00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

witches and angels

תיקראו לי בשם שלי

"רק כאשר יכירו בצורות הרבות של האנושות צדק וזכויות האדם יהיו יוכלו להיתקיים".
                                       -מתוך "in my language"
 
קוראים לי נועה.
גדלתי בהרצליה, אצל הורים מקסימים שאני אוהבת.
מאז שהייתי ילדה אהבתי דברים " מוזרים". הזיכרון הראשון שלי הוא ממתי שהיסתכלתי עם ספר על תמונות של מכשפות. הייתי בערך בת 3. כשהייתי בת 5 ציירתי ספר מיפלצות, כשהייתי בת 4 כבר הבנתי שאני לא מיסתדרת עם רוב הילדים. כשהייתי בת 11 התחביב הגדול ביותר שלי היה ליקרוא סיפרי אימה ולצייר ערפדים, בגיל 10 החלטתי שהצבע היחיד שאני רוצה ללבוש הוא שחור (זה עבר עד גיל 12 דרך אגב.) בגיל 12 עברתי לבית  ספר חדש וביליתי את רוב הזמן שלי בלצייר, איך שהוא לא היסתדרתי עם הילדים המפונקים של כפר שמריהו. המורים אמרו שיש לי " הרבה פוטנציאל" אם אני רק אנסה . ההורים שלי אמרו לי שאני רק צריכה לנסות לחייך לפעמים. באמת שלא הייתי כל כך דיכאונית מהטבע שלי אבל פשוט קשה לחייך כשאת ילדה בלי חברים. בגיל 12 התחלתי ללמוד כישוף. בגיל 14 הילינג ובגיל 17 שמאניזם ותיקשור. עד אז כבר היו לי חברים. בגיל 17 וחצי עזבתי את הבית ספר, כשהורים שלי היתגרשו. מאז אני עושה עבודה על עצמי,סדנאות, מדיטציה, טיולים, ולשבת די הרבה בבית. איך שהוא קיבלתי את ההרגשה שאני חייבת לעשות משהו חשוב עם עצמי אחרת אני יהיה קצת.. לא בסדר. אמא בעלים של משרד מצליח, אבא של משתלה גדולה ומצליחה. שניהם עובדים קשה ותמיד עבדו קשה.. איך שהוא זה תמיד ניראה שעבודה היא סוג של ערך בסיסי.. כשאני רואה טלוויזיה בצהריים אמא שלי שואלת אם אני בסדר. בשנים האחרונות נאבקתי בצורך שלי לנוח וליקרוא ולצייר ולהתחיל לעשות דברים. סך הכל "תמיד הייתי שונה וכישלון, הגיע הזמן לשנות את זה לא?" אף אחד לא  רואה  את זה אחרת , סך הכל מי לא יגיד שבחורה צעירה צריכה ליבנות את עצמה?. האקס שלי תמיד אמר לי לנוח, לקח לי הרבה זמן להבין שהוא מנסה להגיד לי שלמדתי מאמא שלי לעבוד במקום להקשיב לקצב הפנימי שלי. בכל החיים שלי.. למדתי הכי הרבה  מהלימודים הרוחניים שלי. וכבר 5 שנים חשבתי שהם לא הדבר החשוב ביותר שאני עושה. תמיד רציתי להיות מנחת סדנאות או טרפיסטית. אבל אף פעם לא חשבתי שהדבר שאני עושה בצורה טיבעית הוא טוב. חשבתי שכל מה שאני צריכה לעשות זה להיות קצת יותר.. אחרת. יותר אחראית, רצינית.
לא יאמן כמה אנשים לא מקבלים צורות חיים ששונות משלהם. אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה מה לתת לעולם, כל כך הרבה הבנה. שלא מגיעה משום תואר . לא מגישה משום משכורת. אם רק מישהו היה אומר לי קודם שזה מספיק. שזה יותר ממספיק , שאני צריכה לפתח את מה שכבר שם אולי הייתי... חווה חיים קצת יותר קלים.
עכשיו בגיל 22 אני סוף סוף מבינה שהדבר שתמיד עשיתי היה הדבר הנכון. להיות אני.
 
קוראים לי נועה. קוראים לי גם אליזבת. אני מכשפה. אני מטורפת על ציור. על אוכל שעשוי בהרבה אהבה. על פנטזיה. אפילו על ערפדים (כמה ילדותי!) על קריאה. ועל להיסתכל על הכוכבים במשך שעות. על הטבע. על חתולים. ועל לנהל שיחות אמיתיות עם אנשים (מהסוג שבו אתם באמת יודעים מה השני מרגיש אתם יודעים? כשהייתי קטנה הייתי קוראת לזה לא לתת לשני להיות לבד כשהוא מדבר).
 
הדרך הטובה ביותר ללמוד מהחיים האלה זה לתת להם להביע את עצמם בלי לשפוט אותם. וזה נכון גם לגבי אנשים.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל sun beam אלא אם צויין אחרת