00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בנויה לתלפיות.

שְׁאֵלָה כְּבַדת מִשְׁקָל.

29/09/2009
המסעדה השתרעה לאורכו של רחוב שלם ומטונף ששעות הערב כיסו את המולתם הצעקנית של הרוכלים והסועדים הגרגרנים שמקיפים את המקום מידי יום, ומקנים אווירה צבעונית עשירה של מטעמים וריחות, שתוקפים את כל החושים מכל עבר. חצי שעה לפני תחילתו של האירוע אני זורקת עלי מכנס שחור וחולצה קצרה שחורה, למרות שנשבעתי לעצמי שלעולם לא אלביש יותר שחור. אבל באותו יום הראש שלי נדד לעבודת הפרך שעמלתי עליה חודש ימים ושגבתה ממני תשישות, בירוקרטיה, וסלידה עמוקה כלפי גורמים מסוימים שלא עזרו לי למשוך בצינורות המקובלים, כדי להשיג במהירות את הדברים שנזקקתי להם. אחרי כמה דקות בוחנת כלא מאמינה את הדמות שניבטת מולי במַרְאָה, אני רואה שנותרו לי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה דקות. אז החלטתי לנצל אותם על מנת להעניק מְנַת יֶתֶר של חיים לשיער שלי, שלאחרונה החל להבריק ולקבל גוונים של דְּבַשׁ מַלְכוֹת. מוריס, הסַפָּר השכונתי שמורגל בפעולת גיזום וצביעה, נד בראשו בפקפוק ואמר, נעשה לך פֶן, כאילו התבאס שאני לא לוקחת את המבצע המפורסם שלו, גוונים- צבע- תספורת במחיר של טוטא- לה- קארה. תמיד כשאני יוצאת מהמספרה שחומר דוחה בריח של מטהר אויר מכסה את שערי, אני מרגישה כמו נסיכה וכולי מחייכת. כשהמבטים החשדנים שמופנים לעברי גורמים לתחושה הנפלאה ולהרגשה המיוחדת להתעצם.

בצעדים לאים אני חוצה את הרחבה ומגיע למקום האירוע, כשבדרך חבורה עליזה וצווחנית של נערים גורמת לאדמומית חיננית להופיע בלחיי. ובדיוק כשאחד מהם לא מפסיק להביט על החזה שלי, אני מנפחת אותו בגאווה בכוונה, כי אני יודעת שהערב הזה יהיה נפלא.

 

בכל פעם שהפקת ענק מוטלת על כתפי אני מרגישה כאילו מדובר בעניין של חיים ומוות. פאשלה אחת קטנה תהרוס לשְׁלוֹשׁ מֵאוֹת איש להשתכשך בהנאה במוסיקה מקפיצה, אוכל ושתייה. בשְׁמוֹנֶה אֶפֶס אֶפֶס, נפתחות הדלתות ואני עומדת בכניסה ומקבלת את פני המוזמנים כמארחת חביבה. זה הרגע שבו לוטשים אלי עיניים ומתחילים להחמיא או לתהות. ואני חושבת איך ליטוש אחד קטן בשיער הופך אותך לאדם אחר לחלוטין. כעבור שעה כשההמון הסתער כחיה בסכנת הכחדה על המאכלים, עוברת על ידי מלצרית עם מגש עמוס במטעמים ואני לא טורחת אפילו להביט בתכולה שלו. ההיא שנכנסה באיחור אופנתי, לוקחת כָּנָפֵּס גבינה ודוחפת את כולו לפה כאילו לא ראתה אף פעם אוכל. מכווצת את עינה בחשדנות, רוכנת קדימה ושואלת. תגידי, את עוד שומרת. ואני עונה בלי היסוס כֵּן. ובכל פעם כשמישהו שואל אותי את השאלה הזו, אני מקמטת את המצח ומנסה להבין, למה היא/ הוא מתכוונים. שהשמנתי? לפעמים בא לי להכניס את השאלה הזו לספר השיאים, שיזכה בקטגוריית ההערה הסתומה ביותר בהיסטוריה של המין האנושי. היד שלי נשלחת אוטומאטית לבטן ואני מלטפת אותה כאילו היא תצנח. והיא ממשיכה ופוערת זוג עיניים ערניות ומחמיאה, כי את נראית נפלא וקורנת. ואני מסמיקה ממבוכה וחושבת על מערכת היחסים התלותית והסבוכה הזו שיש לי עם הגוף, שמספק לי תענוגות סודיים, לילות תשוקה בוערים ומישהו שלא מרגיש רע או דחייה כשהוא נוגע בו. ואף נהנה מתחושת החום המופלאה שהוא מקרין.

שנים ששילמתי מחיר חברתי כבד שגרם לי להתנזר ממפגשים עם גברים ופתאום בחודשים האחרונים, באופן מסתורי. האימה שאחזה בי התחלפה בשלווה מהפנת. הפסקתי להשתמש בדמות הפיקטיבית שרדפה אותי במשך שנים כמאיימת על החיים המרירים והטרגיים שהזמנתי לעצמי, ושגרמה לי להגיד בכל מפגש, תשמע פעם שקלתי כמעט אַרְבָּעִים קילו. כן, זה היה גיבוב של שטויות שנאמר כדי להגן על עצמי ולרפד את מכת הדחייה. ביום שהמַצְפּוּן התשוש שלי הפסיק לייסר אותי, החיוורון נעלם מהפנים המיוסרות הנושאות חיוך תמידי, שנמתח כמו מַנְגָּנוֹן השהיה ברגעים מתוזמנים מראש.

 

לפני שנה וקצת, בחודש יולי אַלְפַּיִם וּשְׁמוֹנֶה. פגשתי את מארינה מקסימיליאן במופע הפְּרֶמְיֶירָה, פאות קדושות שהוזמנתי אליו. מולי אני רואה אישה מדושנת וגבוהה. לא ייחסתי אליה שום משמעות למעט הנטייה הבלתי פוסקת של כל מי שהיה שמן בעברו, זה להביט על מישהו שמן אחר ולעשות השוואה דמיונית מי יותר שמן. אפילו לא ידעתי מי זו לולא הלחשושים שהבהירו שזו ההיא מכוכב נולד, כי אני לא צופה בשטות הזו. ימים עברו והמסכנה נקלעה ללועה הפעור של החברה הישראלית, שהיא סוג של פושעת שלא מבינה את עומק פשעיה שהם, עיצוב סלבריטאים למימדים הנוחים לה. תוך שנה נעלמו אַרְבָּעִים קילו ממשקלה והיא החלה להיסחף  במערבולת התקשורתית, להפוך ליפה והאמיצה ולאבד את זהותה כמו נינט, בוגרת הפקולטה של הכוכבים הנולדים.

ממארינה מקסימיליאן – ובהמשך שובו של השומן למסכי הטלוויזיה, למודעות הפִּרְסוּם. ולבמות התיאטרון: עירית קפלן. גורם לי לתהות על שאלה כבדת משקל, מהו באמת מקומו של הגוף המדושן שגורם לתשומת לב מירבית באמצע המאה העֶשְׂרִים וְאַחַת. די לקרוא את הטוקבקים הזועמים שנעמדים כמאגר זקיפים נאמנים מתוך כוונה לשמור על שלום אידיאל הרזון, ושחלילה לא נעבוד על אף אחד ששמן זה יפה וטרנדי. כדי להבין שהמציאות היא אחרת, לולא החשיפה התקשורתית הבלתי פוסקת שאותן נשים ידועניות נחשפו אליה, סביר להניח שכל אחת מהן הייתה נשארת אנונימית בדיוק כמוני, שמאמינה בביטחון העצמי שלה. ושטוב לה עם הגוף שעבר כיווצים והרחבות, נגיעות וסלידות. ובעיקר הבנה שזו מתת האל שהורינו הורישו לנו מבלי שביקשנו, ושצריך לדעת לחיות איתה בשלום.

 

בסוף הערב, המבט שלו שגורם לי להיות צוננת ונגישה. ומעלה את טמפרטורת הגוף שלי ממצב פּוֹשֵׁר לרותח, המתין לי בצד. זה הספיק לי כדי לבטל את הקוּטֶרִים הקבועים, שתמיד יש להם מה להגיד ולהתלונן. עוד וי שסימנתי לעצמי שהוגדר כהצלחה. זה נתן לי להבין שלפעמים בין ניצוצות העוינות מכתרת אותך תחושה נעימה שמפצה על הזמן האבוד. מחשבה שגורמת לי להגיד לכל למדושנים והמדושנות, שכל שבב בגופכם הוא קסם של עלילה ודמויות, וכולנו נוסעים לאוֹדִישְׁן החשוב בהיסטוריה והוא: אהבת עצמך והבְּרִיּוֹת.

בימים אלו, ימים של סליחות שפיות דעתי חזרה אלי. שאלתי שאלות, נחלתי הצלחות וכישלונות, חוויתי חוויות והעצמתי את עצמי. בסרט הדוקומנטרי של חיי, האישיות שלי צרובה בהרבה מאוד ימים נוראים שכעת הוחלפו בפיוט שמרעיד את נשמתי. אני נושאת בקרבי ניצוצות הרפתקנים שגרמו לי למצות את כל ערוצי הנפש, ושהביאו אותי לגסוס חברתית מול המין הגברי שכעת חובק אותי ומקבל את מי שאני באהבה רבה, אני מרגישה שמשהו נולד בי.

כפי שכתוב בספר ויקרא,כ"ו: " וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  כז אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, לַיהוָה.  כח וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה:  כִּי יוֹם כִּפֻּרִים, הוּא, לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.  כט כִּי כָל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא-תְעֻנֶּה, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה- וְנִכְרְתָה, מֵעַמֶּיהָ.  ל וְכָל-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל-מְלָאכָה, בְּעֶצֶם, הַיּוֹם הַזֶּה- וְהַאֲבַדְתִּי אֶת-הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מִקֶּרֶב עַמָּהּ.  לא כָּל-מְלָאכָה, לֹא תַעֲשׂוּ:  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם.  לב שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, בָּעֶרֶב- מֵעֶרֶב עַד-עֶרֶב, תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם.  {פ}

 

בשנה אחת סלחתי למיניות שלי. באחרת, סלחתי על שנה מבוזבזת מעשייה. היום אני סולחת לשומן שלי, עיניתי את נפשי מספיק ונשאתי אותו כמִנְחָה שצריך להעלות קורבן במשך שנים והשתמשתי בו כאָלִיבִּי לכישלונות שלי. הוא שגרם לתחושה של צל שמלווה אותי, ובמקרה הזה הוא היה צל בולט במיוחד, שרלטן. זה הזמן להיפרד ולהגיד היה שלום.

 

גמר חתימה טובה.

 

נ.ב הציור של fernando botero

 

Delusion71@walla.co.il

Rokette- the look

 

Walking like a man, hitting like a hammer
She`s a juvenile scam, never was a quitter
Tasty like a raindrop, she`s got the look
Heavenly bound cos heaven`s got a number
When she`s spinning me around, kissing is a colour
Her loving is a wild dog, she`s got the look

She`s got the look (she`s got the look)
She`s got the look (she`s got the look)
What in the world can make a brown-eyed girl turn blue
When everything I`ll ever do I`ll do for you
And I go la la la la la
She`s
got the look

Fire in the ice, naked to the T-bone
Is a lover`s disguise, banging on the head drum
Shaking like a mad bull, she`s got the look
Swaying to the band, moving like a hammer
She`s a miracle man, loving is the ocean
Kissing is the wet sand, she`s got the look

She`s got the look (she`s got the look)
She`s got the look (she`s got the look)
What in the world can make a brown-eyed girl turn blue
When everything I`ll ever do I`ll do for you
And I go la la la la la
She`s
got the look

Walking like a man, hitting like a hammer
She`s a juvenile scam, never was a quitter
Tasty like a raindrop, she`s got the look
And she goes....

Na na na na na......
She`s got the lookץ"

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

41 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הזוייה אלא אם צויין אחרת