00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג שלי

על החירות

החופש שלי הוא בלתי מוגבל. עד המקום שבו הוא מתחיל לפגוע בחופש של מישהו אחר. או במלים של אחד החכמים: יש לי זכות לנפנף בידיים שלי כמה שאני רוצה, עד שהן מגיעות לקצה האף של מישהו אחר.
 
זאת מהות החופש הדמוקרטי, בקליפת אגוז. כל אזרח יכול לעשות במדינה שלו כל מה שהוא רוצה, כפוף למגבלות מינימליות ככל הניתן, שהמטרה שלהן היא רק למנוע פגיעה בחופש של אחרים לנהוג באותה צורה, או בזכויות בסיסיות שלהם.
 
כך, אני יכול לעשות כל פעולה שעולה על דעתי, כל עוד היא לא פוגעת באופן ברור ומוגדר במישהו אחר. לכן אני יכול ללבוש מה שאני רוצה, לקרוא מה שאני רוצה, לאכול מה שאני רוצה, לבלות עם מי שאני רוצה, להגיד מה שאני רוצה, והכל עד הגבול של הפגיעה בחופש של הזולת לפעול באותה דרך, או בזכות בסיסית שלו.
 
מן האמור עולה, שלכל הגבלה על החופש של אדם כלשהו, חייבת להיות הצדקה ברורה במונחים של הגנה על החופש או על זכויות בסיסיות של מישהו אחר, או על טובת הכלל. כל הגבלה אחרת היא שרירותית ולא מוצדקת, כמעט על פי הגדרה.
 
לעניין זה, הדת היא בעייתית משני כיוונים. האחד, לאור העובדה שהיא כופה על המאמינים שלה מליוני הגבלות שאין להן שום הצדקה במונחים של זכויות הפרט, אלא הן נובעות אך ורק מהפילוסופיה הדתית, שהיא עצמה שרירותית וחסרת הגיון.
 
השני, היות שהדת היא מטבעה מסיונרית, טוטאליטרית, דוגלת באמת אבסולוטית אחת, ומעוניינת להפיץ את עצמה כמה שיותר, ובכך שואפת למעשה להגביל גם אנשים אחרים במגבלות השרירותיות והסתמיות הנובעות מהפילוסופיה הדתית.
 
במלים אחרות, הדת היא כמעט על פי הגדרה אנטי-תזה לחופש. לפיכך, קיומה של הדת, או גרוע מזה, התחזקותה של הדת, צריך להדאיג כל מי שהחופש יקר לו, בין החופש האישי שלו, ובין החופש ככלל, כאידאולוגיה שהיינו רוצים לחיות לאורה.
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יצחק כהן1 אלא אם צויין אחרת