00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

המלצה על ספר- הרוקי מוראקאמי/ אחרי החשכה

 

 

 

הוצאת כתר, 2009

תרגום מיפנית - מיקי בול

191 עמ`.

 

 

אחרי החשכה-  הוא רומן הנקרא כמו חלום. בטוקיו הלילית פועלים חוקים אחרים. במסעדת דניס, סמוך לחלון, יושבת נערה בת תשע-עשרה וקוראת בבדידות. בעוד רגע היא עומדת להיקלע אל תוך עולם הלילה ולהיסחף למפגשים לא צפויים. בחלק האחר של העיר, אחותה הדוגמנית שרויה זה חודשים בשינה עמוקה. כמו היפהפייה הנרדמת גם היא אינה מתעוררת ורק מקלט טלוויזיה אורח לה לחברה. בין העולמות המקבילים של שתי האחיות הרוקי מורקמי יוצר סיפור רב קסם, המתרחש בין עירות לשינה ומתחקה אחר נפתולי נפש האדם.

 

בפרקי זמן קצרים ומופלאים מוליך  אותנו מורקמי ברחבי טוקיו, בין בנייני משרדים, מסעדות ומלונות אהבה. אנשי מאפייה ואיש עסקים, זונה, נגני ג´ז ועובדות במלון אהבה - כל אלה הם אזרחי העולם ששולט בין חצות הלילה לאור הבוקר. הרומן, אחד משיאי יצירתו של מורקמי, אפוף אווירה מהפנטת של יופי ותשוקה בצד ניכור ואלימות האורבת בצללים.

 

ללילה יש אוירה משלו. בדרך שיגרה הרחובות ריקים, אנשים ממהרים הביתה, ארוחת ערב. אבל המסתורין שבלילה מקבל את הייחוד שלו מהמיקום ומהעיר.

הפעם זו טוקיו בלילה. מוראקאמי לוקח אותנו לטוקיו הלילית. הספר כתוב כתסריט ואנחנו מצטרפים למצלמה המרחפת מעל, היא מתעכבת על אנשים:  מוזרים, עבריינים, תמימים, בודדים. היא משוטטת בסמטאות, רחובות, בארים ובתי מלון. לאט לאט המצלמה מתמקדת ומתעכבת על בית קפה, נערה צעירה, מרי,  יושבת ליד החלון, שקועה בקריאת ספר, שותה קפה ומעשנת. נראה שבשעה זו של הלילה היא אינה מחכה לאיש.

למסעדה ניכנס צעיר, טאקאהאשי, מזהה אותה, מזכיר לה היכן ניפגשו ומצטרף אליה - זה ציר אחד של הסיפור.

הציר השני הוא אחותה, ארי, השקועה במין תרדמת. אנחנו כמצלמה יכולים להיכנס לחדר, להתקרב אליה, להציץ . זה ציר שני של הספר.

קאורו מנהלת מלון אהבה. היא מוסיפה לסיפור עוד ציר, ציר של עבריינות ומתח.

למרבה ההפתעה זו לא טוקיו היפנית כפי שאפשר לחשוב. זוהי עיר שיכולה להיות בכל מקום, ויותר משהיא יפנית היא מערבית,  מאפיין זהה לרוב ספריו של מורקאמי, ביחד עם קטעי מוזיקה ושמות של יצירות, בעיקר ג`אז.

העלילה היא לא אלמנט מרכזי בספר. הדמויות, האנשים שחוצים את עין מצלמה, והכתיבה המיוחדת ככלל של מוראקאמי, ובפרט נקודת המבט המיוחדת של מצלמה המשוטטת בלילה על העיר, הם עושים את הספר.

אני אוהבת את מוראקאמי. ניכבשתי ע"י "קורות הציפור המיכנית" ואחריו כבר שום דבר לא היה אותו דבר. קראתי כל ספר שלו.

מוראקאמי תמיד כותב על הגבול – בין ערות לשינה, בין מציאות לדמיון, בין חיים ומוות, בין סוריאליסטי לריאליסטי.  לא תמיד הגבולות ברורים, ולפעמים העולמות גולשים אחד לתוך השני.

הכתיבה של מוראקאמי מהלכת עלי קסם. היא עוטפת את הקורא המתמסר במעין בד תחרה עדין, כמעט בלתי נראה, ונעים שם בתוך העטיפה.

אנחנו נשאבים לתוך העלילה, מרגישים את הטעמים, מריחים את הריחות ומרגישים את הרגשות. למרות שהכתיבה היא פשוטה, לא מתוחכמת וטבעית, יש בה ייחוד, הייחוד של מוראקאמי.

זה לא "קורות הציפור המיכנית" וגם לא "קאפקא על החוף" זה ספר קטן, כמו תרגיל כתיבה, טקסט עם מינימום הנחיות לבמאי. זה לא הספר להתחיל בו את מוראקאמי.

מי שלא אוהב בודאי שלא יאהב גם את הספר, מי שאוהב – לא זקוק להמלצה שלי.

מי שרוצה להתנסות בחווית קריאה אחרת – להתחיל לקרוא את מוראקאמי,

הרוקי מורקמי נולד בקיוטו ב-1949. הוא מחברם של רבי מכר רבים ובהם "יער נורבגי", "קפקא על החוף" ו"ערבה עיוורת, עלמה נמה". מורקמי הוא זוכה פרס פראנץ קפקא לשנת 2006 ובפרס ירושלים לשנת 2009, והוא אחד הסופרים הזרים האהובים ביותר על קוראים בישראל.

 

"יצירה מלוטשת...כישופו של מורקמי עז ביותר דווקא כשאינו מנופף במטה הקסמים שלו." (ניו יורק טיימס)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת