00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיקטאק יוצא לאכול

טיול לאיסטנבול

18/10/2009
הטיול לאיסטנבול - ספטמבר 2009

 

איסטנבול היא יעד אטרקטיבי למדי למטייל הישראלי. זוהי עיר זולה יחסית, מזג האוויר בה נוח רוב השנה – והיא נמצאת במרחק של שעה וחצי בלבד בטיסה מהארץ. בספטמבר 2009 החלטנו לבקר בה למשך 5 ימים. להלן הרשמים מטיול זה.

 

"אם יש לכם רק מבט אחד להעיף בעולם, העיפו אותו באיסטנבול" כתב המשורר הצרפתי בן המאה ה- 19 אלפונס דה למרטין. אפילו אם יש מידה של הגזמה בדברים אלה, הרי שקשה להתעלם מאיסטנבול. סיפורה המרתק עובר דרך היסטוריה בת 3000 שנה, כשבשיאה נחשבה לאחת הערים העשירות והחשובות בתבל. בהיותה נקודת מפגש בין מזרח למערב, ובירתה של שתי אימפריות גדולות, מושכת העיר אליה מבקרים רבים, הנוהים אחר יופי עתיק, קסם ומסתורין.

 

הרושם הראשוני שקיבלנו מאיסטנבול היה חמוץ במקצת. בנסיעה באוטובוס משדה התעופה אל מרכז העיר, חלפנו על פני שיכונים אפורים וצפופים, המון אדם ברחובות, פקקי תנועה גדולים ונהגים עצבניים. קרוב ל- 15 מליון תושבים מתגוררים כיום בכרך הענק הזה, בערך 20% מתושבי טורקיה. ככל שהתקדמנו למרכז השתפר הרושם – והעיר נראתה מודרנית יותר, מסבירת פנים ומזמינה.

 

הזמנו מראש מלון בקרבת כיכר טקסים, מרכז העצבים של איסטנבול - מיקום מוצלח, המועדף על מרבית התיירים בעיר. לאחר שהתמקמנו במלון, יצאנו החוצה לטיול רגלי. מהכיכר נכנסנו למדרחוב איסתיקלל. רחוב זה מייצג את איסטנבול המודרנית, החילונית, החדשה. נחיל אדם שוטף את השדרה הזאת באופן תמידי, ממלא את המסעדות, בתי הקפה והחנויות הרבות בה. זהו אחד הרחובות היותר תוססים ומלאי חיים שראיתי מימי - וההליכה בו הינה חוויה מהממת, במיוחד בשעות הערב. למרות זרימת האנשים הבלתי פוסקת, הסדר פה נשמר - והשדרה נקייה מאוד. מעניינים לא פחות הם הרחובות הצדדיים שחוצים את איסתיקלל, בהם שוכנים ברים ומועדוני לילה, המייצגים את המערב - לצד בתי שש-בש ומאורות נרגילה, המייצגים את המזרח.

 

 

 

מאיסתיקלל המשכנו למגדל גלטה, אשר נבנה בשנת 1348. התצפית הפנורמית מלמעלה היתה מרהיבה ומרשימה. ראינו בבירור כיצד איסטנבול נחצית ע"י מיצר הבוספורוס, כשחלקה האחד באירופה והשני באסיה.

 

 

 

 

בשני הימים הבאים טיילנו בעיר העתיקה. חלק זה של העיר אוצר בתוכו אתרים בעלי חשיבות היסטורית, תרבותית ותיירותית גדולה. האתר המפורסם ביותר בו הוא איה סופיה. זוהי כנסייה מונומנטלית שנבנתה בשנת 537 לספירה, אשר מסמלת את תקופת השלטון הביזנטי בעיר, שנמשכה כאלף שנים. כשהמוסלמים כבשו בשנת 1453 את איסטנבול (שנקראה אז קונסטנטינופול), הם הפכו את הכנסייה למסגד – והוסיפו למבנה ארבעה צריחים. כיום המקום אינו משמש כאתר תפילה - אלא כמוזיאון.

 

 

ממול לאיה סופיה שוכן מבנה מרשים לא פחות – המסגד הכחול. העותומאניים השקיעו מאמץ אדיר ליצור מבנה, שיאפיל ויתעלה על יופייה של הכנסייה המפורסמת. התוצאה היא מבנה ענקי, דרמטי ומרהיב ביופיו. למרות שבישראל מתגוררים תושבים ערביים רבים, רק מעטים מאיתנו נכנסו בעבר פנימה לתוך מסגד כלשהו. בביקור במסגד הכחול חשנו משהו חזק, מחשמל ועוצמתי.

 

 

 

קרוב לכאן נמצא אתר מעניין נוסף: באר ירבאטאן. זהו מאגר מים תת-קרקעי מהתקופה הביזנטית - מבנה שנשמר בצורה מפליאה כאלף וחמש מאות שנה. זהו מקום מלא אווירה, קריר, חשוך, שמואר בצורה מיוחדת.

 

 

כמו כן ביקרנו בארמון טופקאפי. ארמון זה מייצג את שלטון הסולטאנים העותומאניים בעיר. טורקיה כיום מוכרת לנו כמדינה מתפתחת, נחשלת אפילו באזורים מסוימים, שרבים מתושביה חיים מתחת לקו העוני. די מדהים, שעד לפני פחות ממאה שנים, לאורך כמעט חצי אלף, איסטנבול היתה בירתה של אימפריה עצומה, ששלטה על חלקים נרחבים בעולם - כולל על ארץ ישראל. ארמון טופקאפי היה מקום משכנם של הסולטאנים העותומאניים – ושימש גם כמפקדת הצבא והשלטון. מכאן התנהלה האימפריה. המקום, כיאה לבית מלוכה מסוגו, מלא בסיפורים מעניינים ובאינטריגות אפלות.

 

 

הסולטנים היו ידועים כמתהוללים גדולים – ובשטח הארמון שוכן ההרמון, בו הורשו הפילגשות להתגורר (לחלק מהסולטאנים היו לא פחות מ- 300 נשים!). המבנים פה יפים, החצרות מטופחות, בית האוצר מלא בעושר - אך בתור מי שביקר בעבר בבתי מלוכה מפוארים באירופה, ארמון טופקאפי עורר בי אכזבה קלה. אולי כי ציפיתי לראות משהו גרנדיוזי יותר.

 

 

בעיר העתיקה שוכן גם ההיפודרום. מקום זה היווה בעבר את מרכז החיים בעיר. כאן נערכו תחרויות, טקסים, מעשי טבח - ודרמות צבאיות שונות. כיום מה שנשאר מההיפודרום הוא כיכר מפויחת, שרק אובליסק מצרי קדום מעיד על עברו ההיסטורי.

 

 

מההיפודרום המשכנו אל הבזאר הגדול – אחד האתרים התיירותיים המפורסמים בעיר. זהו הקניון העתיק בעולם, שוק מקורה פתלתל, בו שוכנות למעלה מ- 4000 חנויות. אני זוכר איך המוני בית ישראל, שביקרו פה במהלך שנות התשעים, חזרו לארץ והתרברבו על המחירים הנמוכים, בהם קנו פה מעילי עור.

 

 

המוכרים בבזאר עושים הכל כדי למשוך את תשומת ליבם של הקונים – ולא מהססים לנקוט בשיטות שכנוע אגרסיביות למדי. הם מזהים ישראלים בקלות – ולעיתים פונים אליהם בעברית. הקנייה נעשית תוך כדי התמקחות. המוכר מציג מחיר פתיחה – והקונה מוריד אותו לחצי. אם הקונה יוצא מהחנות, הסוחר לא מתבייש לרדוף אחריו, ומשכנע אותו לחזור פנימה. חוויה מיוחדת למדי אפילו לנו, תושבי המזרח התיכון, שמורגלים לסחר-מכר שכונתי. אני אגב קניתי פה מעיל עור במחיר של 250 ₪.

 

 

אי אפשר לבקר באיסטנבול בלי לסמן וי על ביקור בחמאם טורקי. לפני כשמונים שנה פעלו בעיר כ- 2500 חמאמים – וכיום, בשל כניסת אמצעי אינסטלציה מודרניים לבתים, נותרו מהם כמאה בלבד. אנחנו ביקרנו בחמאם בשם Cemberlitas, שפועל עוד משנת 1584. משלמים בכניסה - ונכנסים פנימה לחדר אמבטיה חם, לבושים במגבת בלבד. נשכבים על לוח שיש לוהט, עוצמים עיניים ומנסים להירגע. לאחר זמן מה ניגש ה"מטפל", שמסבן ומרביץ בך את תורתו במשך כרבע שעה. בכוונה השתמשתי במילה מרביץ, כי חלקים שונים בטיפול לא היו מביישים סצנות מהסרט אקספרס של חצות. בשלב מסוים של הטיפול כאן, עומד המטפל על גבו של המטופל ההמום. בסיום דורשים המטפלים ללא בושה לקבל טיפ - ויציאה מהמקום ללא תשר אינה נעימה במיוחד.

 

 

הרחוב הראשי בעיר העתיקה נקרא Divan Yolu – וניתן לחזות בו במראות יוצאי דופן. יש שם בעלי מקצוע, שעובדים ברחוב במקצועות ייחודיים כמו: משחיזי סכינים, מצחצחי נעליים ושוקלנים. מה זה שוקלן? זהו אדם, שמניח משקל מכני על המדרכה – ומחכה לעוברי אורח שיעלו עליו תמורת תשלום. מחזה הזוי למדי.

 

 

אחת החוויות המהנות ביותר באיסטנבול היא השייט על הבוספורוס. למיצרים אלה חשיבות אסטרטגית רבה, שכן הם מחברים את הים השחור לים מרמרה. ההפלגה לאורכם יוצאת בכל יום ממעגן אמינונו ליד גשר גלטה. נחמד לטייל לפני השייט באזור הגשר ובשוק התבלינים המצרי הססגוני.

 

 

 

 

במהלך השיט חזינו בגשרים המחברים את אירופה לאסיה, בכפרים יפים, בבתי עשירים על שפת המים, בסירות דייגים, בארמונות ובמבצרים. מזג האוויר הנעים הפך את החוויה למרגיעה מאוד.

 

 

 

 

השיט, שנמשך כשעה וחצי, הסתיים בכפר אנאדולו קאבאי, בו עגנה המעבורת למשך כשלוש שעות. על ההר המשקיף לכפר, ניצבים שרידי מבצר מימי הביניים. העלייה הרגלית לשם אכזרית במקצת, אך הנוף בפסגה מופלא ומפצה על המאמץ. מראה מיצרי הבוספורוס מנקודה זו פשוט מהמם ביופיו.

 

 

 

 

אחת הבעיות הגדולות באיסטנבול היא האוכל. לא שחלילה אין בה מה לאכול - בדיוק להפך. מגוון האפשרויות הקולינאריות כל-כך גדול ומפתה, שצריך רק שלא לשבוע יותר מדי. אנחנו, שהתאכסנו במלון בדרגת ארבעה כוכבים, השתדלנו כמעט שלא לאכול בו, כדי לשמור מקום לאוכל המפתה בחוץ.

 

אנשים פשוטים הם הטורקים – והמזון הינו מרכיב חשוב בהווייתם. הרחובות מלאים בעגלות המוכרות מאכלים שונים במחירים מגוחכים: סימיט (הבייגלה הטורקי), ערמונים, תירס חם, צדפות שחורות, בשר על האש, אורז, סנדוויצ`ים ועוד. כל אלה מהווים נשנוש חביב "על הדרך".

 

 

 

חנויות הבקלאווה המקומיות הן גן עדן עלי אדמות. תשכחו ממה שהכרתם על בקלאווה בארץ - הסחורה באיסטנבול היא ליגה אחרת. כזאת שעושה בית ספר גם למקדשי הבקלאווה של נצרת. איזה איכות, איזה טריות, איזה טעם. מוצלחות במיוחד הן הבקלאוות, המבוססות על פיסטוק טחון. לא פחות טובות הן הבקלאוות נוטפות הדבש, שמצליחות במראן החושני להטריף את החושים.

 

 

 

אחד הממתקים הטורקיים המפורסמים ביותר הוא לוקום (Lokum). ממתק דביק, לא מתוק מדי, שחתיכה קטנה ממנו משביעה את הגוף ומרגיעה את הנפש. מומלץ במיוחד לנסות את הלוקום בחנות בשם Koska ברחוב איסתיקלל.

 

 

הקינוחים הטורקיים הם מופלאים ממש. התענגנו על מעדן בשם אשורה (Asure). זהו מרק פירות קר, צבעוני ומתקתק, שמכיל בין השאר פיסטוקים, קוקוס ופירות יבשים. כל טעימה ממנו הינה אושר צרוף.

 

 

לא פחות מוצלח הוא קינוח טורקי מסורתי בשם קזאנדיבי (Kazandibi). זהו פודינג חלב אפוי עם מרקם וטעם שלא מהעולם הזה.

 

 

קינוח פופולארי אחר כאן הוא פודינג אורז מתוק בשם סוטלאץ`. אפשר למצוא אותו בארץ, במיוחד במסעדות הבלקניות ביפו, אך לא ברמה כזאת. כאן זהו מעדן מלכים.

 

 

קינוח אחר שאהבנו, המבוסס דווקא על סולת נקרא הלבה. כל-כך פשוט וטוב.

 

 

מקום מומלץ להתוודע בו לרפרטואר הקינוחים הטורקי הוא Saray ברחוב איסתיקלל, אשר קיים משנת 1935. כל מסעדה בארץ תשדרג את מחלקת הקינוחים שלה ללא הכר, אם תייבא לארץ כמה מהמנות המופלאות המוגשות כאן.

 

הגלידה הטורקית הלאומית נקראת Maras – וממנה דווקא פחות התלהבנו. זוהי גלידת מסטיק בעלת מרקם מוצק ביותר. לשם אכילתה מומלץ להשתמש בסכין ומזלג... באיסטנבול אגב קיימת שכונת מגורים, הקרויה על שמה.

 

 

עם כל הכבוד למעדנים הנפלאים שציינתי, המאכל הפופולארי ביותר בעיר הוא ללא ספק השווארמה - התרומה המשמעותית ביותר של טורקיה לקולינריה העולמית. המקומיים ממש משוגעים על המאכל הזה - ואת השיפוד המסתובב ניתן למצוא באיסטנבול בכל מקום. הטורקים אגב לא משתמשים בשם "שווארמה" אלא קוראים למאכל Doner Kebab . מדובר בפרוסות דקות, צלויות ועסיסיות של בשר כבש או טלה. את הדונר אוכלים בלחמנייה, בפיתה או בלחמג`ון.

 

 

מומלץ לפחות פעם אחת לשבת במסעדה ולהזמין איסקנדר קבב. זהו דונר עם רוטב עגבניות, יוגורט ושברי לחם קלוי. הרטבת הבשר משביחה עוד יותר את טעמו - והופכת אותו למעדן אמיתי.

 

 

מנה אחרת מאוד פופולארית היא הקבב, אך בגזרה הזו כמדומני אין לנו בארץ כלל במה להתבייש.

 

 

הסלט הטורקי אגב התגלה כשונה לחלוטין מזה המוכר בישראל - פיקנטי יותר ולא מתוק כלל.

 

 

ומה עם בורקס? בארץ המושג "בורקס טורקי" הוא שם נרדף לבורקס איכותי ומשובח. יש לא מעט מקומות בישראל, שמגישים בורקס איכותי – ולכן התלבטנו אם לאכול אותו פה. הבורקס נקרא בטורקית Borek ובגרסתו הטורקית הבצק דומיננטי יותר מהמילוי – והבורקס מוגש חתוך לחתיכות קטנות, אותן אוכלים עם סכין ומזלג.

 

 

 

יש כאן כמה וריאציות לבורקס - והטעימה ביותר לטעמי היא סו בורק, שנראית כמו פשטידת עגולה. את אכילת הבורקס אגב מלווים בשתיית לבן.

 

 

 

באחד הערבים אכלנו במסעדה בשם Haci Abdullah, השוכנת באחת הרחובות שחוצים את איסתיקלל. זוהי מסעדה טורקית מסורתית, הקיימת משנת 1888, הנחשבת כאן למוסד של ממש. לא הזמנו מנה ספציפית, אלא ביקשנו שיעמיסו על הצלחת מכל טוב. בין השאר הוגשו לנו דולמה, אימאם ביילדי – ומאכלים נוספים שלא הכרנו את שמות כולם. התרשמנו שהאוכל הטורקי משלב בגאונות גבינות, בשרים, ירקות ובצקים. היתה זו ארוחה מיוחדת, לא זולה כלל, שבדקה את גבולות הקיבה האנושית.

 

 

 

נהנינו מאוד מחמשת הימים באיסטנבול. יש באירופה ערים אטרקטיביות ממנה מבחינה תיירותית, אולם סוד קסמה של איסטנבול אינו טמון באתר כזה או אחר – אלא באווירה המיוחדת בה, בשילוב בין מזרח למערב – ובפן הקולינארי יוצא הדופן.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

35 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל TickTack1 אלא אם צויין אחרת