11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דואר ובולאות

למען המולדת! למען סטאלין!

בחודש אפריל 1945, בשלהי מלחמת העולם השנייה, הנפיק דואר ברית המועצות סדרת בולים בה הודגשה ההצלחה של חיילי הצבא האדום בקרבות כנגד חיילי גרמניה הנאצית. באחד הבולים הוצגו חיילי הרגלים כשהם מסתערים לעבר שורות האויב בכידונים שלופים, תמרון שהפך לסימן ההיכר של הצבא האדום.

 

 

 

 

בחלקו העליון של הבול רשומה קריאת הקרב אותה נהגו החיילים להשמיע בזמן שקמו ממקומם ורצו לעבר האויב:

 

זא רודינו, זא סטלינא! הור-ר-רה!

 

ובתרגום לעברית:

 

בעד המולדת! בעד סטאלין! הידד-ד-ד!

 

 

 

 

 

אנשי פאנפילוב

בשנת 1946 יצא לאור בברית המועצות ספרו של אלכסנדר בק, "אנשי פנפילוב", ובו תיאור הלחימה הנואשת של צבא ברית המועצות בשנת 1941, בזמן הקרב על הגנת מוסקבה כנגד המתקפה של גרמניה הנאצית. בספר מתאר, בגוף ראשון, מפקד גדוד (ברוסית, "קומבאט") בשם באורג`אן מומיש-אולי, את הדרך בה התגבש הגדוד עליו פיקד, התחשל אופיים של המפקדים והלוחמים, והם למדו להתגבר על הפחד המשתק ולהחזיר לאויב מכה כנגד מכה.

 

הספר תורגם לעברית על ידי שלמה אבן שושן, ונקרא בשקיקה על ידי לוחמי דור תש"ח. רבים מן המפקדים בשנותיו הראשונות של צה"ל ראו בספר זה את המדריך הטוב ביותר לדרך בה יכול מפקד לרכוש את אמון אנשיו, ולהובילם אחריו לקרב.

 

למרות העברית הארכאית, המשובצת ביטויים דוגמת "מוכנאים" (=מפעילי מכונת הירייה, מקלענים) או "באטאליון" (=גדוד), יכול הקורא גם כיום להתרשם מתיאור חייהם ולחימתם של באורג`אן מומיש-אולי - הקומבאט, טולסטונוב - מפקח התעמולה החטיבתי, ורבים אחרים. על הכול מרחפת דמותו עתירת חוכמת החיים של הגנרל-מאיור איוואן ואסילייביץ פאנפילוב – מפקד הדיביזיה הנערץ.

 

בספר "אנשי פאנפילוב" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, הדפסה עשרים, 2008), עמודים 199 – 205, מופיע תיאור הקרב המשמעותי הראשון בו נתקלו אנשי גדודו של מומיש-אולי, בעת שנאלצו להתגונן על נפשם מפני החיילים הנאצים שהתקיפו אותם מן האגף. החיילים הרוסים נאלצו לנטוש בבהילות את עמדותיהם החפורות היטב, ולהתארגן להגנה בשדה הפתוח, אל מול חיילי האויב הקרבים ובאים.

 

....

כעבור רגע קרב אלי בזחילה טולסטונוב.

- מה לדעתך קומבאט? הידד?

הניעותי ראשי בשלילה. בסיפורים לקריאה קלה הרי זה נקל מאוד, פשוט מאוד: "הידד!", והגרמני בורח. במלחמה אין הדבר כך.

 

ובכל זאת פרצה מפינו באותו ערב קריאת "הידד". לא הבאטאליון שלי בלבד היה קיים בעולם, ולא אני בלבד ניהלתי את הקרב...

מטריז היער, קצת מאחורי עמדות הגרמנים, הופיעה שורה מפוזרת רצה... עתה ניתן לא לנו, אלא לגרמנים לטעום טעמה של מהלומה באגף ובעורף... בהתגוננם ביריות החלו הגרמנים נסוגים אחורנית, כשהם מהווים קשת.

 

- קומבאט! – השמיע טולסטונוב בהתעוררות.

רמזתי לו: הן. ואחר הצרחתי:

- למסור לאורך השרשרת: הכון להתקפה!

ולא הכרתי את קולי שלי, הוא היה חנוק, צרוד. מלוחם ללוחם נמסרו מילים אלו: "הכון להתקפה", ואצל כל אחד, כמובן, נתרעד ונתפעם הלב.

....

ובשרשרתנו נשתתקה הירייה, הלוחמים שכבו, בהדקם את הרובים, כשהם מחכים לרגע, שכל אחד מהרהר בו למן יום הגיוס לצבא, ואשר לכל אחד נראה כנורא ביותר במלחמה, כשהם מחכים לצו ההתקפה.

