00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סריגה עם שוקו

ניצחון בחצי חזית



ולמה, כי אתמול היה לנו ועדה רפואית עם דפנה וכי יצאתי משם תוך 5 אולי 6 דקות מרגע שנכנסנו עם חיוך מאוזן עד אוזן.
כל זה רק כי רופא אמר לי אני מאמין לך ולטפסים ולא בודק את הילדה.
ועוד הוסיף תשובה חיובית וכשאני הקשתי ושאלתי עד מתי, ענה עד גיל 18.
וכשהמשכתי להקשות ושאלתי מה אחר כך. ענה השמים זה הגבול ובכל זאת שאלתי.
וקבלתי תשובה מהמזכירה תעברו למחלקת נכים למבוגרים. ואני מקווה ששם לא נעבור שוב מסכת ייסורים בעוד 9 שנים.

ואז אני יורה מהכתף אז בשביל מה הבאתי את הילדה, והוא עונה אם הייתי רוצה ולא מאמין לך הייתי מבקש שהיא תתפשט, תתלבש, תנעל נעליים, תרחוץ ידיים ועוד כמו שכתוב לי לבדוק נכים.
ואני בהלם זה מה שעושים לילדים אוטיסטים על הקשת.
ואני רק רוצה להאמין שאת המילים האלה קבלתי כי הוא לא רצה להרגיש כמו חותמת גומי.
עוד הספקתי לראות מהכתף שלי הפוך שהוא רושם PDD בטופס הבדיקה של ביטוח לאומי. והוסיף שהיא אחות לבת 14 אוטיסטית ושגם היא קבלה טיפולים מגיל 4. אומנם רשם מאוד בקימוץ אבל רשם כל מה שאמרתי.

ואוח"כ מתפלאים למה אנחנו לא אוהבים את ביטוח לאומי או את המדינה עם כל הקשיים שהיא מערימה על הנכים.

בחיי שאני מתחילה להבין את הסינים שאצלם ילדים כאלה משאירים על ההרים לפני מאות שנים.

אז יש לי 9.5 שנים לנוח על זרי הדפנה תרתי משמע שהרי שמה דפנה.

ויצאנו משם. וטסנו למאפיה הקרובה הלא היא הסופר ולא מצאנו שם מי יודע מה: רק כל האוטובוס שמע בהלוך כמה הילדה רעבה, רעבה, רעבה (תארו לכם ילד אומר את המילה הזו באטרף של אקולליה ויודע כמה זה מעצבן וממשיך עד שהוא יקבל משהו לבלוס וכך היה). אז היא קבלה בסוף ארטיק. לא היה לי כסף זמין ליותר מזה באותו הרגע.

למזלי האוטובוס חזרה הגיע די מהר, וגם בו כל הדרך זכיתי לאקולליה בנוסח זמזומים בלתי פוסקים והמילה רעבה לסירוגין. ואז באה לי ההברקה אחרי שתקנו את המשקפיים הסוררות (18 שבירות תוך 3 שבועות) אז החלפנו למסגרת פלסטיק ואני עוקבת עכשיו כמה זמן היא תחזיק מעמד אצל ילדה ששוכחת להוריד לפני שינה, וגם אז לא נותנת שאחרים יורידו לה בטענה של אני עוד לא עייפה ונרדמת עליהם ושוברת תוך כדי.

וההברקה לנוע מהר לכיוון חמותי - 2 דקות הליכה מתחנת האוטובוס ו"לגנוב" למה משהו מהמקרר להרגעת הבטן תוך שאני מזכירה לילדה כל הדרך שתהייה מאוד סבלנית אם סבתא תגיד שאין אוכל זמין.
למזלי -
לסבתא היה אורז.
ציק צאק הכנתי לה חביתת אורז. זללה + כוס שתיה. שירותים ויאללה אני רוצה הביתה אמא, לא באתי לסבתא כדי להשאר רק לאכול.
ויצאנו לדרך הביתה.

ראיתי שהיא מאוד עייפה כבר, ולכן קצת תיזזתי אותה בצחוקים עד הפארק. שם היא כבר ממש נשפכה לי מעייפות. אז עברנו מהר את כל    הילדים וההורים ששחקנו במתקנים של הספורט. ואז היא בקשה ממני שוב את התזוז המצחיק עד הבית ועשתה את זה כמו גדולה. הגענו הביתה והיא נשפכה לי על השטיח, ומשם לאמבטיה ומשם למיטה ולא נותר זכר שיש כאן ילדה כזו.
היה לה קשה היום הזה.
לי היה קשה שבעתיים אם נזכור שגם לי היה תזוז לא קל בבוקר הייתי ברמלה, בפחדים לא נורמליים שלא אספיק לוועדה, למזלי ההוא מלמעלה מאוד אהב אותי היום, סיפק לי אוטובוסים וטרמפים לאן שהייתי צריכה והכל כמו שעון שוויצרי. מזל כי בעלי אמר בריש גלי שהוא לא היה מוציא מהם בוועדה את מה שאני הוצאתי. ואני חושבת שהפעם הוא היה מוציא אבל אם הוא היה הולך אולי כן היו עושים לילדה את הבדיקה המשפילה.

בכל מקרה תם ונגמר ועכשיו נותר לחכות ל-28 לחודש לראות מה נקבל בחשבון הבנק. תחזיקו לי אצבעות שזה מתחיל הקצבאות כבר מהחודש כי הם אמרו תוך שבועיים תשובה. ואמש היה ה-18 לחודש מה שאומר רק 10 ימים. אבל תשובה כבר קבלתי אתמול אז הלוואיי.........הלוואי.



ועכשיו בסוף החודש נותר לי לגשת להגיש מחדש טפסים בשם רותם ולקוות שגם אצלה כמו אצל דפנה ילך כל כך בקלות.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של דפנה אלא אם צויין אחרת