00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הורות נכה

בקשה
קרובי משפחה ועמיתי עבודה פוטנציאליים
מתבקשים שלא לקרוא בבלוג
אשמח לקבל תגובות מהקוראים על הרשומות

לסלוח בכוח

לפני שלושה חודשים הגנתי בהצלחה על התזה ובצעדי צב הולך ומגיע היום בו אציג אותה בפני מוזמני כל החוג. אם ירצה השם, אקבל את התואר בקרוב – שלוש שנים אחרי המתוכנן.

 

המזכירה הקוראת חצאי מכתבים מתעכבת בשליחת ההזמנות והחלטתי שלא לסמוך עליה. לכן תליתי אתמול בקמפוס מודעות המבשרות על המצגת שלי ונגשתי להזמין אנשים בעל פה. המוזמן בעל פה הראשון גילה לי שזה נדיר שההגנה על התזה וההצגה שלה בפני כל החוג אינן נעשות בו זמנית. אולי ראש החוג הפריד בין האירועים כדי לחסוך ממני, בשעה הגורלית של ההגנה על התזה, את הפגישה עם מנחי התזה לשעבר שלי, שזרקתי בבושת פנים.

 

אף פעם לא החלטתי אם ראש החוג או המנחים לשעבר הם האשמים העיקריים באובדן שלוש שנים מחיי. אולם, את הכעס על המנחים לשעבר לא הסתרתי. הכעס הזה מרעיל אותי. זה כעס משתק. זה כעס שמעיב על שמחת החיים. זה כעס שצריך להיפטר ממנו.

 

בזמנו, כשבאתי עם האנשים האלה בדברים, הם לא התנצלו. אחת מהם אפילו ניסתה באופן קלוש לגלגל את האשמה עלי. בהזדמנות אחרת, במפגש מורי ותלמידי החוג, היא נאנחה אנחת רווחה קולנית אחרי שסיימתי את דברי משום שלא אמרתי שום מילה רעה עליה. היא גם הביטה בי במבט אסיר תודה וראש החוג נעץ בה עיניים. מאז לא הוזמנתי יותר לפגישות כאלה. אתמול רדפתי אחריה כדי להזמינה למצגת שלי, מתוך מאמץ לסלוח לה. רדפתי כי היא ניסתה להתחמק ממני בהבעה מפוחדת. הוקל לה כשהיא שמעה לבסוף את דברי.

 

את השניים האחרים היה קל יותר להזמין. לאחד מהם אולי גם יהיה קל יותר לסלוח. אולי. בינתיים אני ממשיך לנסות.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

לידיעתכם
העברתי את הרשימות שפחות מתאימות לבלוג אל
http://blog.tapuz.co.il/editedout
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אחד העצובים בעיר אלא אם צויין אחרת