11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג (הרשמי) של נתאי

המלצה על ספר - מקימי (מאת: נועה ירון-דיין, הוצאת עם עובד)

המלצה על ספר  - מקימי (מאת: נועה ירון-דיין, הוצאת ...
 
אני חושב להתחיל את ההמלצה על הספר בכך שאני אסביר מה גרם לי לקרוא את הספר: שתי בנות דתיות שאני מכיר אמרו לי שאני חייב לקרוא את הספר הזה. גם באופן כללי, ידעתי על מה פחות או יותר מסופר, על נועה ירון-דיין (זאת שכתבה את הספר ובו מסופר סיפור החזרה שלה בתשובה) מגישת ומנחת טלוויזיה שחזרה בתשובה.

האמת, היות ואני גם מכיר לא מעט חזורים בתשובה, החלטתי לקרוא את הספר, אולי הוא ילמד אותי משהו.
אבירמה גולן אמרה פעם: "כל ספר הוא עולם" ואני האמת ממש מסכים עם זה. אפילו הייתי מוסיף ואומר שיש ספרים שהם גם סוג של מסע, מסע שהקורא עובר.
ככה בדיוק הייתי מתאר את הספר של נועה ירון-דיין "מקימי" - כסוג של מסע שהקורא עובר יחד איתה.
המסע שבו היא חוזרת בתשובה. מן העולם החילוני אל העולם הדתי.

עוד דבר שגרם לי לקרוא את הספר הוא שאני עוד זוכר אותה כמנחת טלוויזיה. הפעם הראשונה ששמעתי שהיא חזרה בתשובה, הייתה, אם אני לא טועה, כאשר הייתה על זה כתבה במוסף-"7 ימים" (של ידיעות אחרונות).
לכן ידעתי שהספר הזה יהיה בעבורי גם קצת נוסטלגי (והוא אכן היה כזה). 

לפני שאני אבקר את התוכן של הספר חשוב לי לציין שהוא כתוב בצורה ברורה וקולחת. אפילו שיש בו כמה רעיונות עמוקים, הספר הזה הוא בהחלט ספר קל לקריאה.

לפני שהתחלתי לקרוא את הספר, מישהו אמר לי (כשהוא דיבר על הספר) שהיא מאוד מזלזלת בעולם החילוני שממנו היא באה.
והאמת, כשהתחלתי לקרוא ראיתי צד אחד זילזול גדול ומצד שני משהו אחר שהיא חיפשה.
היא מדברת על כמה עולם הבדיור והתקשורת הוא עולם ריקני וחסר תכלית. הנה ציטוט מתוך עמוד 52 (כשעוד הייתה חילוניה):
 
"יש לי חור באמצע החיים שלי, ריקנות לא מוסברת . ויש לו רצון משלו ושאיפות, והוא מחפש כל הזמן איך להתמלא. הוא לא בררן החור הזה, וכשאין לו מה לאכול, הוא אוכל אותי. בדרך כלל אני אוהבת כאב, אבל הכאב הזה קצת גדול עלי. אני מסתכלת הצדה ומחכה שהוא ייעלם, אבל הוא לא נעלם. אפילו כשאני עוצמת את העיניים הכי חזק שאני יכולה, עדיין הוא שם, דורש את שלו... מי ומה ישביע את הרעב הזה? אני לא מדברת על זה עם אף-אחד, כי אני מפחדת שיגידו לי שהחור הזה הוא בעצם אני."

זה בעיני אחד הקטעים שסביבם סובב כל הספר הזה, זה מה שמפריע לה כשהיא חילונית אבל איכשהו זה "מתסדר" כשהיא חוזרת בתשובה.
היא מספרת על העולם שלה, שבו היא חייה ועל כל מי שהיה סביבה - כמה כולם באמת "עצובים" והכל זה רק הצגה.
יש משהו שאני מבין בזה, זה ידוע שעולם הזוהר מלא בפוזות והצגות, אבל מצד שני לא כל מי שחילוני חי חיים עצובים וריקנים. עם זה אני לא ממש מסכים וככה היא ברוב המקרים מציגה את זה (גם כשהיא התחילה את התהליך של החזרה בתשובה).

מה שאהבתי מאוד בספר זה שהיא מתארת לנו את העולם מנקודת המבט שלה, מאיך שהיא רואה את הדברים והקצב שבו הם נכנסים לחייה.
זה יפה שהיא מודה בזה שבהתחלה היא מאוד התנגדה לכל הנושא הזה של חזרה בתשובה, ואז באיזה שלב, הבינה שזה "גדול עליה" ושאין ברירה - היא הבינה שלמרות כמה שהיא מפחדת מכל התהליך הזה - זה כנראה מה שהיא חיפשה. היא מתארת את כל הקשיים ואת כל התיסכולים שבדרך, בין אם זה הקשיים שבאמונה ובין אם זה היחס של הסובבים והדרך שבה היא מצליחה להתגבר על הדברים.

יש שני דברים שאפילו שאינני חוזר בתשובה (אבל מכיר מלא כאלה) הזדהתי איתם מאוד:
א. היחס של המשפחה לחוזרים בתשובה  - שמעתי על לא מעט מקרים שבהם המשפחה מאוד התנגדה לחזרה בתשובה של אחד מבני המשפחה והיחס המגעיל שהוא קיבל (יש גם מקרים שבהם בטח החוזרים בתשובה מקבלים יחס טוב מהמשפחה, אבל אם הכל הולך חלק אז זה פחות משנה, מה שמשנה זה שיש מקרים כאלה שהמשפחה לא מקבלת את זה) והאמת זה מאוד עצוב לי. זה שאחד מבני המשפחה בחר לו דרך שעוזרת לו להתגבר על קשיים שלו, המשפחה אמורה לתמוך בו ולא לשים לו רגליים. אני מבין את הקושי והפחד של המשפחה, אבל עדיין זה מישהו מהם.

ב. היחס של הסובבים - זה אולי גם קצת קשור למה שכתבתי קודם, אבל גם לחברים ולקרובים יש בעיה עם זה בחלק מהמקרים ונועה ירון-דיין מתייחסת לזה.
היא מדברת על כמה שזו צביעות שמדברים איתנו על להיות פלורליסטים ולקבל כל אחד, אבל ברגע שמישהו קרוב אלינו חוזר בתשובה - אנחנו כבר לא מקבלים אותו.
והנה הציטוט מעמוד 208, שבו עלמה (זו הדמות של נועה ירון-דיין) מסבירה קצת לאחותה, שירה, את מה שהיא עוברת וזה נאמר בתגובה לזה שזה מלחיץ את אחותה, בסוגריים המרובעות הערות שלי:
 
 
 
 
 
"אני אגיד לך מה מפחיד בזה [בחזרה בתשובה], שזה טוטאלי. זה מוחלט וסופי, ובפנים את יודעת את זה טוב מאוד. את יודעת שחציתי איזה קו שכל החיים לימדו אותנו שאסור לנו אפילו להתקרב אלי. שירה, רימו אותנו. עבדו עלינו. במסווה של ליברליות וחופש בחירה, שמרו עלינו שנבחר בחירה חופשית רק במה שמקובל לבחור. תחשבו מה שאתם רוצים, תהיו מה שאתם רוצים, כל זמן שזה נראה כמונו."
 
עם הקטע הזה מאוד הסכמתי והזדהתי באיזשהו אופן. אני באמת חושב שחלק מהליברליזם או הפלורליזם זה לקבל גם את אלו שחזרו בתשובה. לא חייבים להסכים איתם, אבל כן לקבל אותם.
בעיני זהו אחד המבחנים כיום של הליברליזם והפלורליזם הישראלי.
אני לא אומר את זה סתם. אני מכיר חזורים בתשובה שבאו מחברות "פלורליסטיות" שכאשר הם חזרו בתשובה אותם אנשים פלורליסטים פשוט לא ידעו איך לקבל אותם.

האמת, את הספר הזה ראיתי גם בתור ספר עיון, שמסביר מה עובר אדם החוזר בתשובה, או יותר נכון - מה הוא עובר ומה עובר עליו. נכון שכל סיפור של מי חשוזר בתשובה הוא שונה, אבל ישנן כמה נקודות שהן מאוד דומות, או אפילו אותו דבר, אצל כל החוזרים בתשובה, למשל: "גילוי האמת", היחס של הסביבה, התחושה הזאת של ההתעוררות וגם איך הדברים נראים לפני ואחרי...

אחת השאלות המתבקשות זה האם הספר הזה מנסה להחזיר בתשובה.
אני האמת, לא ממש חושב ככה. נכון שבמהלך רוב הספר (מהחלק שבו היא מתחילה לחזור בתשובה) היא כן מצודדת בחזרה בתשובה ומסבירה כמה זה עשה לה טוב, כמה זה נכון וכמה זה כדאי.
אבל מצד שני, היא גם שמה בספר שיחה של אם אחד שחזר בשאלה, שבעיני לפחות, מראה גם קצת את הצד השני. הרי צריך לזכור שזה ספר שלה והיא בחרה מה לשים בו ומה לא. אם היא בחרה לשים את זה, כנראה שהייתה לה סיבה...

יש דבר אחד שקצת מפריע לי (ועכשיו הזמן להזכיר אותו) - איך שהיא מתייחסת לעולם החילוני (כמו שכתבתי מקודם). בהמון קטעים יש לא מעט זילזול וזילות של העולם הזה. נכון שזה מנקודת מבטה, אבל מצד שני לא כולם באו מהיכן שהיא באה.

חשוב לי לומר שאין לי התנגדות למה שהיא עשתה - אם זה עשה לה טוב וגרם לה לאושר - אז אני שמח בשבילה.

לסיכום, אני ממליץ על הספר הזה בין השאר למי שמתעניין בעולם הזה של "חוזרים בתשובה", או מי שרוצה לדעת קצת מה עובל על אדם כזה החוזר בתשובה ומה מניע אותו.

כמה קישורים על הספר:
באתר של "עם עובד" (ההוצאה של הספר)
האתר הרשמי של הספר
נועה ירון-דיין בויקיפדיה

 
קריאה מהנה!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ny22 אלא אם צויין אחרת