00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

גלגלית החיים

התפתחתי אבולוציונית.

כשהייתי ילדה, כרובנו הושפעתי ממה שראיתי בטלויזיה. 

נשים חטובות ונאות עד חורמה וגברים מסוקסים השווים מיליונים נוסח סטיב אוסטין, דה מן בארלי אלייב. 

ככה זה כשאתה ילד בשנות השבעים של מאה קודמת. אתה די מפגר מבחינת תפיסת היופי שלך...בעצם אתה בשלב התפתחותי מתאים לבני ובנות גילך הולכי חולצות הניילון עם אלילי השחור לבן והצבע הטכניקולורי. 

אחר כך גדלתי. 

מהר מאוד הבנתי שאני לעולם לא אכנס להגדרה עליה גדלתי וגם לא למידת המכנסיים של החברה המככבים שם. 

זה היה השלב בו החל המרדף אחר המידה הנכונה, בכל זאת ילדה מבית טוב שבערבי חג שרה "הללויה" זוכה האורוויזיון 1979 וכל הדודות מפולין מזילות דימעה על הכישרון הצרוף שעומד שם על הבמה. 

אחר כך הסתבר שכישורי השירה שלי, אההה לא משהו, לעומת זאת כישורי המשחק שלי יוווו זה כבר היה סיפור אחר. 

מי היה מאמין שבגיל ההתבגרות אגייס את כל התותחים הקומים הכבדים שלי לטובת עודפי המשקל, כי כבר סיפרתי לכם על כך שיש תחומים בהם עודף זה דווקא חוסר לא קטן. 

ואז רזיתי! איך? התמכרתי

כמרבית הדברים הטובים והרעים בחיי הכל החל ממשהו שעשה לי טוב והמשיך לחוסר יכולת לעצור, כי מי רוצה להפסיק להרגיש טוב? לא אני! 

אז, ששש אל תצחקו, התחלתי להתמכר לקלטות של גי`ן פונדה והייתי קורעת את הסלון ואת התח....כמדי יום והמשקל החל לרדת מעט. 

בשלב מאוחר יותר הצטרפתי למועדון הכושר הסמוך וגיליתי שיש עוד אנשים שיש להם משמעת עצמית ...רק מאוחר יותר התברר לי שחלק מהמשמעת העצמית הזו של המתאמנים קשורה בעצם להתמדה שלהם לבוא ולצפות בממושמעות וממושמעי משמעת שיש להם מן הסתם גם יופי של תח...

אין ספק שבלטתי שם בנוף ההליכונים והסטפרים למיניהם כמשהו "בריא" קצת מעל הממוצע. 

כשהם רצו שם וכל שריר תאומים שלישיות ורבעוני בטן הביא אותם אל סף היותם אלים יווניים, אני רצתי לצידם כאשר חלק ממני רץ איתי אוטונומי למגינת ליבי. 

זה לא שהייתי שמנה, לא עוד, הייתי ....מרופדת היטב. 

ואז הגיע היום, המהפך, המפץ הגדול.

היום בו הבנתי שהכל הבל הבלים היה היום בו התמכרתי להובי החדש שלי, אנשים חסרי פנים שידעו להתבטא/לצלם/לכתוב/לערוך ...ולעשות גם דברים אחרים חוץ מלעסוק בפולחן הגוף.

היה זה היום בו גיליתי את האישיות. 

לא יאומן יש אנשים כריזמתיים בעולם, שנולדו בלי גוף. אבל לחלק היו "ביצים" ואומץ להתבטא באופן שלא השאיר מקום לטעות – הם אנשים אותנטיים. 

לפתע כל עמוסי מסת השריר עניינו פחות. שלא תטעו, אני לא מתחסדת, אין ספק שמסת שריר עם מסת מוח יכולה להיות שילוב מדהים, כי בינינו אנחנו יצורים די ויזואלים גם במדיה וירטואלית למחצה וכרטיסי ביקור תמיד טוב שיש בכיס. אבל, אפילו במשחק החבילה, תתאכזב לגלות שבתוך האריזה הקטנה ביותר יש רק...מסטיק (לפעמים לעוס), או חמור מכך, כלום!!! 

משהו בהתבגרות ואולי בהזדמנויות הנדירות שצפונות במדיה הזו, גרם לי להתחיל להתבונן אחרת על בני אדם. 

לאחר שראיתי את האישיות של האדם פרוסה כסלאמי עסיסי ומעושן, למי היה איכפת שהגוף פרוס באופן קצת פחות פרופורציונאלי? לא לי!!! 

גיליתי כאן יופי מה הוא, היופי של להיות אדם בולט במידותיו, אלו שמהם עשויים דפי ההיסטוריה, אנשים שיש בהם האומץ לחשוב שונה, להתבטא באופן חורג מכישורים ממוצעים ואין זה משנה במה. 

כילדה מעולם לא הבנתי מה מוצאים בבאי הימים הללו וודי אלן, מל ברוקס, צ`ארלי צ`אפלין, לאונרד כהן ואחרים כיום אני לא יכולה לתאר את העולם בלי גאונים מקוריים שכמותם. 

ואסיים בשיר שכתבתי לאחד האהובים שבהם, צ`ארלי צ`אפלין: 

נווד מרופט עם שפם מטאטא פנים מצחיקות ועיניים עצובות
נעלם אל האופק ומאחור סימני נעליים גדולות מדי - עקבות.
חזית את הזוועות, לראשונה נשמע קולך
אחרי שנים בהן נגעת ללא אומר, עם גופך עם כולך
ב"דיקטטור הגדול" צעקת: "הנה זה כאן, בא!"
אך העולם החליט להקצות אותך מחמת גודל האימה.
קראו לך קומוניסט, קראו לך בוגד,
תרקו לך ת`דלת לאמריקה ושוב הפכת לנודד.
צ`ארלי, ספנסר צאפלין גאון הקולנוע הראשון,
הצלחת להתריס כנגד כל דבר מוקצה ולא חששת מכל שלטון.
שילמת מחיר יקר על עמידתך איתן בשמאל
הם לא הבינו שגישתך לא קשורה כלל למדינה או ללאום.
זוהי גישה אנושית, נבואית ומאוד לא אהודה
אז בחרת בהומור כדי לא לאיים ולחדד את העמדה.
הם ישבו באולמות ונפלו מהרגליים
כאשר אתה הפעלת את גאוניותך ההומוריסטית והרצנת שבעתיים.
השבוע קיבלתי מחמאה מדהימה!
אמרו את שמי הדל עם שמך הענק באותה הנשימה.
ואני הלכתי לי הביתה והרגשתי שנגעתי
בדיוק במקומות הכאובים שבהם לגעת כה השתוקקתי.
מזמן כבר הפסקתי ללחום בגלוי
אני צוחקת המון וסוללת את ההקשבה שלהם אל הסמוי.
קטונתי, מעולם לא זכיתי בתואר של כבוד ולא קראו לי "סר".
מעולם לא הייתי גאון, או שחקן, או אפילו רקדן עם עבר כה מייסר.
אך תמיד ראיתי בך הרבה מעבר למה שנראה היה לעין
תמיד התזזיתיות לצד העצב הצליחה לגעת בי אז וגם עדיין.
אז צ`ארלי, נגסתי ממך חלק לתוכי והוטמעת עמוק בהוויתי
וכשאכתוב אשאף להצחיק ולהכאיב כאחד ולגעת באדם שיחוש דמותו כדמותי. 
איך מצ`אפלין הגעתי לפתע אלי?
התיימרות ענקית ואולי כמיהה, שתדבק קצת בי, הלוואי!
 
חג שמח חברים
גלית

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

22 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גאמי אלא אם צויין אחרת