00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

המסע להודו- חלק י"ח/ אגם פראשאר - לגעת בשמים

 
בדרך מטוש למטה נתקלנו בשיירה רעשנית וצבעונית.




לכל אזור יש קדוש משלו ותושבי האזור נוהגים לקיים תהלוכה לכבודו של הקדוש. בראש הולכים המנגנים ואחריהם המוני אנשים.

 
 
 

 

על אגם פראשאר שמענו מאחד הטיילים שפגשנו. אני אוהבת אגמים. בכל טיול אני מחפשת אגם או שניים לשלב במסלול וגם הפעם שמחתי לשלב. אגם פראשאר נשמע לי מעניין בייחוד הגובה שלו והעובדה שהוא לא רחוק, כ- 25 ק"מ מהנקודה שבה היינו.
 

 פה קיבלתי עוד הדגמה ל"זמן הודו".

כמה זמן לוקח לנסוע 25 ק"מ ? גם אם לוקחים בחשבון דרך מתפתלת, משובשת, וגשם זלעפות?
 
 


הדרך פשוט לא נגמרה. צחקנו, אכלנו, שתינו, פטפטנו,נמנמנו והרכב עדיין נוסע. ואני רק רציתי להגיע לאגם. מרוב ייאוש התחלתי לצחוק ופשוט לא הצלחתי להפסיק. כל סיבוב דמיינתי שהינה הגענו וכשלא – זה גרם לפרצי צחוק היסטריים .



אז הדרך נמשכה – שלוש שעות !!! 25 ק"מ!!!
 
 

כשהגענו לפסגה, פסק הגשם, העננים לאט לאט התפזרו ולעינינו נגלתה פיסת ארץ מדהימה ביופייה. כרי דשא ירוקים ורחבים הרים גבוהים מסביב כשהפסגות מכוסות שלג, נוף מרהיב אל העמק מתחתינו. להושיט את היד ולגעת בשמים. עוצר נשימה.
 
 
 


 
אגם פראשאר נמצא בגובה 2730 מ` . במרחק של כ- 40 ק"מ צפונית ממאנדי.  הוא נקרא כך על שם הקדוש החכם  פראשאר (הם מכונים  (Rishi שעל פי האמונה הגיע למקום כדי לעשות מדיטאציה על גדת האגם,  ושהה בו תקופה ארוכה .

מעטים מאוד מגיעים למקום שלא בזמן החגיגות בשל הגישה הלא נוחה. הג`יפ אמור היה להביא אותנו עד לכניסה למקדש, אבל הגשם שירד הפך את הדרך לעיסת בוץ והג`יפ החליק. ויתרנו והחלטנו ללכת ברגל.

כמעט בלתי אפשרי היה ללכת.  עם כל צעד החלקנו מחליקים ולפעמים גם פשוט שקענו לתוך הבוץ. בשלב כלשהו החלטתי שאני לא ממשיכה, בקשתי מנוח ואור להתקדם ואני אחכה להם.  
 
 

הם המשיכו ואני התחלתי לחזור חזרה. כפי שהיה קשה קדימה, היה קשה לחזור. עם כל צעד החלקתי. לפתע החלטתי, הגעתי עד לכאן לא יקום ולא יהיה אני ממשיכה. ניסיתי לחצות את השביל ולטפס לרמפה העליונה שאינה בוצית זה נראה מאוד קרוב. שני צעדים גדולים ואני בצד השני

אז זהו – שלא

בצעד הראשון שקעתי עד קרסולי, בניסיון לחלץ רגל אחת הרגל נשלפה מתוך נעל שנשארה תקועה בתוך הבוץ ואני עומדת על רגל אחת כמו רקדנית באגם הברבורים... כיום אני מחייכת אבל באותו רגע התמלאתי אימה. אני לבד בשטח הררי נטוש, תקועה על רגל אחת וכל ניסיון לזוז גורם לי לשקוע יותר.

למזלי, רועה זקן עקב מרחוק אחר ניסיונות ההיחלצות שלי והגיע בריצה לעזור לי. הוא דילג /ריחף על הבוץ, מבלי להחליק או להתלכלך,  ועזר לי לחצות את הקטע הקטן עד לגדה ולטפס לרמפה העליונה. כמובן שמנסיונות החילוץ יצאנו מכוסה בבוץ מהישבן ומטה....בחביבותו הוא עזר לי ללכת לאורך השביל עד לפתח הכניסה למתחם. הוא לא ביקש דבר, אבל הוצאתי את כל הכסף שהיה לי בכיס ונתתי לו, הוא היה מאושר והלך לדרכו מחייך.

אני , מרוחה בבוץ , נכנסת בשער הכניסה ויורדת אט אט לכיוון האגם. בתי ובעלי מסתכלים עלי בתדהמה, מדדה לקראתם מכוסה כולי בבוץ. פרצנו בצחוק והם מחאו לי כפיים. המבקרים המועטים לא הבינו מה קורה אבל חייכו אלינו.
 
 

אגם מאוד קטן , וקטן זו לא מילה, מין אגמונצ`יק. ובמרכזו אי קטנטן הנע מצד אל צד עם הרוח. הוא קדוש ואי אפשר לטבול בו.
 
 
 

לצד האגם ניצב מקדש פראשאר (Prashar) שנבנה במאה ה- 13 ע"י באנסאן מלך מאנדי לכבודו של הקדוש.  

האגדה מספרת שאת המקדש בנה ילד קטן במשך 18 שנה. והמקדש ניבנה כולו מיחידה אחת של עץ בשם Deodar ( לא הצלחתי לזהות את העץ בעברית ) – זה צריך היה להיות עץ ממש עצום....
 
 



האגם ממוקדם בתוך עמק קטן בצורת גביע, מוקף הרים, וברקע אפשר לראות חלק משיאי ההימלאיה מכוסים בשלג.
 
האגם עצמו לא מרשים, אבל הנוף מרהיב המים צלולים, ההרים המושלגים במרחק, המדרונות הירוקים כברקת, השמיים הכחולים, עננים על הפסגות מוסיפים ומדגישים את יופיים של השמיים , אויר צח וקריר. שלווה. חוויה כמעט לא טבעית.
 
 













המקדש קטן וצנוע. הוא בנוי בצורת פגודה עם שלושה גגות. כבר נתקלנו בעבר במקדשים דמויי פגודה כשהגגות מכוסים באריחי צפחה והגג העליון חרוט המצופה פח. הפגודה המחודדת נראית כאילו היא נוגעת בשמים.







מאפיין נוסף ויפה הוא תחריטי העץ המצפים את המבנה. תחריטים של אלים ואלות, עיטורי פרחים, חיות שואגות ונחשים מפותלים.
בתוך המקדש פסל ענק של הקדוש  פראשאר. 




ב
מקום ישנה אכסניה של בממשלה. המבנה נראה חדש אבל לא ניכנסנו פנימה.
 
 
 
 
 

בכל חודש יוני מתקבצים מכל הכפרים באזור למקום לכבד את הקדוש.  
 
 
 
 

עוד חוויה מיוחדת ומהנה מצטרפת לשינוי המיוחל שהחל לאחר תקופה לא נעימה בטיול. יתכן שאכן המקומות מיוחדים, אבל יתכן גם שאנחנו מסתגלים ויותר מקבלים ופחות ביקורתיים. כך או כך זה היה יום מהנה. חזרנו וירדנו בדרך המפחידה והמתפתלת, הכבישים המכוסים במים ובוץ והנהיגה המיוחדת להודים... ונסענו לעיר הקרובה- מאנדי.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת