00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שיתוף מהמטבח הפרטי

"החיים הם ארוחות" - היומן לאוהבי האוכל

 
החיים הם ארוחות -  ג`יימס וקיי סלטר (ספר)

החיים הם ארוחות - ג`יימס וקיי סלטר (ספר)

היומן לאוהבי האוכל
הוצאת כנרת.
2009
מאנגלית
שרה ריפין
464 עמודים
איורים פבריס מוארו


יומן/ספר ענק.

כל יום מתכון, סיפור, טיפ, מידע מוכר, מידע חדש,

מחברי הספר אוהבים את החיים ואוהבים ארוחות אחרת לא היו מוציאים ספר כזה. כמה וכמה שנים של איסוף מתכונים ורישום של חוויות אישיות של אירוח הולידו את הרעיון לרכז את כל מה שנכתב אצלם במחברות ופתקים לספר. יש להניח שגם דיומא השפיע עליהם להוציא ספר כזה כי ציטוט שלנו מתנוסס בפתיחה
:"יש בכוונתי שחיבורי האחרון יהיה ספר בישול המורכז מזיכרונות ותשוקות".

קיבלתי את הספר ולא התאפקתי. מייד התחלתי לקרוא. ראשית כדי לחוש את הספר, לראות מה הוא באמת מציע. אז ככה, בהתחלה המידע די יבש. יותר מידע על מזון מאשר חווית הטעם שבפה. קצת מידע על הקפה, על מלח, על ממתק בשם "בייבי רות".

ומתי ספר מתחיל להיות מעניין? בדיוק ברגע שאותה חוויה של הכותב היא גם החוויה שלנו. ברגע זה `הקרח נשבר`, וההרגשה היא שבכל זאת, דברים מעניינים כן יהיו בהמשך. ברגע זה הוצאתי מארקר, סימנתי וחזרתי להתחלה לסמן גם את ההקטעים שאמרתי שאחזור אליהם לסמן בהקדם.

הבחירה למרקר את הקטעים שמעניינים כבר הפכה את הספר למשהו אישי לחלוטין משלי.  ליומן שלי. כותבי הספר ממליצים שאם נפגוש בספר איזו אי-בהירות או מידע שנראה לנו לא נכון, שלא נהסס לכתוב הערות בפינת הדף. הסכמתי לחלוטין עם הנאמר. אם זה יומן. אז שתפקד כמו יומן. וביומן מותר לנו לכתוב הכל.

עדיין לא סיפרתי מדוע אותו חלק כן עניין אותי. ובכן, מכירים את זה שאתם מארחים ואתם משדלים את האורחים לטעום והם לא רוצים, כל אחד מסיבותיו הוא, ואתם משדלים ומשדלים עד שהאורח מתרצה וטועם.
יש כאלו שמשדלים בדיוק את חבריהם שהתחילו היום דייאטה, והם מרגישים שהצליחו במשימה -  לשבור לחברים את הדייאטה  יש כאלו שמצליחים במשימה כי הם באמת אוהבים להאכיל. יש כאלו שאוהבים לשמוע חוות דעת על יצירתם.

לורנצו סמפל חברם של הכותבים התארח אצלם בבוקר. "על השולחן עמדה קערת גדולה של פודינג אורז (הניחוח עד לכאן...).
"התכבד", אמרנו.
"לא לא, בבקשה, אני משתדל להוריד משקל" טען, "ובכל מקרה, כבר אכלתי ארוחת בוקר."
מזגנו לו תה.
"טוב, אולי רק כזית, רק כדי לטעום, לראות אם זה שווה משהו," אמר.
בתוך עשרים דקות הוא הספיק לחסל את הקערה כולה." [עמ`21]

אם כך, אחרי שיש בינינו איזושהי נקודת חיבור,  (אני בצד של אלו שטועמיים כזית) מתחיל להיות מעניין. המארקר הזוהר לא מפסיק לסמן. בכל יום, שכולל נושא אחד יש משהו ראוי לסימון.
 
"הניחוח האופייני הוא אחד הסימנים לאננס טוב, וכן היותו כבד לגודלו. הפרי מתוק יותר בתחתית, כך שאם מתכוונים להגיש אותו כמות שהוא, יש לחתוך אותו לאורך."
 
אני קוראת ספר זה לאחר שסיימתי את "סיפורים קצרים" של נאם לה. ובכן  אביו של נאם לה, שהיה רגיל לדבר עם משפחתו בפתגמים אמר לו: "כל יום של חיים מעניק לך ים של ידע". גם אני אוהבת לפעמים להיזכרבפתגמים ובעיקר לסמן ולשמור אותם. הספר הזה מעניק ים של ידע, טיפים קטנים, מידע שאולי לא היינו קוראים לעולם במקום אחר: "קורט ממנו, למרבה התמיהה, מפיק מאננס ומאשכולית את מתיקותם". [17] מדובר על מלח. השפים הגדולים (ובטח הם יודעים על מה הם מדברים), ממליצים לשים בכל תבשיל קורט מלח כי הוא מדגיש טעם. אם עד עכשיו פקפקתי בכך, אז אולי עכשיו אסכים לנסות אחרת.

ועכשיו שאני מתקדמת עם הספר, ויום רודף יום, אני יודעת מה מקורו של "הקורדון בלו", ואיך מומלץ לנשים להתנהג בארוחה (מדובר על מדריך מימי הביניים), וסתם צוחקת כשקוראת ש"במצריים העתיקה כשציפו לאורח חשוב היה משק הבית כולו נתקף בתזזית של ניקוי, בישול ואפיה שבועות תמימים מראש" [29] כי תזזית הניקוי מוכרת לי היטב, אני מגיעה לחלקים שמדברים על עקרונות האירוח, לוחות זמנים, סידור שולחן ועוד... ומדלגת עליהם עד שמגיע לחלקים יותר מעניינים, האם ידעתם כי דיומא חיבר את "מילון הבישול הגדול" שהכיל 1150 עמודים שכוללים מתכונים וזכרונות תוססים ומעשיות? הספר הופיע במתכונת המקורית עד שנות החמישים של המאה ועשרים.

וכשהימים נוקפים והעצות קרובות לעצות שימושיות לחיי יום יום ואני חושבת שבאמת כדאי לסמן ותוהה האם חשבו להשאיר שניים שלושה דפים ריקים בסוף הספר לשימוש אישי, אני מגלה בסוף הספר שיש "מראה מקום" מסודר. ואפשר בהחלט לסמן במרקר בלבד בלי לקשקש בפינות הספר.

אז אם כך לדעתי,  יש כמה אפשרויות לקרוא את הספר הזה:

1. מההתחלה לסוף. יום אחר יום  - זה למסודרים שבינינו.
   (זו לא אני. במיוחד בספרים מן הסוג הזה).

2. לדלג מדי פעם ל"מראה המקום", ולראות מה מעניין אותנו לדעת באותו רגע.
    אחרי שנוכחנו לדעת שיש כמה טיפים לגבי אופן בישול, אפשר לגשת ישירות למראה מקום ולנסות אולי יהיו טיפים שיעזרו להכין את המתכון קצת יותר טוב.

3. להתחיל להשתעשע עם הספר ולגשת לתאריכים חשובים שלנו, וכך לגלות למשל ש"בליני" מכינים מקמח כוסמת, ותוך כדי ללמוד גם על הכוסמת מידע מעניין
4. או סתם לפתוח באופן אקראי (או בתאריך של היום, וממנו לקרוא מסודר מדי יום) ולקרוא על האינואיטים, או על "גרימו אלכסנדר בלתאזאר" שנולד בשנת 1758 שהיה עו"ד ומבקר תיאטרון אבל גם מבקר האוכל הראשון שפרסם מדריך ראשון למסעדות וחנויות מזון בפריז שכלל רשימות מלומדות ושנונות על הכנסתו והגשתו של מזון. 

או לקרוא על מקור שמה של פסטה בצורת טריפוליטיני ולדעת מה מקורה, גם אם במקומות אחרים יציעו הסבר שונה (בדקתי) לפי הספר מקום הטריפוליטיני הוא עניבות קטנות שנקראו על שם כיבוש טריפולי, ברשת מציעים הסבר אחר: "במקור הטריפולינה מאזור קאמפאניה (נאפולי), ולפי המסורת צורה זו של פסטה יוצרה לכבודו של מלך ויטוריו עמנואל"

המהדרים למיניהם בטח ימציאו להם "מראה מקום " נוסף משלהם שיכלול רק את מה שמעניין אותם.  

הספר מכיל איורים צבעוניים מקסימים: המון תמונות ממקומות בצרפת:  איורי מזון וכלים למיניהם שנראים כמו צילומים אמיתיים:
 







אני מתארת לעצמי שכשלומדים את המקצוע `שף` מתעמקים בכל המידע שנלווה למה שמוזכר כאן על מזון/אוכל: מקור השם, האגדות שנלוות להמצאת מתכונים, התהילה שאופפת מאכלים שמדינות מסויימות טוענות לבלעדיות מוחלטת (כמו הקרואסונים הצרפתיים) , אבל גם אוהבי האוכל (והחיים הטובים) מהשורה בטח ימצאו כאן הנאה וכמה רעיונות שאולי יהיו נכונים ליישום מתישהו. כמו... עוגות חתונה. [עמ` 220]

בספר מובאים מתכונים לא מעטים: בליני [] עוף צרפתי של הבשלנית המצטיינת האהובה עליהם [], שרבט אננס, [] ראיטה הודית []צ`ילי קון-קרנה, ועוד מתכונים מיוחדים.

יש עוד הרבה נושאים מעניינים לקריאה בספר: כיצד התנהלו משקי בית סוגי יינות, רטבים, סוגי פירות וירקות, אופני בישול וחיתוך והגשה, ומשחק שאהוב על הצרפתים "עצם המשאלות" [406], שיתופים אישיים ומשעשעים בחייהם של הכותבים, וכמה מן הדברים הנהוגים בצרפת (מסעדות רבות מרשות להביא יין מהבית, אך גובות תשלום רק עבור חליצת הפקקים) חגיגות וחגים.

יש ימים ביומן שבהם מובאים מידע ונושאים שבוודאי מוכרים ולא מחדשים דבר, ובכל זאת, זה -  היומן שלהם - וכך הם חשבו להכניס את מה שהם אוהבים ונראה להם נכון אפילו אם הוא מוכר וידוע וכו`.. וכו`...
 
המון מידע על צרפת בספר:מקומות, מנהגים, כרמים, יינות וכן סיפורים אישיים על מפגשים עם סופרים ויצירותיהם משתלבים ביומן.

ולמרות כל המגילה שכתבתי כאן, הבאתי `על קצה המזלג`.  אני יכולה להמשיך ולהתמוגג עוד שעות רבות ולהביא אינספור ציטוטים וסיפורים. הכי טוב, שתבדקו לבד אם מזדמן לידיכם ספר זה.
 
 
 
 
 
על המחברים:-

ג`יימס סלטר הוא מחברם של תשעה ספרים קודמים,
ביניהם A Sport and Pastime , אוסף הסיפורים Dusk and Other Stories שזיכה אותו בפרס פן פוקנר בשנת 1989, וכן הספר Burning the Days: Recollection .


קיי סלטר היא עיתונאית ומחזאית, פירסמה מאמרים ב"ניו יורק טיימס" וב– Food and Wine , וכן בכתבי עת אחרים. ג`יימס וקיי סלטר חיים בקולורדו ובלונג איילנד, ארצות הברית.


פבריס מוארו הוא אמן גרפיקה, מאייר ומעצב תפאורה ומוצרים. הוא חי באוליווה, צרפת, עם אשתו ויל

האיורים שכאן מתוך הספר.
 
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

מאילו מדינות מבקרים
free counters
בחירת העורך
אלבום תמונות בתפוז
פתגם היום/ציטוט היום
  • "אוכל, הוא בעצם סמל לאהבה. כשמכינים אותו..
ביקורת מסעדות
עיצוב מטבחים
"הקוראים המשפיעים"
  • בדידותו של קורא המחשבות
  • "המאמינים"
מוצרים-סקירות/המלצות
קוביית קוד חופשי
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילה56 אלא אם צויין אחרת