55
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סימן קריאה!

פוליטיקה, מוזיקה, לשון עברית

על שלושה מאפיינים לשוניים ושני צירופים

הלשון – ובעיקר לשון ימינו – מאופיינת בין היתר בשלושה מאפיינים, תוצאת הזמן הֶחדש שאנו חיים בו, שלושת המאפיינים דומים במהותם והם תקינות פוליטית, לשון נקייה ולשון התרברבות, כפי שאני מכנה.

תקינות פוליטית:

הגישה החדשה הזאת של התקינות הפוליטית (פוליטיקלי־קורקט) אינה טובה, בלשון המעטה. זו גישה צדקנית, יהירה ומתנשאת, גזענית (אף כי לא נראית), לגלגנית ושגויה.

במה דברים אמורים?

התקינות הפוליטית היא סוג של לשון נקייה שהניקיון הכן והישר הוצא ממנה. כלומר, במקום לומר את הדברים כפשוטם, ללא כוונה לפגוע, מתפתלים מבחינה לשונית ומחפשים דרכים עוקפות שאומרות את אותו הדבר בדרך מתוחכמת, מתחכמת, צבועה וצדקנית.

אדם שחום עור הוא "שחור". איך שלא "תייפו" את כינויו, צבעו שחור - לטוב או לרע, אלא שהיום מעדיפים לכנותו "אפרו־אמריקני", למשל. מדוע? כי "שחור" נתפס כהעלבה בעיני הבריות, שלא לומר "כושי".

ואני אומר: בואו נשנה את קו המחשבה שלנו. לא המילים ישנו את המציאות (אפרו־אמריקני במקום שחור, למשל) אלא הגישה לחיים תשנה מציאות. אם נלמד שאדם שחום עור שווה ערך לאדם לבן, ננטרל את הפן הפוגע באמירת הכינוי "שחור", כי "שחור" יאפיין אך את צבע עורו ויהיה מנוטרל מהסטיגמות שליוו אותו שנים רבות.

כך גם הומוסקסואלים. לא משנה איזה כינוי "יפה" או "מתייפה" נמצא ("מתרומם", "אגזוזן" ועוד שלל כינויים לא יפים), הם עדיין יישארו הומוסקסואלים.

ועוד: שמנה תישאר שמנה גם אם נכנה אותה "מאותגרת תזונתית" או משהו דומה, וטיפש יישאר טיפש גם אם נכנה אותו "מאותגר שכלית". לא המילה תשנה את המציאות אלא הגישה. אם נבין שאדם הוא אדם באשר הוא אדם ללא הבדל דת, גזע ומין וללא הבדל במראהו החיצוני (שמן או רזה) ונשכיל לכבד כל אדם - ננטרל את ההשפלה והעליבות שבאמירת האמת על האדם - שמן, שחור, הומוסקסואל, נכה וכיו"ב.

התקינות הפוליטית היא למעשה שפה עדינה ויפה למה שעובר בראשם של האנשים, ולכן אין בה ממש והיא פסולה, שהרי מי שמכנה אדם שחור "אפרו־אמריקני", לדוגמה, אולי עידן את הכינוי אך בלבו ברוב המקרים השנאה נשארת והגזענות עומדת בעינה. העובדה שקרא לאיש "אפרו־אמריקני" במקום "שחור" לא הפכה אותו לצדיק ולאוהב שחומי עור, מפני שזו רק מילה. לכן השינוי צריך לבוא מבפנים ולא ממילים שונות ויפות, אלא משינוי בתפיסה המחשבתית שתלמד אותנו לשפוט בני אדם על־פי אופיים ואישיותם ולא על־פי המראה החיצוני שלהם.

דבר נוסף - מילה תקינה־פוליטית חדלה להיות כזו עם השנים, מפני שמתרגלים אליה עד שהיא נתפסת אף היא בטעות כמעליבה, ואז מתבקש למצוא מילה תקינה־פוליטית אחרת וחוזר חלילה, אין לזה סוף.

נשנה את התפיסה ואת הגישה, וננטרל את הצורך בצביעות התקינות הפוליטית. 

לשון נקייה:

לשון נקייה גרידא גם היא דבר שמשתנה עם השנים, מפני שעם ההרגל הלשון כבר לא נתפסת נקייה כל־כך ונוצר הצורך במילה נקייה אחרת.

קחו למשל את השם לבית השימוש: בעבר נקרא בית כיסא, אחר־כך: בית שימוש, בהמשך - שירותים, והיום - נוחיות ועוד היד נטויה (אגב, אני מכיר אישית אנשים שעדיין אומרים "בית שימוש"). אני, אגב, אומר "שירותים" בלי בושה.

דוגמה נוספת: זונה הפכה לפרוצה, וזו הפכה ליצאנית (נפקנית בארמית), וזו השתנתה לנערת ליווי.

בניגוד לתקינות הפוליטית, בלשון הנקייה גרידא יש צורך והיא חיונית ומועילה.

לשון התרברבות:

הסוג הזה של הלשון מביע את אותו הדבר במילים גבוהות, "מפוצצות" וערטילאיות. למשל: בעבר היה ספָּר, היום יש מעצב שער ואפילו hair designer - להאדיר את מקצועו אף כי הוא עושה את אותה הפעולה - מספר שער.

כך גם: שר המשטרה הפך לשר ביטחון הפנים, שר לאיכות הסביבה הפך לשר להגנת הסביבה, מורה הפך ל"עובד הוראה" (ועם שינוי זה התרחבה המשמעות - עובד הוראה יכול להיות גם מנהל בית ספר), שרת בית ספר הפך ל"אב בית" (ו"שרת" הפכה למילה מתחום המחשבים - שרת מרשתת) ועוד.

טועים לחשוב שהשם עושה את ההבדל, לא מבינים שהמהות היא בתוכן ולא בשם. האם הסביבה מוגנת יותר משינוי השם ל"שר להגנת הסביבה"? ודאי שלא, האם המשטרה יעילה יותר משינוי השם ל"שר ביטחון הפנים"? ודאי שלא.

לסיום אזכיר שני צירופים לשוניים שנולדו בעברית החדשה בהשפעה לועזית, דומני ובהשפעת הזמן הֶחדש: "זמן איכות" ו"אב/אם חד־הורי/ת".

זמן איכות:

השימוש במונח "זמן איכות" שנוא עליי. הוא נראה לי מאולץ, מתיפייף ומלאכותי. אתה מבלה עם הילדים, אתה מבלה עם אשתך, את מבלה עם ילדייך... בלי "זמן איכות".

לעניין החד־הוריות - נוצר כאן צירוף מעניין מבחינה לשונית: משפחה חד־הורית היא משפחה בעלת הורה אחד (אב או אֵם), זה ברור, אבל "אֵם חד־הורית"? המשמעות ברורה, אך מבחינה לשונית יש חוסר היגיון דקדוקי־פנימי: איך אם יכולה להיות "חד־הורית" (שוב, מבחינה לשונית ולא מכל בחינה אחרת). הרי מעצם הגדרתה כאֵם היא הורה (אחד), לכן המינוח המדויק לתיאור זה ראוי להיות "אֵם יחידה", אם כי גם בו לא חסרות בעיות.

כלומר, הצירוף "אב/אם חד־הורי/ת" הוא בעייתי מבחינה לשונית אך מקובל, מובן ואפשרי בהיעדר דרך אחרת לתיאור אותו האב או אותה האֵם.

עדכון: האקדמיה ללשון העברית קבעה כי הביטוי המדויק הוא אֵם יחידנית, אב יחידני, והמשפחה - חד־הורית. 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

27 תגובות

הכי מעודכן
המאמרים הנצפים
המאמרים המוגבים
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל לשונאי10 אלא אם צויין אחרת