00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

אהבה מטרידה - אלנה פרנטה


אהבה מטרידה / אלנה פרנטה
תרגם מאיטלקית: אלון אלטרס
הוצאת הספריה החדשה, 2009

 

 

מן הכריכה:
"אמי טבעה בלילה של ה-23 לבמאי, יום-הולדתי" - כך נפתח הרומן של אלנה פרנטה. האם יצאה מביתה בנפולי ועלתה לרכבת לרומא, כדי לחגוג עם בתה בת הארבעים-וכמה את יום-הולדתה, אך מעולם לא הגיעה. בשלוש שיחות טלפון מן הדרך היא נשמעה מוזרה או שיכורה, אמרה שנמצא איתה גבר שמונע בעדה לספר היכן היא, והמטירה שרשרת גסויות בדיאלקט הנפוליטני, שנוא-נפשה של הבת שכמעט הצליחה לשכוח אותו. בבוקר נמצאה גופת האם צפה מטרים אחדים מחוף הים, ועליה רק חזייה אופנתית, מהסוג שמעולם לא לבשה."
 
 
זהו ספרה הראשון של  אלנה פרנטה, הסופרת האיטלקייה המסתורית. ספרה השני והמצליח "ימי הנטישה", תורגם לעברית ב-2007.

בדומה לספרה הקודם, הכתיבה בוטה גופנית וחשופה עד כאב.
העולם של דליה ואימה הוא שדה קרב של יחסי כוחות, שבו האישה תמיד תהיה הקורבן, תמיד תהיה אובייקט ניצוד גם אם  אינה חפצה בכך.

"הנוסעים בעמידה רכנו מעלינו ונשמו עלינו. הנשים נחנקו בין גופות הגברים אשר התנשמו בשל אותה קרבה מקרית שהיא מטרידה אף שלכאורה היא חפה מזדון. במהומת הצפיפות ניצלו הגברים את הנשים כדי להשתעשע בדממה, איש-איש בינו לבין עצמו. אחד מהם נעץ מבט אירוני בבחורה ברונטית, כדי לראות אם תשפיל את מבטה. אחד דג במבטו קטע תחרה בין כפתור חולצה אחד לאחר, או שיפד בעיניו כתפיית חזיה. אחרים העבירו את הזמן בהצצה לתוך מכונית, מבעד לחלון האוטובוס, כדי ללכוד פיסות של רגל חשופה, משחק של השרירים כשכף הרגל לוחצת על הבלם או המצמד, או איזו תנועת יד בהיסח הדעת כדי לגרד בצידה הפנימי של ירך. איש קטן ורזה, שנמחץ על-ידי העומדים בגבו, ניסה ליצור מגעים קצרים עם ברכי, ולעתים גם נשף לתוך שערותי." (עמ` 60)

ותאור של נסיעה עם אמה ואביה בחשמלית, כילדה:

"בחשמלית, כשגם הוא היה, פחדנו. בעיקר היה משגיח על הגברים הקטנים, מקורזלי השיער, בעלי השפתיים העבות. לסוג האנתרופולוגי הזה ייחס את הנטייה לגזול את גופה של אמליה; אבל אולי חשב שאמי היא שנמשכת לגופים העצבניים האלה, הרבועים, החזקים. פעם היה משוכנע שאיזה גבר נגע בה בחסות הצפיפות. הוא סטר לה לעיני כולם, סטר לה לעינינו.  אני נדהמתי בכאב. הייתי בטוחה שירצח את הגבר, ולא הבנתי למה הכה דווקא אותה. גם כעת אינני יודעת למה. אולי כדי להעניש אותה על שספגה לשמלתה, לעורה, את חום גופו של אותו אחר" (עמ`62)

שני הקטעים הללו מדגימים היטב את אווירת הרדיפה והדחיסות השורה על הספר.לא תמיד ברור מהי המציאות ומהו העולם הפנימי של דליה.

זה העולם לתוכה גדלה דליה. לא פלא שהיא מנסה להתנתק מאימה, והניתוק מכאיב:

"מרוב פחד, רציתי לסלק כל שורש שלי בה, עד לעמוקים ביותר: התנועות שלה, גוני הקול, צורת האחיזה בכוס או השתייה מספל, איך ללבוש חצאית, איך שמלה, סדר החפצים במטבח, במגירות, אופן רחיצת האיברים הכי אינטימיים, הטעמים באוכל, הדחיות, ההתלהבויות, ואחר-כך השפה, העיר, הקצבים של המדינה. הכחל נעשה מחדש, כדי שאהפוך להיות אני ואינתק ממנה. ומן הצד האחר, לא רציתי ולא הצלחתי שמישהו יכה בי עצמי שורש. בעוד זמן-מה אאבד את האפשרות ללדת ילדים. שום יצור אנושי לא ינתק ממני אי-פעם בייסורים שבהם אני עצמי התנתקתי מאמי רק משום שאף-פעם לא הצלחתי לחבר את עצמי אליה באופן מוחלט. לא יהיה לי שום יותר או פחות לעומת מישהו אחר שבא ממני. אני אשאר אני עד לסוף, אומללה, לא מרוצה ממה שלקחתי בגנבה מגופה של אמליה. מועט, מועט מדי, הוא השלל שהצלחתי לבזוז, לתלוש מדמה, מבטנה, מקצב נשימתה, כדי להחביא אותו בגופי, בחומר הקפריזי של המוח." (עמ` 74-75)

 לסיכום, התקשיתי להאמין שזהו ספר ביכורים. הוא בשל וכתוב היטב.

 האם הוא חווית קריאה נעימה? לא הייתי אומרת. הוא לופת את הנשמה.

 סקירה שלי על ימי הנטישה,כאן.

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

51 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת