00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

המסע להודו - חלק י"ט/ מאנדי-ואראנאסי של העמק

 

 כולם עוברים דרך מאנדי. היא משמשת כעין שער לעמק קולו ודרכה עוברים גם לשימלה וקאנגארה. אבל אף אחד לא עוצר לטייל במאנדי

וחבל.
 
 
 
 
מאנדי בנויה על גדת נהר הביאס ובעבר שימשה כמרכז מסחרי חשוב במסחר עם טיבט. למרות שהעיר צמחה במהירות וכיום היא כרך מסחרי ענק,  יש בה עדיין אתרים עתיקים ומעניינים והקסם שבה הוא מיוחד.
 






העיר העתיקה נבנתה מסביב למקדש טרילוקנאט שנבנה בסביבות 1520, והיא קיבלה את שמה כנראה מהשם 
 "מאנדויקה" שמשמעותו בסנסקריט האולם הפתוח.  
על פי פרסומים רשמיים יש בה 81 מקדשי אבן והיא נקראת גם " ואראנאסי של העמק". יש בה אוכלוסיה סיקית גדולה וכמובן מקדש סיקי יפה.
 
 
האגדה מספרת שהגורו העשירי של הסיקים ביקר בעיר עם פמלייה גדולה מלך של מאנדי הציע לו להתארח בארמון. הגורו הסכים לשהות במאנדי אבל לא בארמון והוא חנה במקום מבודד מחוץ לעיר במקום שהיה בעבר מנזר של קדוש הינדי. הוא העריך מאוד את קבלת האורחים של המלך ובירך את העיר שלעולם תהיה בטוחה ומי שינסה  לפגוע בה יפגע ע"י ברקים שיכו בו מהשמיים.
 
 
במרכז מאנדי הוקם מרכז אינדירה, מונומנט אדיר של מאות אם לא אלפי חנויות קטנות בתוך מבנה ענק בן שלוש קומות מסביב לגן מעוצב . מסביב לכיכר עוד אלפי דוכנים שמוכרים כל סחורה שיכולה להעלות על הדעת. גם רחובות העיר מלאים – כן, חנויות. כאילו כל העיר רק קונה ומוכרת.
 


מעבר להיותה כרך גדול ומסחרי אפשר למצוא בה פינות חמד וסמטאות ציורייות.  
 
 




מאנדי כעיר לא תיירותית במיוחד, אינה משופעת במלונות וגם מה שמצאנו היה מאוד מוזנח. לאחר חיפוש אינטנסיבי מצאנו מלון מאוד סביר ממש במרכז מלון" 4 העונות" מחיר סביר – 400 רופי ללילה, מים חמים ושירותים מערביים.

אין להסתמך על המלונות בלונלי פלאנט – אין כמעט התאמה בין הרשום למציאות.

אכלנו ארוחת ערב במסעדה במרכז אינדירה שאינה ראויה לציון מיוחד. היינו רעבים היינו עייפים אז לא טיילנו בערב בעיר.

בהודו מתעוררים מאוחר. בשמונה בבוקר, בקושי מצאנו מקום לארוחת בוקר.

החלטנו לנסות ולראות כמה שיותר מקדשים בעיר. לחלק הגענו ברכב ולחלק הגענו ע"י טיול רגלי לאורך אחת הגדות של הנהר.
 
 
 
באחד מקומות נתקלנו בבית לוויות על גדות הנהר. למרות שנאמר שאסור לשרוף גופות מחוץ לואראנאסי ולגאנגס, ראינו שם מתקן לשריפת גופות. ואם לא – אז אני לא יודעת למה משמש מתקן הזה הצמוד לבית לויות.
 
 
מקדשים מרהיבים ביופיים – כל אחד שונה לחלוטין מהשני במבנה, בגודל בשילוב הצבעים. לא התעמקתי בהיבט הדתי והמסורתי של המקדשים ונהניתי מהצבעוניים המשגעת שהיא מאפיין מאוד מיוחד להודו.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 נהנינו לפגוש עיר הודית - עמוסה, צבעונית, דתית אבל - לא תיירותית. עיר אוטנטית.
שמחים שמנו פנינו לכיוון אגם ריוואלסאר.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת