00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשלל צבעים

"עמק-בדרך לכפר יהושע" - תערוכה שהיא תבנית ארץ מולדת של הצייר אלי שמיר

                                      דיוקן עצמי
 
התערוכה "עמק - בדרך לכפר יהושע" שבה מוצגים ציוריו של הצייר , יליד כפר יהושע, אלי שמיר, היא תערוכה מומלצת מאוד. היא אמורה להיות מוצגת עד לתאריך ה-14 לנובמבר ומי שלא ביקר לה , כדאי לו להזדרז ולהכנס בשערי מוזיאון תל-אביב. 
 
 לתערוכה מגיעים רבים מאנשי ההתיישבות העובדת. בני הכפר הגאים באים וחוזרים ומבקרים. רבים מגיעים כדי לראות את עצמם ואת הנופים המוכרים להם ומביעים את התפעלותם והזדהותם עם הדמויות והנושאים הניבטים אליהם מן התמונות.
ביקרתי בה שלוש פעמים . פעם אחת בפתיחה ושמעתי דברי הצייר , פעם שניה -בשיח גלריה עם הצייר ופעם שלישית שבה התרכזתי בציורים, בצבעים , בדמויות ובסיפורים שמאחורי התמונות. מודה ומתוודה  כי אני עירונית מושלמת ומעולם לא חלבתי פרה  ו"ריח הזבל וניחוח חציר" אינם ריח בושם באפי. אבל יש בי חיבה עמוקה ואהדה גדולה לעמק ולאנשיו ובמיוחד לאנשי כפר יהושע.  סיפורו של הכפר, מאבקם ועבודתם הקשה של אנשיו ואיכותם המיוחדת  אז והיום עולה מן הציורים שבתערוכה. החומרים שמהם שואב  אלי שמיר את הציורים נמצאים במקום הזה.
הוא כתב גם מאמר שבעקבותיו הוכרז בית העם שבמקום כאתר לשימור והוא שיזם במקום את הפסיפס עם הדיוקן של ריכרד קאופמן שהיה אדריכל הכפר.
 
אלי שמיר הוא צייר ריאליסטי וציוריו פיגורטיביים. פה ושם ניכרת השפעתם של ציירים קלאסיים ידועי שם על יצירתו.  לסגנון הציור הזה יש היום עדנה.
 
יחסו אל שמיר אל רגבי אדמת הכפר הוא יחס של מי שקשור לאדמה הזו בנימי נשמתו. הוא חזר אל הכפר לאחר שנים בהן שהה בירושלים ובבוסטון וקבע את הסטודיו שלו בחצר אביו, הלל שמיר, שהוא אחד מן החלוצים האמיתיים, בן לחלוצים מדור המייסדים. אלי מודה כי העמק רדף אחריו לכל מקום והוא צייר אותו גם בבוסטון וגם בירושלים.  כשביקש לצייר  בירושלים ציורים שנושאם אדמה, הביא עמו מן הכפר שקים של יוטה ובהם רגבים מאדמתו ופיזר אותם בסטודיו.  
הוריו של הצייר
 
 אלא שבצד הדיוקנאות של חברים, בני משפחה וידידים והנופים המוכרים מן הכפר וסביבתו, עולה גם השאלה וההכרה בשינוי הגדול שחל בחיי ההתיישבות העובדת בכלל ובכפר בפרט. העבודה העברית הפכה לעבודה זרה של "אוכלי האורז". אליהו עמיצור, עובד האדמה, הנפיל האחרון לדור שנעלם ואיננו, יושב בודד בחדרו והשור- סמל האון והפריון, מוטל מת לפנינו. בראיון לדורון לוריא, מודה הצייר כי הציור שלו "עוסק בחרדות. חרדות אישיות שמתייחסות גם לחרדות קיומיות פוליטיות על עתידנו במזרח התיכון".
רבים מציוריו של אלי שמיר נוגעים גם במיתולוגיה ובמיתוסים מקראיים ונוצריים. לדבריו יש בהם גם אקטואליה וגם פן אישי.
ויש המבקרים וטוענים כי אין שמחת חיים בדמויותיו המצויירות, .
הדמויות אינן מחייכות.  לטעמי יש בהן עצמת חיים חזקה כל כך
שמכילה את כל ההתרגשויות והתחושות של מי שאכפת לו  והאדמה הזו היא עצם מבשרו. 
 
כאמור, ממליצה מאוד לבקר בתערוכה. חגיגה לעינים ולנפש . אשר לאופטימיות ולעתידנו החקלאי והפוליטי - קטונתי מלהתנבא.
         
                                              אליהו עמיצור
 
 
****הציורים נלקחו מתוך הגוגל על פי לינק לכתובת האתר בו נמצאים.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

39 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אנימו אלא אם צויין אחרת