00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

המחלקה


אחרי שנתיים שלא היית שם, את עולה בשביל בחשש.
כמו תמיד, המעטפת החיצונית אטומה  ונייטרלית, לא מבשרת דבר על העולם האפל שממתין בפנים.
את מגלה שהלובי שופץ ,המסדרונות בוהקים מניקיון, מוזאיקה צבעונית לאורך הקירות וסימפוניה של מאהלר מתנגנת במסדרונות.
דווקא סימפוניה של מאהלר. היית מצפה למוזיקה פחות מעוררת חרדה בבית-חולים לחולי נפש.
אסור באיסור חמור לעשן במסדרונות, ובכל זאת ריח העשן מחלחל פנימה, מערפל את ריח הטחב של המבנה המוזר, שעד היום, למרות ביקורים חוזרים ונשנים, לא עמדת על הגאומטריה המוזרה שלו.  פטיו ועוד פטיו, שביל ועוד שביל, את מתפללת שהדרך לא תיגמר.
 
בכניסה למחלקה הסגורה את מזהה את השומר מאחורי דלת הזכוכית המשוריינת.
את מושיטה לו את תעודת הזהות, אבל נוהלי הכניסה השתנו.
הוא מצמיד לפרק ידך צמיד פלסטיק ועליו הכיתוב "מבקר".
הוא פותח דלת נוספת ואת בפנים, תקוותך המגוחכת שילווה אותך פנימה נכזבת.

את נכנסת, הדלת נטרקת אחריך בצליל כבד.
הריח העז של המחלקה כבר מחלחל לתוך עורך, מתמוסס בדמך,  הריח הזה ילווה אותך בימים הקרובים, יעיר אותך בלילות.
ריח של בישול מוסדי, אפר רטוב, ריח גוף וסבל.
החולים משוטטים כה וכה, נגרררים כאילו משקולות קשורות לרגליהם, תהלוכה של רוחות רפאים בעיניים מזוגגות ותנועות עציות.
האחים והאחיות יושבים בתחנה, בתוך הבועה השקופה שלהם.
הם מפנים אותך לחדר שבו אחותך שוהה.
ליד הדלת אישה חסרת שיניים עומדת מדשדשדת במקום,  מייללת בקול חדגוני: "כולם הלכו, כולם הלכו כולם הלכו". היא ממשיכה ליילל במשך כל הביקור שלך.
אחותך מקבלת את פנייך בהאשמות. את שותקת. היא לא מאופרת, נראית מותשת, היא צועדת לאורך ולרוחב החדר ללא הרף, ומדברת מדברת מדברת. התריס הקטן שבמוחך נטרק. הפסקת לשמוע אותה.
היא נשכבת על המיטה, מותשת מהנאום, את יושבת על המיטה מולה , מבטך נתלה בחלון שממנו נשקף קיר בצבע חול, החלון של מגריט, את חושבת. את מנסה לדמיין שקיפות של שמיים אבל זה אבוד. המקום הזה אטום מבפנים ומבחוץ, הראש של אחותך אטום, הרופאים אטומים, העולם אטום.
קרן שמש פוגעת בחלון, מפזרת אור זהוב על שערה של אחותך המפרפרת על המיטה באי שקט.
בדרך החוצה אישה יורקת עלייך, סתם כי עברת שם. שובל הרוק מתייבש על שערך. את לא מנגבת אותו.


הציור - טלסקופ של רנה מגריט.
 
וההמלצה שלי לסוף השבוע - דרור בורשטיין מתרגם את רוברט וויאט. תקשיבו לשיר.
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

124 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת