00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

מותו של באני מונרו - ניק קייב

מותו של באני מונרו - ניק קייב
מאנגלית - רוני בק
הוצאת מודן, 2009
288 עמודים




ניק קייב הוא לא רק זמר וכותב שירים נפלא, הוא גם סופר.
זהו ספרו השני המתורגם לעברית, לאחר "ותרא האתון את המלאך".
לא קראתי את ספרו הקודם אבל אני מכירה חלק משיריו, את הבלדות הנפלאות שלו שעומדות בפני עצמן גם ללא ליווי מוזיקה, כמו " Mercy Seat" או "Where the wild roses grow" והשיר האהוב עלי "Ship Song" .
אז כששמעתי שהספר החדש שלו מתורגם לעברית, שמתי פעמיי לחנות  הספרים הקרובה וקניתיו במבצע ביחד עם "קן הקוקייה" של קן קיזי, שילוב הולם לכל הדעות.

מן הכריכה:
"באני מונרו, איש מכירות רודף שמלות ואלכוהול, יוצא למסע האחרון בחייו. אשתו התאבדה זה עתה, הדירה הקטנה סוגרת עליו וכעת עליו גם לטפל בבנו בן התשע, באני ג`וניור. השניים יוצאים לתור את חופה הדרומי של אנגליה, שם מנסה באני למכור מוצרי טיפוח מדלת לדלת.
באני, שמכיר רק שלושה מצבי תודעה - שכרות, חרמנות או שתיהן - מאמין שהוא מתנת האל למין הנשי. כשהוא לא מפנטז על קיילי מינוג ואבריל לאבין, הוא מנסה בדרכו ההזוייה, הכמעט סלפסטיקית, למצוא את הדרך הקצרה למיטה הקרובה ביותר. בדרך מתחוור לו שלא כל הנשים מחכות לו בזרועות פתוחות, ואילו הגברים שלצידן לא מהססים להראות לו את נחת זרועם.
בינתיים, במכונית, מחכה לו באני ג`וניור, ילד חכם ורגיש, שכדי להמלט מעולם המבוגרים הכאוטי שמסביבו משנן את כל הידע האצור באנציקלופדיה הקטנה שלו. הוא מעריץ את אבא שלו ומתגעגע מאד לאמא שלו, שלא אחת נדמה לו שהיא עוקבת אחריו בכתונת הלילה הכתומה שלה"


באני מונרו הוא טיפוס מגעיל ודוחה, מהדמויות הספרותיות שמשאירות אותך אמביוולנטי, כי למרות שאישיותו מעוררת חלחלה, למרות מעשיו הבלתי נסלחים, הוא אנושי, אנושי מדי. אפשר לתעב את התנהגותו אבל קשה לשנוא אותו.
בעיקר אחרי שבהמשך הספר הקורא מתוודע לאביו (הגוסס) של באני ואנחנו מגלים בפליאה שהאיש הוא מהדורה צעירה יותר של אביו.
זהו ספר עם סוף ידוע מראש, כבר שם הספר מרמז על העתיד לבוא, וזה רק עניין של זמן, השאלה מה באני יעשה בזמן הזה והאם יגיע לאיזושהי תובנה, או גאולה. במהרה נגלה שמסע  הפתטי שאליו באני גורר את בנו, הוא לא מסע לשם הישרדות אלא סחף מתמיד לשום מקום בפונטו צהובה כמו ספינה תועה בלילה.
דמותו של באני ג`ויניור, הילד, היא טרגית ומכמירת לב. הילד בן התשע מוכה יגון על מותה של אמו. רואה את התפוררותו של אביו הנערץ ומנסה בכל כוחו לעצור את הקריסה.

הנואשות של המסע האחרון הזה מתובלת בהרבה הומור. אי אפשר שלא לצחוק כשקוראים את תובנות הואגינה של באני מונרו.
"
"באני לוקח עוד ביס מהביג-מק ויודע מה שכל מי שנמצא בעסק הזה יודע - שבגלל הלחמניה הרופסת, הבשר הספוגי, הגבינה, המלפפון החמוץ הקטן והחלקלק, וכמובן, הרוטב המיוחד והמלוח, נגיסה בביג-מק קרובה לאכילת כוס ממש כמו, טוב, אכילת כוס. באני הסביר את זה לפודל באחת מישיבות הצהריים שלהם ב`דה ויק`, ופודל, מומחה דגול לענייני מין בעיני עצמו ודג טורף בפני עצמו, התווכח איתו וטען שלאכול קרפצ`יו טונה זה יותר קרוב לאכול כוס מאשר ביג-מק, והוויכוח הזה נמשל לאורך כל אחר הצהריים, והפך עויין יותר ויותר כשהבירות המשיכו לזרום. לבסוף, ג`פרי בחוכמתו הכמעט אלוהית, החליט שלאכול ביג-מק זה כמו לאכול כוס של בחורה שמנה, ולאכול קרפצ`יו טונה זה כמו לאכול כוס של בחורה רזה, וככה זה נשאר. שיהיה"
(עמ` 156)

למרות חריקות קלות פה ושם, התרגום זורם וקריא מאד.

זה מה שכתב עליו fun maker.

* את העטיפה של הספר בעברית עדיין אין ברשת, שמתי כאן את העטיפה הזהה עם כיתוב באנגלית.
אני מעדיפה כמובן את העטיפה שבבלוג של פאני.

 

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

61 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת