00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אור גור אש

יורה של סתיו

 
 
יוֹרֶה של סתיו, יוֹרָה רותחת 
 
והגעגוע ממשיך לפרכס בתוכי
למשהו בלתי נראה, ערטילאי ובלתי אפשרי
משתוקקת לתפוס לחוש לגעת, לטעום
או אולי לפחות לראות
ילד טבע שלי,
כספר פתוח אני לפניך, אתה מדפדף בין דפיי
ומסיר אט אט את כסות מילותיי
אחדים מהם מעלים חיוך ואחדים מעוררים ריגוש ותשוקה
שלא באה על סיפוקה.
לא רואים את קצה הדרך, של
הדיאלוג התחושתי המתמשך בינינו, הבלתי נלאה
ואז, אתה משיב לי ועוטף אותי במילותיך.
קלועה אני ביניהן, כלואה אני.
כמה יפה ומפעים כמה עצוב
ה"אין מוצא" הזה שלנו, הקטן חסר הישע
ורק הנשמות שלנו אוחזות יד ביד ויוצאות במחול
שיכורות ולא מיין וחסרות דאגה,
הן הרי באות על סיפוקן, הלא כן?
בקועה וסדוקה אני
בוא נא אלי גשם שלי
הרווה את צמאוני.
גשם שלך. כמה יפה ורך נוחתות עלי המילים האלה אלי
ילד טבע שכל חייו הוא חולם לחזור אל האדמה
שבה הוא עצמו הטביע את ילדותו ונעוריו היפים
ימי התום לפני שמעכו אותו, אבל לא תחתייך אהובתי, אלא
תחת הבזלת שהוטחה בראשי וגזלה ממני את האור של נעוריי.
חייב לפשק אותך ולו פעם אחת לפני שנאמר נואש
מן ה"אין מוצא" שלנו, הקטן, חסר הישע.
אור של נעוריי של זקנתי.
כמה יפה ועצוב את כותבת לי, כמה שאני מתגעגע לך
כמה הרבה אני חושב על מה יהיה כשאראה אותך,
אכן טבע, אכן ילד שלך, אכן חולם להיכנס אל בטנך.
איזה אושר לחזור אל השקיקה שלך
אל הצחיחות שאת מתארת ועם מה שהיית לי אז.
אשד של חום ואהבה ומיניות משתוללת
העור שלך סומר אלי, חם חושני נושם. עור-אור.
חוסר הסיפוק הזה, הזקפה הרטובה שאינה יודעת מנוח
אשר באה לעולם יחד עם ההתפרצות החדשה הזו.
איזו עוצמה, איזה סף-אשפוז, איזו אנדרלמוסיה,
גם כשאת נעלמת לשבוע, גם כשאני.
הן אינן באות על סיפוקן, הנשמות שלנו, הצחקת אותן,
מלופפות ולפותות בבשר ובידיים ובעור הבוער
הן בקעות וסדקים שמחפשים להתמלא מחוליותיהן.
יוֹרֶה של סתיו, יוֹרָה רותחת שלי.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

58 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המקום של אור אלא אם צויין אחרת