אותי הדהימה הפסקה זו שלא במתכוון של אש, לא כך צריך! אך שוב אין פנאי לתקן. צריך לפעול מהר, מהר, כל עוד האויב במבוכה. קראתי בקול:

- בורנאשיב, הובל!

 

חלפה שנייה. אתה, ודאי, קראת לא אחת על הגבורה ההמונית של הצבא האדום. זוהי אמת, אלו הן מילים קדושות. אך דע לך: אין גבורה המונית, אם אין מי שהולך ראשון. לא קל להקים אנשים להתקפה, ואיש לא יקום, אם לא יהא הראשון, אם לא יקום האחד, וילך בראש, שהוא מושך אחריו את הכול.

בורנאשיב התרומם. על רקע שמי השקיעה הופיעה דמותו הנטויה במתיחות קדימה... בהתיקו עצמו מן הקרקע, במלאו פקודה, הריע בורנאשיב על פני השדה כולו:

- בעד המולדת! בעד סטאלין!

 

עד אז נזדמן לי לא אחת לקרוא בעיתונים תיאורי התקפה. תמיד כמעט היו הלוחמים, לפי המתואר, מתרוממים להתקפה בקריאה כזו. מבין שורות העיתון נראה הדבר לעיתים קל מידי, ואני הרהרתי לי: כאשר יגיע תורנו, כאשר יהא עלינו לזנק לקרב כידונים, הכול אל נכון, יהיה לא כבעיתון. ומגרוננו תפרוץ איזו קריאה אחרת, קריאת חרון וזעם. אך הנה ברגע שגיא ונורא זה ניתק בורנאשיב את אלפי החוטים, שמצמידים מתחת למטר אש את האדם לאדמה, זז קדימה, כשהוא מריע בדיוק כך:

- בעד המולדת! בעד סטאלין!

 

ופתע נקטע קולו. בורנאשיב נפל במרוצתו, כאילו נתקל בתיל מתוח מתחת לרגלים. נדמה היה, כי תיכף יקום, ירוץ הלאה, והכול יזנקו על האויב יחד עמו, כשהם מזקירים לפניהם את הכידונים.

אך בורנאשיב שכב בפישוט ידיים, שכב לבלי קום. הכול הביטו בו, בלויטנאנט השטוח בשלג, שהוכרע לטבח עם צעדיו הראשונים. הכול ציפו למשהו.

 

שוב עברה שנייה מתוחה. השרשרת לא התרוממה.

 

ושוב קפץ מישהו, שוב שולחו על פני השדה, תוך זמזום היריות, אותן המילים עצמן, אותה הקריאה עצמה:

- בעד המולדת! בעד סטאלין!

 

הקול היה רם שלא כרגיל, לא מוכר, אך על פי חיתוך הדיבור הבלתי רוסי, על פי הדמות הגוצה הצנומה הכירו הכול את החייל בוקייב. אפס גם הוא, אך נתרומם, כרע נפל. הכדורים פגעו, כנראה בחזהו או בראשו, אך נדמה היה, כי גם לו, כללויטנאנט בורנאשיב, קוטעו הרגלים, קוצצו כבמגל חד.

 

גווי נמתח כולו, אצבעותיי גרפו שלג וסחטוהו. שוב חלפה דקה. השרשרת לא התרוממה.

נגדנו כבר פעלו שתי מכונות הירייה. בדמדומים הקלושים נראתה בבהירות שלהבת ארוכה מרטטת, שפורצת מן הקנים... לא הניחו לנו להסתער בכידונים, עצרו בעדנו באש שוטפת.

....

כל אחד מאתנו נעשה דרוך, כמוני אני, כל אחד ביקש לזנק, לקום, אך איש לא קם.

מהו איפוא הדבר? האומנם נשכב ככה כולנו עד בוש, ונמצאנו מוגי לב? האומנם לא יימצא איש שיזנק בשלישית, וימשוך אחריו את הפלוגה כולה?

 

ופתע חשתי, שמבטי הכול נטויים אלי... דומה היה, כי הכול ממתינים לראות, מה יאמר, כיצד ינהג הקומבאט. ובהכרה ברורה, שאני עושה מעשה טירוף, זינקתי קדימה, על מנת להרים בתוקף מופת אישי את הפלוגה להתקפה.

 

אך מיד תפס אותי טולסטונוב בכתפי בכוח, ושיקעני בשלג. הוא פלט גידוף רוסי.

- אל תשתטה, אל תעיז, קומבאט! אני...

 

פניו הנעימות הגסות קמעא נשתנו בן רגע. שרירי הפנים נמתחו, נתאבנו. הוא ניסט אחורה, על מנת לקום בתנועה חריפה, אולם עתה תפסתי אני את ידו.

לא, איני רוצה לאבד גם את טולסטונוב. כבר נתפכחתי, הפכתי שוב להיות קומבאט.

....

אני כבר נתפכחתי... נזכרתי בכל אשר למדנו, נזכרתי בציוויו של פאנפילוב: "אסור ללחום בחזהו של חיל הרגלים... נצור את החיל. נצור בפעולה, באש...".

 

אני מספר לך כל זאת באריכות, בפרוטרוט, אך שם, בשדה, ארך זה אך שניות מספר. בשניות אלו למדתי אני, כשם שאנו כולנו, ללחום, למדתי גם מהאויב.

 

הצרחתי:

- אש תכופה על המוכנאים! המקלעים, צרורות ארוכים על המוכנאים! הצמידו אותם לאדמה!

הלוחמים הבינו. עתה החלו כדורינו שורקים מעל לראשי הגרמנים היורים...

וראה, המוכנאים הגרמניים שכבו, נסתתרו, חסו מאחורי המגינים. את מישהו שם הפלנו חלל. מכונת ירייה אחת נעצרה, ושוב לא הגיחה מתוכה שלהבת חדה ארוכה...

 

כבר עמדתי לתת צו, אך לא הספקתי. מעל לשרשרת נישאה קריאת הזעם של טולסטונוב:

- קומונארים!

לא רק אל הקומוניסטים, אל הכול הייתה מופנית קריאה זו. אנו ראינו: טולסטונוב התרומם יחד עם המקלע והחל רץ, כשהוא משעין את הקת למותן, יורה ומריע תוך כדי ריצה. בפעם שלישית הרעימו על פני השדה אותן המילים עצמן, בפעם שלישית נשמעה הקריאה הנסערת, הלוהטת:

- בעד המולדת! בעד סטאלין! הידד-ד-ד!

 

קולו של טולסטונוב נבלע בתרועת גרונות אחרים. הלוחמים קפצו על רגליהם. בצריחת זעם, בפנים מעוותות מחימה זינקו על האויב, על מנת להיפגש עמו פנים אל פנים. הם רצו ועברו את טולסטונוב.

הגרמנים לא נענו להזמנתנו לקרב פנים אל פנים, התחמקו ממכת כידונים, המבנה הקרבי שלהם הופר, הם ברחו מפנינו.

 

בסרט המצורף ניתן לראות את האופן בו הציגה ברית המועצות בתום מלחמת העולם השנייה את גבורתם של חייליה, אנשי הצבא האדום. דמותו המתנשאת של סטאלין "שמש העמים", "המנהיג הנערץ", מוצגת כמובן כמקור העוצמה והדוחף העיקרי לניצחון המופלא.

 



הנקודה הישראלית

עם הקמת מדינת ישראל, ופתיחת שעריה בפני הפליטים היהודים שהמתינו במחנות המעבר באירופה, החלו להגיע לארץ גם אנשי הגח"ל, גיוס חוץ לארץ. המדובר היה בצעירים בגיל גיוס שצורפו מיד עם הגיעם לארץ לשורותיו של צה"ל. חלק מאותם צעירים שירתו קודם לכן בשורות הצבא האדום, והביאו אל צה"ל את סגנון ההתקפה לו הורגלו. 

 

דוגמה לכך ניתן למצוא בספרו של צביקה דרור, "הראל, חטיבת פלמ"ח הראל במערכה על ירושלים תש"ח" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005). בפרק המספר על קורות חטיבת הראל במהלך קרבות עשרת הימים, תיאר המחבר את כיבוש הכפר סובא, לימים קיבוץ פלמ"ח צובא שממערב לירושלים. בעמוד 255 בספר מובא התיאור הבא:

 

בליל 13/12 ביולי 1948 יצאו לכבוש את סובא שתי פלוגות, ...עתה היו נפוצים בגדוד שמות כמו מוישל`ה, גרישקה, ישקה, מהם שהיו במלחמת העולם השנייה פליטים בעומק ברית המועצות ואחדים מהם שרתו בצבא האדום. ...כשהסתערו, פתחו הללו בקריאות הנהוגות בצבא האדום: "זא רודינא, זא סטלינא!" ("למען המולדת, למען סטלין!") והוסיפו נופך משלהם: "זא בן גוריונא!" ("למען בן גוריון!").

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

הרשומות הנצפות ביותר
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל MRimer אלא אם צויין אחרת