00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

סיפור - הכי רחוק שאפשר

30/09/2009

 

 

"בעשור לחודש השביעי הזה יום הכפורים הוא מקרא קודש יהיה לכם ועניתם את נפשותיכם....כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה". (ויקרא כג, כז )

 

 

ערב יום הכיפורים.

ילדה עומדת במטבח הבית.

שקט, כל בני הבית כבר ישנים. העננים שהחלו להתקבץ לעת ערב, כיסו את השמים ולא איפשרו לאורו של הירח לחדור בעדם. נורה קטנה הושארה דולקת בפרוזדור, אורה המועט יצר צללים רחבים, כבדים ומאיימים על חלקי הבית השונים.

 

במשך כל שנות ילדותה, יום כיפור היה יום כיף. קבוצות קבוצות של משפחות וילדים ממלאים את הרחובות. הפנינג קולקטיבי של בגדים יפים, אוכל טוב, תחושה חגיגית. נהגו לאמר שזה היה החג של הילדים. הרבה לפני עידן האופניים לכל ילד, היה הקורקינט, ולמי שלא היה, פשוט הכין לעצמו. קרש צר, זוג גלגלים ויש קורקינט מאולתר. יחידי הסגולה שהיו להם אופניים, הבריקו ומירקו את החלקים המתכתיים, בודקים את תקינותן, משמנים את צירי השרשראות ומוסיפים אויר לגלגלים שהרי הם יהיו מלכי הכביש.

 

במקביל החלה התארגנות בקבוצות מפגש של חברים קרובים מאחורי בית הכנסת, לשם התקבצו והתאספו כל תושבי השכונה לתפילת "כל נדרי". חלקם תיכננו מסלולי רכיבה מנסים להגיע הכי רחוק שאפשר, שהרי זה החג שבו אפשר לרכב לכל מקום בלי פחד. זה היום שבו אפשר לצאת מהבית בלי מגילת עשה ועל תעשה של ההורים, זה החג שמותר להישאר עם החברים הרבה מעבר לשעת השינה הרגילה. כיף.

 

כהרגלה כמעט ולא הייתה מעורבת בפעילות החברתית השכונתית. נקייה ובלבוש מוקפד ישבה כל הערב בביתה והביטה מהחלון בילדים משתובבים, מתלהבים ושמחים. הקטנים סופרים בקול את השעות שעברו מאז ארוחה מפסקת להציג את השעות שהצליחו ל"היות בצום" , ובני גילה מציגים אחד בפני השני לשון להוכיח שהם צמים.

 

רק היא הביטה מהצד. רק היא הרגישה את גודל צביטת הקנאה בחבריה המאושרים. כמה רצתה להרשות לעצמה לרוץ בחופשיות ובפראות בהתמסרות טוטאלית להנאה. רק היא ידעה כמה רצתה לצאת מהסגירות הזו. אבל בלי שתדע מה הסיבה, מחסום בלתי נראה גדל וצמח עמוק בתוך נפשה, עוטף אותה מכל עבר, מעניק תחושת בטחון ורוגע. מעולם לא הצליחה להביא את עצמה להצטרף לחבורת הילדים הצוהלים.

 

הוריה לא היו דתיים במובן המקובל של המילה כיום. רוב בני השכונה היו יוצאי מדינות צפון אפריקה, הרבה לפני ההתחרדות וההקצנה. כמסורת מבית אבא כולם שמרו מצוות באדיקות מבלי לקרוא לכך דתיות- שמרו שבת, שמרו דיני טהרה, שמרו כשרות כדרך חיים, וכן – כולם צמו, ברור מאליו. אכילה ביום כיפור נחשבת לעבירה של ממש. יום הכיפורים הוא היום שבו מחליט אלוהים מי לחיים ומי למיתה. מה שבעיקר יכריע את הכף הוא – הצום.

 

בת שתים עשרה, כבר בת מצווה. בלי מילים היה ברור לה שהוריה מצפים ממנה לצום כבוגרת. כל חברותיה מתפארות. רובן מתחילות בצום מלא ראשון השנה ויש אפילו המהדרות המתפארות שכבר צמו בשנה שעברה.

 

את צמה? היא נשאלה במין אמירה של ברור מאליו, 

והיא ענתה בחיוך תוך הרמת גבה, כמו כולם לא? משתדלת לא להבטיח הבטחה ברורה ובקול רם.

 

ארוחה מפסקת הייתה מזמן, והיא רעבה וצמאה.

 

מה יקרה אם רק תרטיב את השפתיים? אולי אלוהים יסלח לה? אולי הוא עסוק עם מישהו אחר בוגר יותר, אשם יותר?

היא הרטיבה את אצבעותיה וקירבה אותן לאט לט לשפתיה. התחושה הקרירה של טיפות המים מלחלחות את השפתיים היבשות הייתה נעימה. מבלי יכולת להתגבר, קירבה את כוס המים לפיה ולגמה במהירות. היובש הנורא נרגע אבל אימה ופחד מילאו אותה, הינה הינה, אי שם משרבט אלוהים את שמה בספר המתים.

אבל זו שנה ראשונה שלי,  לגימת מים שווה מיתה? ניסתה להרגיע את עצמה, הרי אלוהים רחום וחנון לימדו אותנו, חשבה, הוא יפטור את עוונה כמשובת נעורים. 

 

רגועה חזרה למיטתה, סידרה את הכרית ונישכבה. אבל השינה הייתה ממנה והלאה. שכבה במיטה והרעב המשיך לכרסם, לנגד עיניה פרוסת עוגה בתוך צלוחית שנישכחה על השיש במטבח.

 

בשקט קמה ממיטתה, כדי לא להעיר את אחותה שישנה במיטה התחתונה, ובצעדים חרישיים הלכה למטבח.  

 

על פרוסת עוגה אלוהים לא יסלח לך, נזפה בעצמה, אבל ידיה, כבעלות רצון משלהם, ליטפו /ריפרפו על הצלוחית.  נעצה בעוגה מבט חושק, לא מצליחה להפסיק ולדמיין את טעמה.

 

דווקא האיסור הגביר את הרעב שדקר בבטנה. גלים גלים של דקירות. לחכות עד למחרת בערב נראה לה כנצח. אני הקטנה מעניינת את אלוהים? תהתה, יש כל כך הרבה מבוגרים שחטאו הרבה יותר ממני, אני רק בתחילת חיי כבוגרת, יהיו לי עוד שנים לחטוא ולבקש סליחה, חשבה, וכדור של כעס התפוצץ בבטנה, פרוסת עוגה זו תקבע אם אחייה או אמות השנה?

 

בנחישות לקחה את הפרוסה, על החיים ועל המוות מלמלה, ודחפה אותה בשלמותה לפיה, עוצמת עיניים בחוזקה ולועסת בתאווה, מחכה לקרן הנעלמה שכידוע תצא מהשמים ותפגע בכל מי שלא צם.

 

קול השתנקות כבושה נישמע.

 

אחותה הקטנה עמדה בפתח המטבח, כותונת דקה לגופה, ידיה מהודקות בחוזקה לפיה ועיניה פעורות לרווחה באימה. 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

14 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת