. כי פה אני יכול גם לשנות לערוך אותה מדי פעם ולעשות עוד דברים שאי אפשר לעשות בהודעות בפורומים.

בכל אופן, מישהי שכינויה פה בתפוז הוא nav27 כתבה הודעה בפורום שממש דיברה אלי וזו ההודעה:

"קרה לכם שהושפעתם לרעה מאדם אחר?(נעשיתם רעים יותר) אני מרגישה שהמצב שלי בבית משפיע עלי למרות שהוא ניהיה רגוע יחסית.אני עושה דברים שמעולם לא היתי עושה.אני לפעמים מסתכלת על עצמי ולא מאמינה שכזאת אני,אני כאילו `תכננתי`להיות אחרת..אבל כל פעם זה חוזר להיות אותו הדבר-אותם הורים,משפחה,..שאני פשוט לא מצליחה להיות טובה איתם יש לי כ`כ הרבה שנאה בלב..אבל אני יודעת שהבית שלי זה תרוץ..פשוט ניהיה לי קשה לאהב.... אני מרגישה שאני שיש לי חיים ואני עוברת על ידם אני בכלל לא חיה אותם...מצטערת שהיתם צריכים לקרוא את כל זה..פשוט היתי חיבת לפני שהלכתי לשון.."

kiss

עניתי לה בפורום, והחלטתי שבנוסף לתשובה בפורום אכתוב גם כאן תשובה יותר מורחבת ומפורטת:

 

א. נתחיל מהסוף, יש סיפור קצר שהייתי רוצה לספר לך (הגירסא פה טיפה שונה, אבל הרעיון אותו רעיון):
לפני שנים רבות היה איזה צעיר אחד שהחליט שהוא רוצה לדעת מהי משמעות החיים. אחרי חיפושים רבים, הוא שמע על איזה זקן סיני חכם שחי לו בכפר נידח בסין והוא יודע בדיוק מה משמעות החיים.
אותו צעיר חסך המון כסף רק כדי להגיע לאותו כפר בסין.
אחרי שחסך לא מעט כסף טס לסין ושמה התחיל את המסע המפרך שבסופו יגיע אל אותו הכפר. המסע היה מאוד קשה, אבל הצעיר לא ויתר כי הוא ידע שבסוף הוא אכן ידע מה משמעות החיים.
כשהגיע לאותו הכפר, הוא נכנס אל בית הזקן ושאל אותו מה משמעות החיים.
הזקן הסיני חייך ואמר לו לשבת על איזו כרית שלידה היה שולחן. הצעיר חיכה וחיכה ורק רצה לדעת מה משמעות החיים.
לפתע אותו זקן נכנס עם קומקום תה ושתי כוסות התיישב ליד הצעיר והתחיל למזוג לשניהם.
הצעיר, שכבר לא יכול היה לחכות שאל את הזקן: "ובכן, ספר לי בבקשה אדוני מה משמעות החיים".
הזקן חייך קצת, הצביע על הספר של הצעיר ואמר "הנה!".
"מה?!" הצעיר צעק פתאום, "אתה רוצה לומר לי שמשמעות החיים היא כוס תה?"
הזקן נראה מופתע ואמר "מה היא לא?".

והנה עוד סיפור, עם אותו רעיון:
לפי הרבה שנים היה אדם אחד שרצה להבין את משמעות החיים, הוא שאל הרבה אנשים ולא מצא תשובה. עד שהחליט שהוא הולך להתבודד כמה שנים במדבר כדי להבין מהי משמעות החיים.
כמובן שבני עירו איחלו לו בהצלחה וקיוו שיצליח.
אחרי 20 שנה הוא חזר לעיר והכריז "גיליתי את משמעות החיים!".
כל בני העיר התקבצו לשמוע את הגילוי המרעיש שאותו אדם גילה.
הם התקבצו סביבו והוא אמר: "אחרי 20 שנה של התבודדות במדבר, גיליתי את משמעות החיים, והיא - רכבת!".
"מה?!" כל האנשים בעיר היו המומים "אתה בטוח שמשמעות החיים היא רכבת?!".
"כן, אני בטוח!" הוא ענה.

kiss

הסיפורים הללו מלמדים אותנו דבר אחד אחד חשוב - שאין הגדרה ברורה וחד-משמעית למושג שנקרא "משמעות החיים", או - שיש, אבל היא משהו מאוד אישי ואינדיוודואלי.

אני סיפרתי את שני הסיפורים הללו כי בעיני השאלה "מה משמעות החיים?" מאוד דומה במובן הזה לשאלה "האם החיים מתפספסים?".
גם פה אני חושב שאין הגדרה אחת ברורה למה שקרוי "לפספס את החיים", אין איזה כלל ברור שיכול לומר לנו אם אנחנו מפסים את החיים או לא.
כתבתי לה שהשאלה המעניינת היא - מהם בעצם ה"חיים"? כל אחד יכול להגדיר לעצמו מהם החיים שלו, וככה נוכל להחליט אם אנחנו מפספסים אותם או לא.
בעיני מה שמשנה כאן היא ההרגשה. מישהי אחרת טענה באיזשהו אופן שהחיים שלה התפספסו. הבהרתי לאותה אחת שאני עונה לה על השאלה  - שהיא (זאת שטענה שהחיים שלה מתפספים) רק מרגישה ככה. אבל זה לא אומר שאכן החיים שלה התפספסו - זה רק נראה לה ככה. אותו דבר לגבי כל אחד שאומר לנו שהוא פיספס את החיים - זה ממש לא אומר שזה כך, זה רק אומר שזה מה שהוא מרגיש.
כי כמו שאמרתי מקודם - היא יכולה להגדיר לעצמה מהם החיים, וככה להלחליט אם הם באמת התפספסו או לא. 
אותו דבר בדיוק לגבי המושג "פיספוס" - מי יכול לקבוע מתי אנחנו מפספסים משהו? אצל כל אחד ואחת ההגדרה לפיספוס היא שונה.
תחשבו לדוגמא על הדבר הבא: יש אדם אחד שמאוד אוהב לדוג, כל החיים שלו הוא דג דגים וזה הדבר היחיד שמעסיק אותו כל חייו. אחרי שהוא מת, האם ניתן לומר שהוא "פיספס את החיים"? לא בטוח. תלוי איך מגדירים פיספוס. גם אם הוא, בגיל 90 נניח, שנה לפני שהוא מת, מגלה שיש עוד דברים בעולם והיה אומר לעצמו: "אך, איך לא ראיתי שיש בעולם עוד דברים מלבד דייג!", גם אז לא בטוח שהוא פיספס את החיים. מה שבטוח זה שהוא מרגיש שהוא פיספס אותם...

המשכתי את ההודעה בכיוון קצת אחר:
כתבתי לה שאם היא באמת רוצה לא להרגיש ככה - היא צריכה לעשות שינוי אמיתי בחיים שלה. כי ככה בעיני מרגישים שהחיים לא באמת מתפספסים. הכוונה בשינוי אמיתי היא - שינוי מהותי/משמעותי - משהו שבאמת נרגיש שהוא השתנה.
אחת הסיבות לכך היא שאם עושים איזה שינוי משמעותי, יודעים להעריך את מה שהיה קודם או להעירך את מה שיש אחרי השינוי.
סיבה אחרת היא שהמון פעמים שינוי משמעותי גורם לנו לגלות דברים שלא ידענו שהם קיימים (אם זה אצלנו או בכלל). כאשר דבר כזה קורה, תחושת הפיספוס, קטנה באופן משמעותי.
אגב, חשוב לי לציין שזה לא חייב להיות שינוי במובן הרגיל של המילה, זאת יכולה להיות גם תוספת כלשהי לחיים שלנו, אם זה איזה מנהג כזה או אחר שנאמץ או מקום חדש שנלך אליו.
אבל מה שחשוב הוא שנעשה משהו שיזיז אותנו  מהמקום שבו אנחנו נמצאים. 

האמת, נראה לי שמה שכתבתי לה כתגובה גם טוב, לכן אפרסם אותו כאן (למרות הרשומה ואני אשאיר לכם לבחור מה יותר טוב surprise ):

למה סיפרתי לך את זה? מהסיבה שמשעות החיים היא דבר מאוד לא ברור. ממש כמו החיים עצמם.
כתבת: "אני מרגישה שאני שיש לי חיים ואני עוברת על ידם אני בכלל לא חיה אותם..."
מה זה בדיוק "החיים"?
אם את שואלת אותי - החיים זה מה שאת עושה מהם.
כמעט כל אחד יגיד לך שהוא פיספס את החיים או דבר דומה...
זה שענת אומרת שהיא פיספסה, לא אומר שזה אכן כך, זה אומר שזה מה שהיא הרגישה.
את לא רוצה להרגיש החיים עוברים על ידך? תחליטי שהם לא יעברו, תחליטי שאת תשני את החיים שלך (בהמשך ההודעה אני אפרט על זה יותר) וככה ההרגשה שאת מפספסת את החיים לא תהיה וזה מה שחשוב!

בשביל להרגיש את זה, אני מאמין שאם תעשי איזה שינוי משמעותי בחיים שלך - אז תרגישי שלא פיספסת אותם (אגב, כשאני מתכוון לחיים, אני מתכוון גם לגיל שלך, לשנים הללו של 16-18). כי שינוי אמיתי באמת יגרום לך להרגיש טוב ויגרום להבין שבאמת ניצלת את מה שיש לך.
כתבת שהמשפחה גורמת לך להיות יותר "רעה" ויותר "שונאת", אם הבנתי נכון.
יש לי הצעה בשבילך - אולי תלכי להתנדב באיזה מקום? נראה לי שהתנדבות תראה לך את הצד הטוב שבך ותגרום לך יותר לאהוב. זה מאוד לגיטמי מה שאת מרגישה, את חיה במציאות שאולי לא נותנת לטוב שבך להתבטא ולצאת החוצה. מה שאת צריכה בעיני, זה את המקום הזה שייתן לטוב שלך לצאת החוצה וידע ולהעריך אותו.
את מבינה, המון פעמים אנחנו אנשים אוהבים (החלפתי את הטוב באהבה), אבל הסביבה לא יודעת להעריך את האהבה שלנו ואז נראה לנו שאנחנו "שונאים".
בהחלט ישנן תקופות שבהן המשפחה לא יודעת לקבל בנו דבר כזה או אחר.
מה שאת צריכה זה למצוא מקום שידע להעריך ולקבל את האהבה שלך ואז תראי שאת בהחלט מסוגלת לאהוב surprise

בהצלחה!

broken heart

אומנם זה לא ממש קשור לנושא הרשומה, אבל יש עוד משהו שכתבתי לה לגבי זה שהיא מרגישה שהיא לא מי שהיא רצתה להיות:

"...אני לפעמים מסתכלת על עצמי ולא מאמינה שכזאת אני,אני כאילו `תכננתי`להיות אחרת..אבל כל פעם זה חוזר להיות אותו הדבר-אותם הורים,משפחה,..שאני פשוט לא מצליחה להיות טובה איתם יש לי כ`כ הרבה שנאה בלב..אבל אני יודעת שהבית שלי זה תרוץ..פשוט ניהיה לי קשה לאהב...".

 

מה שעניתי לה לגבי זה:

כתבת שהשמפחה גורמת לך להיות יותר "רעה" ויותר "שונאת", אם הבנתי נכון.
יש לי הצעה בשבילך - אולי תלכי להתנדב באיזה מקום? נראה לי שהתנדבות תראה לך את הצד הטוב שבך ותגרום לך יותר לאהוב. זה מאוד לגיטמי מה שאת מרגישה, את חיה במציאות שאולי לא נותנת לטוב שבך להתבטא ולצאת החוצה. מה שאת צריכה בעיני, זה את המקום הזה שייתן לטוב שלך לצאת החוצה וידע ולהעריך אותו.
את מבינה, המון פעמים אנחנו אנשים אוהבים (החלפתי את הטוב באהבה), אבל הסביבה לא יודעת להעריך את האהבה שלנו ואז נראה לנו שאנחנו "שונאים".
בהחלט ישנן תקופות שבהן המשפחה לא יודעת לקבל בנו דבר כזה או אחר.
מה שאת צריכה זה למצוא מקום שידע להעריך ולקבל את האהבה שלך ואז תראי שאת בהחלט מסוגלת לאהוב surprise


אפילו שהרשומה הזאת נהיית כבר די ארוכה, החלטתי בכל אופן להתייחס לזה כאן ולא לרשום את זה ברשומה נוספת, היות וזה גם קצת קשור וכל הרשומה הזאת היא סביב אותה הודעה ש- nav27 כתבה...
אני מאמין שלכל בנאדם יש צדדים רעים וצדדים טובים, כמו-כן כל אחד צריך לדעת, מצד אחד, כיצד לראות את הצדדים הטובים שבו, ומצד שני - לדעת מהם הצדיים הרעים ולדעת שהם שם אבל בהחלט לא לחשוב שזה הוא!
השאלה, וזה מה שרציתי לומר ל-nav27, היא איך אנחנו יכולים לגלות את הצדדים הטובים שבנו?
יש כמובן אינספור דרכים שונות ומגוונות, אבל אני החלטתי לתת לה דרך אחת שבעיני מאוד עוזרת לנו לגלות את הצדדים הטובים שבנו והיא  - להתנדב. להתנדב במקום כלשהו, אפילו מספר שעות. ההתנדבות, בנוסף לתרומה האדירה שלה, גורמת לנו להכיר בנו צדדים שלא הכרנו - וברוב המקרים אלו צדדים טובים, ולכן אנחנו מכירים יותר טוב את הצד הטוב שבנו. אולי גם באיזשהו אופן אנחנו לומדים להעריך את עצמנו יותר.

 

זהו, נראה לי שכתבתי מספיק,
שיהיה לכם יום טוב,
נתאי.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ny22 אלא אם צויין אחרת