00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אב במשרה מלאה

עברנו דירה

אולי תראי לי מה כואב לך?

הלילה כבר הצלחנו בערך לישון כמה שעות רצוף. שני הלילות הקודמים היו סיוט. דר התעוררה מדי שעה בצרחות אימים, כשהיא מסרבת להרגע, מסרבת לינוק, מסרבת לבקבוק, למים, בוכה על הידיים וצורחת. רק מנה של נורופן כל שמונה שעות הצליחה איכשהו להרגיע אותה ולהרדים אותה לכמה שעות. בלילה השני ממש התייאשתי, מרוב חוסר שינה אני נהיה עצבני ומיואש.
 
כרגיל חשבנו שמדובר בשיניים שצומחות. בגלל שהכאבים היו בפה ושהיא התחילה פתאום לרייר מחדש. תמיד אנחנו מוצאים את הדרך להאשים את השיניים בכל אי שקט של דר. "כנראה צומחות לה שיניים" זה ההסבר המקובל. היא סירבה לאכול, ובכתה רוב הזמן, בעיקר בלילה.
 
הענין הוא, שאתה מצפה מילדה בת שנה וחודשיים, שיודעת כבר להצביע על דברים ולדבר כמה מילים להגיד לך מה כואב לה ומה היא רוצה. כנראה שהכאבים בפה היו כל כך מייאשים, שהיא פשוט לא הצליחה להסביר מה כואב לה. היא פשוט צרחה ובכתה מרוב כאבים.
 
אתמול ראתה אותה הגננת ופסקה: "הפה והטלפיים". בהתחלה ששמעתי את זה חשבתי שהתבלבלה וחשבה שאנחנו מנהלים רפת. עוד מעט נחפור גומה בכניסה ונשים בה תמיסת חיטוי לרגליים ולגלגלי הרכב כמו שעושים בקיבוצים. אבל מסתבר שיש גם הפה והטלפיים לבני אדם, מדובר בוירוס שאין הרבה מה לעשות נגדו וצריך לתת לו שבוע לעבור. אפשר לתת משככי כאבים להקלה. זהו. אתמול בדקה אותה הרופאה ואישרה את האבחנה. לפחות הוקל לנו שלא מדובר במשהו גרוע יותר.
 
כאבא אני מנסה לא להיות היסטרי בענייני הבריאות של דר. לא על כל פצע, סימן או התעטשות אני חושב שצריך לרוץ לשניידר. כל פעם הייתי צוחק על איריס שתפסיק לחפש פגמים בילדה, כשהיא היתה פונה אלי ואומרת לי "מה זה הסימן הזה"? הייתי מראה לה שהעור של דר כל כך דר ושקוף, שאם לוחצים עם האצבע על נקודה מסוימת, זה משאיר סימן אדום לכמה דקות. כמה פעמים הלכנו לרופאה, כדי שתקשיב לריאות,  שתבדוק שאין חשש לדלקת ריאות, אבל זהו. אין לי בעיה לתת תרופות וחיסונים ודר קיבלה עד היום את מלוא החיסונים של טיפת חלב. אנחנו גם נותנים נורופן במקרה של חום או כאבי שיניים קשים, בדיוק כמו שאנחנו המבוגרים לוקחים אדוויל כשהראש מתפוצץ. אני לא מאמין בגישה של "לגדל את הילד בצורה טבעית". מעניין שאותם הורים, שלוקחים תרופות, שחוסנו בילדותם, וצורכים ג`אנק פוד מתחלחלים לשמע העובדה שהילד אמור לקבל חיסון או נורופן. "אנחנו לא רוצים לחשוף אותו לחומרים כימיים". למה, במוצץ שאתם נותנים לו אין חומרים כימיים? בבקבוק? בדיקט של המיטה? בבדים הצבועים של הבגדים. יש קצת צביעות באמירה הזו. בכל מקרה אני לא חושב שדר צריכה לסבול כאב כי אני החלטתי שהיא יכולה להתמודד עם הכאב ללא משכך כאבים. אם משכך כאבים מקל עליה והופך אותה לשמחה ועליזה כמו שהיא תמיד, מי אני שאגיד לזה לא.
 
בכל מקרה, הלילה היה רגוע יותר. אולי הידיעה ממה היא סובלת גרמה לנו לפחות לחץ ולהגברת הוודאות שיעברו כמה ימים קשים אבל זה יעבור. אנחנו נותנים לה לשתות חלב עיזים, שזו תרופת סבתא שמסתבר שעובדת בהקלה על הכאבים בפה ובינתיים היא לא רואה את בני הדודים שלה, מה שגורם לה לעמוד מול חלון היציאה לחצר האחורית, להצביע על הבית השכן ולצעוק "ארז, ארז".
 
רק בריאות.
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל דרור כהנוביץ אלא אם צויין אחרת