00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סריגה עם שוקו

מורה חולה או נחת רוח?


את הפוסט בחרתי לעטר בעבודת רקמה של רותם. זו כבר השנה השלישית שרותם לומדת רקמה בבית הספר במסגרת טיפולי אומנות. התוצאות ניכרות לעין ואני מאוד מאוד נהנית ממה שהיא מביאה הביתה.

אמש זכיתי לשמוע 2 שיחות סדנת חינוך בביתי אותן עשתה רותם לדפנה.
אומר ואספר בהתחלה שאין גאה ממני במה ששמעו אוזני.
לא נכחתי באף שיחה ולא תרמתי ולו גם צליל אחד במהלכן.

וכך זה היה.

שיחה ראשונה מתבצעת אחרי שדפנה קבלה את השעון של  רותם לרדת איתו לגינה ולחזור בשעה 17 ולא עשתה את זה:

רותם: דפנה, את יודעת מה השעה עכשיו?
דפנה: 17.
רותם: לא נכון, השעה עכשיו 18:30 ואת היית צריכה לחזור עם השעון שלי לפני שעה וחצי. למה את לא עושה מה שאומרים לך.
דפנה: סליחה, זה לא יקרה שוב.


שיחה שניה התבצעת כשעה לאחר מכן, שתיהן משחקות במחשב, מדברות על בית הספר של רותם וגם של דפנה. רותם שואלת אם דפנה לומדת עברית ודפנה אומרת שבימים האחרונים לא כל כך כי המורה שלה חולה.

והשיחה:

רותם: דפנה , את לא חושבת שמן הצדק, הראוי ומן הנימוס שתתקשרי למורה שלך לשאול לשלומה?
דפנה: ??????
רותם:? נו?
דפנה: אבל אין לי את הטלפון שלה?
רותם: אבל היא חולה, זה בטח יהיה לה מאוד נעים לשמוע שאת דואגת לה.


בכלל רותם מקסימה. ואני כל כך נהנית משתיהן מההתנהלות והקשר ביניהן. חבל רק שלפעמים כמו ילדים נ"ט יש את המרימות שחייבים לכבות שריפות. היה כל כך נעים אם לא הייתי צריכה להיות השוטר פה ושם כשההצקות הדדיות מתחילות.


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של דפנה אלא אם צויין אחרת