1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

הסיפור (לשבת) על המלך שקינא בפשוטי העם

 

 

 

היה היה פעם (לא כל  כך מזמן), בארץ לא כל כך רחוקה מלך אחד.

הקוראים הערניים בודאי שוקדים כבר על התגובות המלומדות: "ברור שהיה מלך אחד! ראית פעם ארץ עם שני מלכים?"  וגם: "אמנם ראיתי את הסרט `שלושה מלכים` אבל בארצות יש רק מלך אחד!" ואפילו: "בור ועם הארץ! כיצד אתה יכול לטעון שפעם בארץ לא רחוקה היה מלך אחד בלי לציין את השנה, המרחק ושם הארץ? אתה מצפה שנאמין לך???"

 

אז כדי להרגיע את הקוראים הערניים (חוץ מהחוכמולוג האחרון), אפתח מחדש.

 

היה היה פעם (לא כל כך מזמן), בארץ לא כל כך רחוקה, מלך.

והמלך היה די אהוד על עמו והוא חי חיים שלווים ומאושרים ועל ראשו לא ריחפה סכנת רעב. אם הוא היה חולה טובי הרופאים היו מיד נקראים למיטתו (והוא היה נאלץ להתלוצץ איתם למען העיתונות). אפילו סכנת הדחה לא ריחפה מעל ראשו בדרך כלל.

בקיצור, הוא חי חיים טובים. לא סתם חיים טובים אלא חיי מלכים.

 

אבל למלך הנ"ל הייתה בעיה אחת. הוא חש בארמון כאילו הוא בכלא. כלא מאוד מפואר, אבל כלא. סדר יומו  הוכתב תמיד ע"י צבא של מזכירים, תתי מזכירים, יועצים ותתי יועצים.

המלך שלנו קינא בפשוטי העם שלהם היה – לפי הרגשתו – חופש אמיתי לחיות את חייהם כרצונם.

 

וכמו בכל הסיפורים החליט המלך להתחפש לאחד מפשוטי העם ולשהות במחיצתם כמה ימים.

אבל בניגוד לכל הסיפורים, למלך שלנו היו מוח אנליטי ומודעות גדולה לביטחון. הוא לא רצה להיקלע להרפתקה כמו בן המלך ב"בן המלך והעני" או המלך ארתור ב"ינקי בחצר המלך ארתור" שבסופה הוא עלול למצוא את עצמו מנושל לנצח מארמונו או גרוע מזה מת באופן אנונימי ללא הלוויה מלכותית וארבעים ימי אבל.

 

לכן המלך שלנו ניגש לתכנן את ההרפתקה שלו בצורה מסודרת ובקור רוח. ראשית הוא הזמין מחייט הארמון תריסר חליפות מפוארות מאריג משובח היאות לפשוטי העם. הוא דאג כי בחליפות ייתפרו כיסים נסתרים רבים לנשיאת כסף ואמצעים נוספים שיעזרו לו להתקיים בשעת חירום.

עתה, כשעניין התחפושת היה מסודר, הוא פנה לחשוב על בטחונו האישי. לאחר לבטים רבים הוא החליט לא לצאת למסע לבדו אלא לקחת איתו שומר ראש נאמן שישמש לו גם חבר למסע.

אבל למלך היו שני שומרי ראש מצוינים.שניהם היו גבוהים, חסונים, דיסקרטיים, מאומנים, נאמנים וחברים טובים (של המלך). מכיוון שהמלך לא רצה לפגוע באף אחד מהם הוא החליט לקחת את שניהם איתו למסע – כי טובים השניים מן האחד.

 

שני שומרי הראש התלהבו לשמע הרעיון הנועז, אך העלו בעיה קלה: בימים כתיקונם, בשהותם בארמון, שימש רק אחד מהם בתפקיד שומר הראש עפ"י תורנות שנקבעה מראש. התורנות נקבעה ע"י לבלר זקן ואמין ששומרי הראש סמכו עליו כמו על אביהם. כיצד ידעו הם במהלך המסע מי מהם בתפקיד ומי יכול לנוח?

הבעיה נפתרה חיש קל ע"י צירוף הלבלר למשלחת.

 

אבל ללבלר הייתה בעיה קלה. הוא היה חולה צליאק לא עלינו ואכל רק מאכלים מיוחדים שבושלו עבורו ע"י אחד מטבחי הארמון. כמובן שגם הטבח צורף למשלחת. ועוזרו. והקניין שעליו ניתן היה לסמוך שיקנה את חומרי הגלם המתאימים. ואשתו של הקניין שתמיד ייעצה לו היכן לקנות את חומרי הגלם המתאימים.

העיסוק באוכל הזכיר למלך שלא כדאי לצאת לדרך ללא טועם המאכלים האישי שלו שתמיד טרח לוודא שהמלך לא יורעל.

 

ואם כבר אשתו של הקניין הצטרפה, הוחלט פה אחד כי נשותיהם של שאר חברי המשלחת יכולות להצטרף – כדי שאף אחד לא ירגיש מקופח.

לנשים כמובן היו משרתות שלא ניתן ללכת לשום מקום בלעדיהן.

ומשלחת בגודל זה כבר חייבה רואה חשבון צמוד שיפקח על ההוצאות וכמובן נהגים לעשרים כלי הרכב של המשלחת.

 

לאחר שנשלמו כל ההכנות המדוקדקות, יצא המלך בלבוש פשוטי עם כדי להכיר את עמו בקרוב.  שיירת הלימוזינות הפשוטות שלו תרה ברחבי הארץ מן הצפון לדרום ובכל מקום אליו הגיע הקפיד המלך להיכנס בעילום שם למלון שבו דרו פשוטי העם, לשכור שם קומה או שתיים למלוויו (וסוויטה צנועה לו ולמלכה). את ארוחותיו הוא לא אכל במלון – כי המטרה הייתה להתערב עם העם – ולכן הוא הקפיד לאכול שלוש פעמים ביום במסעדה עממית (אך רק כזו שהומלצה ע"י טובי מבקרי המסעדות). לעיתים המסעדה הייתה קטנה מלהכיל את כל משלחת פשוטי העם יחד עם פשוטי העם האמיתיים. במקרה כזה טרח מנהל המשלחת היעיל לסגור את המסעדה למה שנקרא "אירוע פרטי" ואנשי המשלחת יכלו לסעוד בשלווה.

 

כשחזר המלך לארמונו לאחר כשבועיים הוא הבין היטב מדוע קינא בפשוטי העם. אמנם לא היה להם חופש כפי שהוא דמיין, אך תמיד הם אכלו טוב ובילו במקומות מפוארים.

 

 

המלך כבר הזמין חליפות חדשות למסעו הבא כשלפתע קרה אירוע בלתי צפוי: תקציב המסע דלף לעיתונות ובמדינה נשמעו קריאות לקצץ בהוצאות מסוג זה כאשר המדינה כולה במשבר כלכלי.

 

המלך היה נבוך מאוד. הוא לא הצליח להבין כיצד התגלה מסעו – הרי הוא לא הרגיש שונה במאומה מכל שאר פשוטי העם שנעו בדרכים לפני או אחרי השיירה שלו.

 

כדי לרצות את העם הכריז המלך כי מעתה והלאה כל הוצאה חריגה מסוג זה תאושר אישית על ידו.

 

מוסר השכל:  טוב לדעת שכספי המיסים שלנו מנוצלים למטרות טובות

 

שבת שלום!

 

(כל קישור בין סיפור דמיוני זה לאירועים במציאות הינו על אחריות הקורא בלבד)

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

56 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת