00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

אבא ובת 6 - ריח של ספרים ישנים

 

 

אבי תמיד קרא ספרים. בצרפתית. עברית הוא לא ידע לקרוא. ליד המיטה תמיד היו מספר ספרים בתהליך קריאה. ממנו למדתי לקרוא מספר ספרים במקביל – ספר למיטה, ספר לישיבה בסלון וספר בתיק לנסיעות.

הוא לא קנה ספרים. זה היה יקר מדי לאפשרויות הכלכליות שלנו, אבל על הנאת הקריאה לא ויתר.

 

אני זוכרת את עצמי, מאוד קטנה, הולכת עם אבי יד ביד לחנות שהייתה ממוקמת באזור המסחרי של חיפה, יורדים מספר מדרגות וניכנסים לאולם עצום שחולק לטורים על ידי מדפי מתכת עמוסי ספרים עד התקרה. ערימות ספרים היו מונחים גם על הריצפה, ממלאים כל פינה פנויה ומותרים שביל גישה צר שהוביל לתוך החנות החשוכה, שבעיני היא נדמתה למערת אוצרות קסומה. גם בתוך החנות נידרשה מיומנות וירטואוזית כדי להגיע למדפים ולבחור ספר.

 

בעל החנות תמיד קיבל את פנינו בשמחה. לא ידעתי אם השמחה היא אמיתית כי זה אנחנו. או כי זוהי דרכו לכל לקוחותיו. הוא היה איש שמנמן ועליז שהרכיב משקפיים עם זגוגיות מאוד עבות ועיניו נראו מבעדן ענקיות ומעוותות, שנהג לצבוט לי בלחי ( שנאאאתי..) ואיפשר לי לשוטט בין מדפי הספרים כרצוני. אבא החזיר לו את הספרים שקרא, תוך כדי שיחת נימוסין קצרה, וניגש למדפים בצרפתית לבחור לו ספרים לשבוע הקרוב. 

 

אני אהבתי "ללכת לאיבוד" בין מדפי הספרים העמוסים שנראו לי עצומים. לא ידעתי לקרוא אבל נהניתי לשבת על אחד משלבי הסולם שעמד שם לצרכי חיטוט במדפים העליונים, ולדפדף בספרים שנבחרו על ידי  על פי גודל, צבעים, תמונות וציורים.

 

לחנות היה ריח מיוחד, ריח של ספרים, ריח של ספרים ישנים. כל אוהב ספרים אמיתי, מכיר ואוהב את הריח המסוים הזה.

 

הייתי מחפשת ובוחרת ספר ישן במיוחד, מצמידה אותו לאפי ומריחה בנשימה עמוקה. הריח תמיד הוביל אותי למחוזות רחוקים פרי דמיוני.

 

לא הכרנו אנשים שטיילו בחו"ל, לא היו טלוויזיות, לא ידעתי לקרוא ואפילו אנציקלופדיית "תרבות" יצאה לאור הרבה יותר מאוחר. עולמי היה מורכב ברובו מהדמיונות שלי, שלא היו מבוססים על מידע מדויק. לפעמים הטריגר היה קטע חדשותי, לפעמים תסכיתים ששודרו ברדיו, לפעמים סיפורים ששמעתי באקראי. לתוך כל הבליל הזה הוספתי את עצמי, חייה, פועלת ומטיילת בשבילי המציאות הדמיונית שהמצאתי. כך היה מלא עולמי הצעיר באינפורמציה שאין קשר בינה לבין המציאות,  אבל היה לי עולם משלי מעניין ביותר.

 

אבא היה משלם דמי שכירות מועטים עבור הספרים, והיינו חוזרים הביתה.

 

שנים מאוחר יותר, רשמה אותי אימא לספרייה העירונית. ספרייה עירונית של ילדותי לא דמתה לספריות של היום. דירה ישנה בקומת קרקע של בניין ישן, הוסבה להיות סיפרייה. הספרים היו מונחים בכל מקום אפשרי – מדפים, שולחנות, כסאות ואפילו על הרצפה- ערימות ערימות של ספרים בכל פינה.

לא היו פינות עיון, לא היו אפילו שולחנות או כסאות להקל על תהליך הבחירה, אבל כן הייתה ספרנית קפדנית שעמדה כמו שוטר בכניסה והכווינה את הבאים לפי גילאים. לא הבנתי איך ידעה מה שייך לאיזה גיל, לאור אי הסדר וערימות הספרים המגובבים, ואבוי אם נתפסת מעיין במדפי הספרים שלא לגילך. 

 

אהבתי ללכת לספרייה, אהבתי לקרוא ופיתחתי לעצמי שיטה לקריאה מהירה - קריאה של המילה הראשונה "וצילום" של המשך המשפט וקריאתו מהזיכרון,  שיטה שעזרה לי במהלך חיי בעבודה ובלימודים ( ושנים רבות לאחר מכן גיליתי שמלמדים את שיטה הזו במכונים מיוחדים, ואני לא ידעתי... יכולתי להיות עשירה).

 

היו לי מקומות מסתור משלי "באזורים האסורים". נהגתי לשבת שם על ערימת ספרים ולקרוא ספר עד תומו, לקחת ספר קריאה הביתה מהאזור המותר, ולקרוא אותו כל הדרך הביתה, ואז לחזור ולהחליף ספר. ביקור בספרייה הסתכם במספר שעות נכבדות.

 

היו פעמים שנתפסתי ב"אזור האסור" ונשלחה התראה לאימי. לא עזר לי התירוץ שכבר קראתי את כל הספרים לגילי.... לאחר מספר תקריות שכאלה, נתנה אימא לספרייה אישור בכתב שבו אפשרה לי לקרוא ספרים כרצוני ללא הגבלת גיל...

 

ביליתי שעות רבות בספרייה. התאים לי להיות לבד עם עצמי, עם הספרים, עם הדמיון ועם – הריח. כן הריח של הספרים שעד היום הוא עבורי ריח מיוחד.

 

עבורי זה הריח שמיד מעלה בזיכרוני ילדה קטנה קטנה, מחזיקה בידו של אבא, הולכים ביחד לחנות עמוסה בספרים וריח משכר.

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

21 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת