00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

סיפור - תלבושת אחידה

 
 
 
 
הויכוח לגבי תלבושת אחידה כן ולא הזכירה לי את סיפורי האישי.

אצלנו לא היו לבטים ודיונים. בבית הספר הייתה נהוגה תלבושת אחידה, ולא אחת אלא - ארבע.

 

שמלת תכלת עם צווארון לבן כשל נזירות לקיץ,  מכנסיים כחולים של "אתא", חולצה לבנה וסוודר כחול לחורף, אוברול קצרצר בצבע כחול כהה כתלבושת התעמלות, ובגדי חאקי לשיעורי גדנ"ע.

 

הרעיון המרכזי של תלבושת אחידה היה להעלים פערים, אך הוא התמוסס עד מהרה. בנות רבות מצאו דרך לעקוף את גזירת התלבושת האחידה, ותפרו להן שמלות, בצבעי התלבושת האחידה אולם הבד היה מובחר והגזרות היו אופנתיות. לכך התווספו סוודרים, ז`אקטים ומכנסיים מגוונים ומיוחדים, והלהיט של אותה תקופה - ג`ינס.

 

ואני, לבשתי כבכל יום את שמלת התכלת והצווארון הלבן שקיבלתי במסגרת המילגה מבי"ס/משרד החינוך. שתי שמלות מבד גס ובגזרה מיושנת. שלבשתי אותן לסירוגין כדי שאימי תוכל לכבס, ביד, את השמלה שלבשתי.

 

לאחר חופשת פסח חזרנו לבית הספר. הבנות, שמחו זו לקראתה של זו, החליפו חוויות מבלויי החופש, מהטיול לצרפת משם הובא הז`אקט המיוחד ממסע הקניות ללונדון משם הובאו הסוודרים מצמר קשמיר הרכים והמיוחדים, מהנופש באילת שם קיבלו את השיזוף הנהדר.

 

לי לא היה מה לתרום לשיחה. החופשה האולטימיטיבית שלי היתה להתארח אצל בני המשפחה בערים אחרות, שגם הם לא היו משופעים בהכנסה וגרו בבתים זהים לשלנו. אבל עבורנו זו הייתה פסגת האושר. המפגש עם בני הדודים והשהייה יחד למשך מספר ימים. שם השלתי את ביישנותי וסגירותי, צחקתי, השתוללתי והשתובבתי. 

 

לא העזתי לספר את חוויותיי אלה, הן לא יכלו להתחרות בחוויות המסעירות שלהן. נותרתי בשתיקתי בולעת בשקיקה את סיפוריהן לא מעזה אפילו לדמיין את עצמי מטיילת ברחובות פריז, או במסע קניות בלונדון. אילת נראתה האפשרות הסבירה שאי פעם אוכל להגיע אליה.

 

לימים, ואני אמא לשלוש בנות, נסענו מדי פעם לחופשות משותפות בחו"ל. הולנד, גרמניה, איטליה, ועוד. אולם בהגיעי לצרפת או ללונדון לא הייתי אמא שמלווה את בנותיה. השלתי את מטען השנים, מחקתי את פער הזמן והייתי ילדה קטנה שפוסעת בין דמיונות וחלומות שנותרו והמתינו לתורם אי שם בנבכי נשמתי.

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

16 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת