00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מדינה בחשיכה הפכה לשמחה

מדינה בחשיכה

לזכרה של ענת, רשומה 6 - מהו הרגע הנכון למות

 

 

פורסם ב-1 באפריל 2008, 20:00

 

 

אני עוד  חיה בדשא, בתוך ה"שבעה" שלי, עצוב ומצחיק, רציני וקליל,  אנשים באים והולכים.

סוף החיים, ככה אני מבינה, אין לו מהות אחרת מזו שהייתה קודם.    רק שהכול יותר מרוכז.

זו אותה הארוחה, רק שאתה בביס האחרון שתאכל אי פעם. אז אתה מגלגל את הביס הזה לאט לאט בפה, מנסה לתפוס את כל הטעמים והריחות אחד אחד, בקצה הלשון, להנות  באותו הרגע  מהטעם, ובו זמנית ללכוד את הזיכרון שלו.

גם אנשים, כמו שראיתי בהמשך, לא משתנים. הם נשארים כמו שהם, רק הופכים למרוכזים יותר, מתומצתים יותר.  חסרי הסבלנות הופכים ליותר חסרי סבלנות, המרירים ליותר מרירים, הסלחנים ליותר סלחניים, ה"חופרים"   לדחפורים".

אבל רובנו הופכים במובן מסוים לתינוקות. יש משהו שהוא טרום ילדותי בקיום שלנו, לפחות בזה שלי. אני עדיין מצליחה לדחות סיפוקים ולהשלים, אם כי בקושי, עם דברים שאני לא יכולה לקבל, אבל אני מרגישה את המרכזיות שלי במלוא העוצמה.

אני מרכז היקום. ממש כמו תינוק. אני הכי חשובה, והרצונות שלי הם החזקים ביותר שהיו אי פעם.

באופן מופלא העולם נענה לי. ברובו לפחות. אני יושבת בדשא, חושבת לי שהייתי צריכה תיק קטן, כדי שאוכל לשים בו דברים כשאני יורדת  מהמחלקה, וכעבור שעתיים חברה באה לבקר אותי עם תיק בד קטן. אני חושבת  שחבל שלא הבאתי איתי קרם פנים, הוא מגיע בצהריים, בלי שאמרתי דבר. אני חושבת על מישהו, כעבור חמש דקות הוא מתקשר.

אני רוצה ערב פרידה, ויודעת שאני אעשה אותו.

העולם, והאנשים שאני אוהבת עוטפים אותי באהבה.

אני מרגישה כמו מלכה

 


  המחשבות על מה שמחכה לי בהמשך מתחילות לחלחל פנימה. אני לא יכולה שלא להיזכר שוב ושוב באבי, שגסס עשרה חודשים, עבר תחת ידם וסכינם של רופאים, השתלד, הפסיק לגמרי לאכול, ומת כשהוא סובל מכאבי תופת.  בכל פעם שאני חושבת על אבי, האיש שהכרתי 36 שנים, זה הזכרון הראשון והחזק ביותר שעולה. את הזכרונות האחרים אני צריכה לחפש, לקרוא להם.

המחשבה שככה שני הבנים הצעירים שלי יזכרו אותי, בלתי נסבלת בעיני.

אני לא אימא מושלמת, בודאי יהיו להם כל מיני זכרונות ממני, חלקם טובים יותר וחלקם הרבה פחות. אבל את הזיכרון הזה אני לא מסוגלת להשאיר להם.

ברור לי שאני אפרוש לפני פרק הסיום הזה.

אני יוצאת בהצהרות. "אני לא אמות כמו אבא",  "בי לא תצטרכו לטפל".

ביני לביני אני מתחילה לסמן את הקווים הבלתי נראים של הרגע הנכון

מתי בדיוק אתה כבר "שלד מהלך" ? כשאתה ממש רזה ? יש לזה משקל מדויק ? ואם אתה רזה והולך, זה נחשב ? ואם אתה לא ממש ממש ממש רזה, אבל כבר לא הולך ?

אותו דבר בעניין הכאב. הכאב לא מתעורר איתך בוקר אחד. יש לו קצב משלו, מן "תכנית  פלישה" כזאת.

כמו הזיקנה. שיערה לבנה צצה פה, שיערה לבנה צצה שם, אתה צריך פתאום משקפיים, קומה רביעית זה כבר קצת קשה, אבל השיער עוד שחור, והמספר במשקפיים נמוך, ואתה עוד במדרגות רק קצת יותר לאט, ואז לאט לאט אתה מבין בהשלמה, שהמספר במשקפיים עלה, והשיער כבר אפור ואיזה מזל שיש מעלית, אבל אתה כבר בתוך זה וזה בסדר.

והכאב ? לכאב אין לנו אפילו מלים. יש לנו "כמו" ו"כאילו". "כמו פטיש שדופק לי בראש", "כאילו מתהפכת לי הבטן", "ממש ראיתי כוכבים". הכל מושאל מעולמות אחרים.

ואם הכאב הוא בלתי נסבל, אבל רק לרגע? כל כמה זמן כאב בלתי נסבל זה הרבה ? פעם ביום ? פעם בשעה ?

אולי בסוף זו רק שאלת התלות? אבל הנה, אני נראית מצוין, אבל אני הופכת לתלויה. אני לא יכולה להרים יותר מקילו, אני לא יכולה לעשות קניות, אני כמעט ולא יכולה לבשל, בודאי שאני לא יכולה ללכת מרחקים ארוכים.

אני מתחילה לבדוק יום יום אם אני יותר רוח או יותר גוף, ומחליטה שכשיתחיל להיות רע, אני אקבע תאריך "יציאה" וזהו.

רק במקום אחד הדברים ברורים לי. ברגע שאתה נכנס למיטה ולא יוצא ממנה, זה סימן מובהק.

ואני, ככה הבנתי, 
יותר משאני בדיכאון בגלל המוות, אני פוחדת פחד מוות מהדיכאון.


הרשומה מפורסמת באישור בעלי זכויות היוצרים


למעוניינים, קישור לפייסבוק  שלה

[ הקטעים המודגשים בצבע לא היה במקור, הערה אישית שלי (אייל) ].

312,211

<< זוגיות, החיים וחיים   אנשים ובשורת המוות שלי >>  

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

השנטי
אנא בכוח

  

לזכר אלו שהיו ואינם
לזכר הבלוגרים זכרונם לברכה

בן ציון תמרי(בני)
כז' שבט התשע"ב 20/02/12

גיטה שצמן-יפה
כג' אדר התשע"ב 17/03/12

ציפי מעיין
טו' אדר ב' התשס"ח 22/03/08

חיה קרפ-צור
ו' סיון התשע"א 19/05/10

אילנה קורן
יז' סיון התשע"א 19/06/11

יוסי לייבמן
ט' תמוז התשע"א 11/07/11

רובן זמיר
ט' אב התשס"ט 30/07/09

אנדרי ברודנר
ט' אב התשס"ו 03/08/06

ענת מרק-קוגמן
כה' אב התשס"ח 26/08/08

גוגי ליפשיץ
ד' תשרי התשס"ט 03/10/08

יהושע צימבלר
ג' כסלו התשע"ב 29/11/11

הדר גרד
ידיד יקר
יב' טבת התשע"א 19/12/10

לזכרם



אילנה קורן ז"ל 19/6/2011

הדר גרד ז"ל 19/12/2010

חיה קרפ-צור ז"ל 19/5/2010

יהודית פילי ז"ל 23/12/2012

ענת מרק קוגמן ז"ל 26/8/2008

לייבה רחמן ז"ל
22/11/1962-25/10/2001
ח' חשון ה'תשס"ב

בני פלד ז"ל 13/7/2002

תפסיקי לשתוק
הרשומות החשובות לי
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שמואל אייל אלא אם צויין אחרת