00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

קלרדומה מחפשת אהבה

One night stand

כבר כמה לילות שאני מנסה לכתוב את הרשומה הזאת ולא מצליחה.

הוא שלח לי מסר אחרי שנתקל בבלוג שלי - שיר קצר חתום במשפט "ראש השנה זה חרא של זמן להיות לבד, ואני אשמח לשיחה". זה כל מה שהיה צריך בעצם, משפט ישיר וכנה אחד כדי שהוא ימצא חן בעיני.

אז התחלנו להתכתב, הוא שולח מסר ואני עונה ומשם למסנג`ר. יצא לי להתכתב כבר עם כמה וכמה בחורים מאז פתחתי את הבלוג (נחמד לגלות שהוא עושה את העבודה שלו) והשיחה איתו הייתה מהנעימות שבהן.


כשרק התחלתי להתכתב עם אנשים הופתעתי לגלות עד כמה זאת דרך ישירה ומעניינת לנהל שיחה. הייתי בטוחה שהכל יהיה שקרים והעמדת פנים אבל מסתבר שזה לא כזה פשוט לזייף שיחה;
אפשר לדעת הרבה על בנאדם מהדרך שבא הוא מתנסח, המילים שהואבוחר, הנושאים שהוא מדבר עליהם ואלו שהוא נמנע מהם. למעשה, מסכת האנונימיות משחררת אותנו מהרבה כבלים, ואז יותר קל להגיד מה אתה רוצה בלי הצורך להתנצל ולהתבייש. 

אני חושבת שאם הייתי פוגשת חלק מהבחורים האלו ברחוב אז לא בטוח שהיה יוצא מזה משהו, אבל כאן, באינטרנט, יש לנו הזדמנות להכיר באופן אחר, לפני ששופטים חיצונית, לפני שעוטים מסכות. פוזה והעמדת פנים, ככה גיליתי, לא עוברות טוב בהתכתבות. וזה כמובן נחמד כשיש אפשרות לשמור היסטורית שיחה, הלוואי והיה אפשר לעשות את זה גם במציאות (לא ששיחה באינטרנט היא פחות מציאותית משיחה רגילה אבל אתם יודעים למה אני מתכוונת).

אז מצאנו את עצמנו מתכתבים, והיה לי ממש כיף לדבר איתו. בהתחלה חשבתי שזה אולי בגלל שאנחנו אוהבים את אותה מוסיקה ואותם סרטים, אבל זה דבר משני, אני מניחה שפשוט היה לנו נעים לדבר. לא הרגשתי שום צורך לבדר אותו ויכלתי לכתוב משהו בסגנון "התגעגעתי אליך, חיכיתי לך, שמחה שאתה כאן" בלי להרגיש שחציתי איזה קו אדום. מצאתי את עצמי הרבה פחות לחוצה מבדרך כלל.

הוא שלח לי תמונה שלו, כי הוא רצה, ואמר שזה בשום אופן לא מחייב אותי לשלוח או משהו כזה. אז כמובן ששלחתי גם, אבל זה היה נחמד שלא הייתי חייבת, שלא הכל עניין של תן וקח.

למחרת המשכנו להתכתב והוא ביקש לפגוש אותי, אני חושבת שהוא אמר את זה כאילו כדרך אגב, בין משהו אחד לשני. היה בזה משהו מעט מאיים, בגלל המהירות שבה הדברים התרחשו, אבל גם מאוד מושך ומסקרן. זה גם היה מאוד מחמיא כי לא דיברנו על סקס בכלל וכל הפלירטוט היה מאוד עדין, והוא עדיין רצה להיפגש איתי, בלי שהייתי צריכה למכור את עצמי. 

השעה אולי אחת בלילה, כבר מאוחר - התכתבנו בקושי יום וחצי והוא רוצה לבוא ולפגוש אותי. אמרתי לו שזה מאוחר מדי ולא מתחשק לי שאמא שלי תתלה אותי על איזה עץ בחצר, אז קבענו לסופשבוע.

המשכנו להתכתב ובאיזשהו שלב עברנו לטלפון. למה עברנו לטלפון? איך שהזיכרון זה דבר הפכפך ובוגדני. אני חושבת שהוא רצה להקריא לי שיר. בכל אופן, עברנו לטלפון. זה מלחיץ, הרגע הזה שבו האדם הופך מוחשי יותר, כשמתרכזים רק בקול שלך, בטון וחיתוך הדיבור, מלקטים כמה שיותר אינפורמציה. זה כמו שלבים בסולם היכרות.

הוא אמר לי שהוא מרוצה מהקול שלי. הוא ידע איך לדבר איתי. הוא יכל להגיד שיש לי קול יפה, נעים, אבל בחירת המילים הייתה "אני מרוצה" משמע את מרצה אותי, את עונה לציפיות שלי, את מספקת אותי.

אחרי כמה רגעים של מבוכה השיחה נעשתה נעימה ונינוחה. אני מובכת מאוד בקלות וביקשתי שינסה להרגיע אותי, אז הוא אמר שהוא לא בטוח שהוא רוצה כי הוא דיי נהנה מזה שאני נבוכה ומסמיקה בגללו. זה מאוד עשה לי את זה. גם האספקט המיני של כל העניין - הזכר השולט ואני הנשלטת, וגם הישירות שבדבריו.

הזמן עבר מהר. נהנתי מהקול שלו, מההתרגשות שבלדבר עם מישהו חדש, מההתעניינות ההדדית. ארבע בבוקר. צריך ללכת לישון, כבר ממש מאוחר, אבל אני לא עייפה ונעים לי ואני רוצה עוד. בסוף, אחרי שהתבשלתי עם עצמי לפחות שעה, אני מצליחה לשאול אותו אם הוא עדיין רוצה לבוא. שקט. הלחץ שבבקשה התחלף בציפייה לתגובה שלו. הוא השיב שכן. כעבור חצי שעה הוא הגיע.

הוא לא היה מה שציפיתי. לא בדיוק הטעם שלי. בנוסף, משהו בעיניים, בשפתיים, הזכיר לי מישהו שאני לא מחבבת. דיי נרתעתי ממנו ואני חושבת שזה היה מורגש, הריחוק שלי. אבל בגלל שנהנתי כל כך לדבר ולהתכתב איתו נתתי לזה הזדמנות.

אז נסענו והחלטנו לשבת על איזה ספסל בצד הדרך. הייתי מאוד לחוצה, וביקשתי שהוא ידבר כדי שאני ארגע, לא משנה על מה, העיקר שידבר. אז הוא התחיל לספר על התזה שלו וניסה להסביר לי אותה בעזרת העמוד חשמל שמולנו והצבע כחול ושחור - ובינתיים האצבעות שלו מלטפות את היד שלי, בהתחלה בהססנות ולאט לאט צוברות ביטחון, והמגע הזה היה כל כך מיוחל, אני כבר לא הצלחתי לעקוב אחרי מה שהוא אמר, רק שקעתי עמוק יותר בתוך הקול שלו ומגע אצבעותיו על ידיי.

נמשכתי למגע שלו, לאופן הדיבור, לקול הנעים - אבל באיזשהו מקום גם לא נמשכתי אליו. זה הגיוני?
ואז הוא נישק אותי. כבר שבע בוקר. אחרי התלבטות קצרה ובחשש קל הסכמתי להזמנה שלו להצטרף אליו הביתה.

מספר שעות לאחר מכן,
שרועה על המיטה אחרי שגמרתי פעמיים,
אני אסכים ביני לבין עצמי שזאת הייתה החלטה מוצלחת.
 
הופתעתי עד כמה הסקס היה טוב. הוא עשה דברים שרציתי בלישהייתי צריכה לבקש, ובלי שדיברנו על זה קודם, הוא פשוט ידע מה אני אוהבת. שילוב של רוך ועדינות עם חוזק ועוצמה. ואני מניחה שגם להתנזרות הארוכה שקדמה למפגש הייתה איזושהי אפקטיביות. 

אהבתי את איך שהוא הביט בי, את זה שהוא לא הפסיק להביט בי. הרגשתי מושכת וסקסית, ראויה להערצה אפילו. בשלוש שנים שהייתי עם האקס שלי אני לא חושבת שהוא איפעם הסתכל עלי ככה. זה היה מרגש לחוות דבר כזה, לגלות שמישהו מסוגל לראות אותיככה.

שש בערב. הוא מלווה אותי לתחנה ואנחנו מחכים לאוטובוס. אנילא יודעת מה להגיד וגם הוא לא. יש מין תחושה שלא רוצים שזה יגמר אבל גם לאברור איך זה יכול להמשיך. אני שוטחת בפניו את האופציות כמו שאני רואה אותן:

אופציה ראשונה - יזיזים. שנינו צריכים ורוצים מין, והיה לנו כיף ביחד אז זאת בהחלט יכולה להיות אפשרות. הבעיה היא שאנחנו לא מאמינים aאפשר להפריד מין מרגש, ובסיטואציה כזאת ברור שאחד מאיתנו יפגע.
 
אופציה שנייה - ידידים. נראה סרטים ונבלה ביחד. זה נשמע ממש טוב עד שחוזרים לעניין הזה של החרמנות הכללית ומהר מאוד הידידים יהפכו יזיזים. וזה, כבר סיכמנו, לא משהו שיגמר בטוב.

אופציה שלישית - זוגיות. מערכת יחסים. גם עכשיו אני לא ממש יודעת מה אני חושבת בעניין. כשראיתי אותו בהתחלה היה ברור לי שאין כאן סיכוי למערכת יחסים. ואז בילינו ערב ביחד, והיה נפלא, באמת נפלא – אבל גם אחריו לא הייתי בטוחה אם יש כאן סיכוי לזוגיות.

אולי הייתי צריכה לנסות. אולי מיהרתי לשים לזה סוף, העדפתי לוותר מראש כדי להמנע מהאפשרות שמישהו יפגע. אני מרגישה שזה לא פייר כלפיו, שמגיעה לו מישהי שתאהב אותו לפחות כמו שהוא יאהב אותה.

בסוף הלכנו על האופציה הרביעית - החלטנו שלא נשמור על קשר.

מה שנותר כעת זה אותו ערב ומה ששנינו נזכור ממנו. ערב שבו שני אנשים זרים החליטו להיפגש, ואותה סיטואציה הייתה יכולה להתגלגל באופן אחר לחלוטין מאיך שהיא התרחשה. תמיד מפתיע אותי עד כמה אנשים יכולים להיות בודדים. אנחנו יכולים להיות מוקפים אנשים בלי שום יכולת לתקשר ולחבור אליהם, להיות בודדים כל הזמן, בכל מקום. ורגעים כאלו שבהם נרקמת אינטימיות בין שני אנשים, גם אם רק ללילה אחד, הם רגעים קסומים ומאושרים. נמלאתי
אמונה שיש עוד תקוה, ושיש עוד אנשים לאהוב, ושאהבה היא אפשרית.

עכשיו נשאלת השאלה למה ואם בכלל להרוס חוויה כזאת יחודית וטובה. סיימנו את זה יפה, שנינו הסכמנו שזה הכי טוב ואני מתלבטת אם להגיד משהו, אם לנסות שוב או פשוט להניח לזה ולהמשיך הלאה. יהיו עוד בחורים ואם אני לא בטוחה לגביו, ואני לא בטוחה, אז פשוט להמשיך.

אני אגיד את זה הכי ישיר ובוטה שאני יכולה – הייתי שמחה להיות יזיזה שלו. לא לחשוב על האפשרות של מערכת יחסים בכלל, בלי המשקולת הזאת מעל הראש. הוא סיפק אותי ואני רוצה עוד. אין לי כח להתחיל לחפש שוב, אני שונאת את כל ההתחלות האלו. יותר מדי התחלות. זה היה כל כך מרגיע אחרי חודשיים ללא מין, חודשיים של התנזרות ואיפוק בעל כורחי, הפורקן המיוחל הזה. הרגשתי כאילו משהו בגוף השתתק, הייתי שלווה. הצלחתי לחשוב על עוד משהו מלבד איפה ומתי אני מקבלת את המנה הבאה שלי.

זה לא נכון להשתמש אחד בשני באופן כזה ציני, כי פעם אחת זה עוד יכול להיחשב כמשהו רומנטי וקסום, אבל באופן קבוע זה לא יהיה פשוט עצוב?

 אולי הוא היה צריך להתעקש. הוא אמר שמותר לי לבחור, שזה בסדר. הוא לא ביקר אותי, הוא לא נזף בי, זה היה פשוט בסדר. אני לא יודעת אם המצב היה הפוך והוא היה אומר לי, רגע אחרי ששכבנו, שלא נראה לו שזה ילך, אם אני הייתי מסוגלת להגיב באותו אופן מבין ותומך.

אני נכנסת לפעמים למסנג`ר לראות אם הוא שם, וחושבת אולי הפעם אגיד משהו, אבל אני לא בטוחה מה אני רוצה ממנו ומה אני רוצה מעצמי. אז אני כותבת את הרשומה הזאת שזה סוג של דרך עקיפה לדבר איתו, בעיקר כדי להגיד תודה. היית אדיב וטוב אליי, גרמת לי להרגיש רצויה ומושכת אחרי תקופה ארוכה לבד.

אני שמחה שנפגשנו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קלרדומה אלא אם צויין אחרת